תשורת ש"י רצז

ב' סק"ג חולק אטי"ג מכח דברי מהריב"ל ובאמת גבי פאלמא רמז הטי"ג לעיין במהריב"ל הרי דידעו ולא סמך על סברתו ובעה"ג סמ"ב גבי מרקיל מערקל דגם כן חד שמא רק משתנה בלשון המדינות כתב דלכתחלה דבר חמיר הוא איך לכתוב ובשם דאוושא ודוואסא דגם כן חד שם היא נתלבטו הגדולים כמבואר בפ"ת סימן קכ"ט ס"ק ל"ד ומובא שם מהג"מ דהחמיר בשם פעשא פעסא ובעז"נ בשם פארגון שהוא כינוי לישועה דיש קורין הפא בפתח ואיכא דקרו ליה בציירי ולא ידעו הי מנייהו עיקר כתב הס"ש דמהרי"ט וראנ"ח כתבו שני גיטין וכל אלו דלא כמהריב"ל

והחמירו עוד בשם כינוי הידוע לישועה ולא סגי לכתוב גט אחד דמתקרי פארגון ודמתקרי פרגון דלא כהרמ"א בסימן קכ"ט ס"א דכתב דאין להקפיד כל כך על הכינוים

גם דלא כהריב"ש דאם שני השמות כתובים בפירוש אין קפידא בדיעבד כשהקדים הטפל וראנ"ח לשיטתו דפליג אריב"ש כמ"ש בפ"ת שם ס"ב סק"ו

ובעזר"נ בשם קונפראדו כתב אם בני העיר שנותנין בו הגט יש קורין בנון ויש במ"ם יש ללמוד דבר זה ממ"ש מהריב"ל ח"ג ס"י דנשאל על שם האשה פאלומה דהפורטגזים קורין פאלומבא והקשטולנוס קורין פאלימא והך איתתא זימנין קורין אותה פאלומבא וזימנין פהלומא והשיב מסתברא דאין קפידא בדבר כיון דזימנין קרי לה הכי וזמנין הכי וכבר כתבו קצת הפוסקים בהוחזק בעיר אחת בשתי השמות מגרש באחד מהם אפי' לכתחלה עכ"ל ודון מינה ואוקי באתרין כיון דזימנין דקרו לה קוכפראדו וזימנין קומפראדו אפילו לכתחלה מגרש באחד מהם עכ"ל עז"נ

ולכאורה קשה דהעז"כ גופא כתב לעיל בשם פארגון שהוא כינוי לישועה דמשום דיש קורין הפה בפתח ויש קורין בציירי הצריכו מהרי"ט וראכ"ח שני גיטין משום דלא ידעו הי מינייהו עיקר

ואפשר דאותם דקרו הפא בפתח לא קרו כלל בציירי וכן אותם דקרו בציירי לא קרו בפתח משא"כ הא דקונפראדו אותם דקראו בנון זימנין קרו במ"ם ואין חשש לעז משום צד וכבר כתב ג"פ סימן קכ"ט סק"ב האי סברא לחלק והובא בספר דברי אברהם ס"ז סק"ז

וא"כ בחנם השיג הד"ח בשער התשובות על הנו"ב שהחמיר בשם עיר פילץ ויש קראוהו פילטץ וכתב הד"ח בסימן רצ"ה כיון דיש קורין פילץ ויש קורין פילטץ בחד סגי כמ"ש מהריב"ל בשם פאלומא ופלומבא וכן בתשובת תומת ישרים דכה"ג דכעין שם אחד הוא כ"ע מודים לסה"ת דל"צ לכתוב שתי השמות אם לא הוחזקו בשתי מקומות ונמשך בד"ח בכמה דוכתי אח"ז גבי שם עטיל ועטיא ובשם סאסא וסאשא ובשם ולק וועלקיל ולפימ"ש דוקא אם אותם הקורין פאלומא קורין נמי לפעמים פאלומבא ואם לא תימא הכי ע"כ חלוקין על מהריב"ל ראנ"ח ומהרי"ט לפי הבנת עז"נ בדעתם עד שאפי' בכינוי ומחמת ספק איזה להקדים הצריכו שני גיטין

ועוד נראה כונת העז"נ לפימ"ש הפוסקים דאות המורה על הניקוד אם נחסר פסול הגט וכ"כ בתו"ג סימן קכ"ח סק"ז לכן החמירו ראנ"ח ומהרי"ט בשם פארגון דהאלף צריך לניקוד פתח ואם הפא בציירי מגרעו האלף ובזה מודה להו העז"נ משא"כ בקונפראדו דהחילוף בין א"ם לנו"ן דרגילות שמתחלפין כמ"ש בעז"נ בשם מהרי"ט לכן סמך בזה אמהריב"ל כיון דזימנין קרו הכי וזימנין הכי מגרש לכתחלה באחד מהם והא דפאלומא ופאלומבא נהי דהרגש גדול בין השמות באות ב' י"ל באמת לא ס"ל לעז"נ בזה כמהריב"ל רק מביא ראיה כמו דמהריב"ל סמך להקל מחמת דכתבו קצת פוסקים דאם הוחזק בעיר אחת בשתי השמות מגרש באחד מהן אפילו לכתחלה כדעת הרשב"א בגיטין ברובא מרים ופורתא שרה אף דרוב הפוסקים חולקין עליו מ"מ כאן דדומין השמות להדדי קיל יותר ה"נ למד בעז"נ בחילוף מ"ם ונו"ן לצרף סברת הפוסקים באם הוחזק בעיר אחד בשתי השמות דמגרש באחד לכתחלה אבל בנידון מהריב"ל דיש הרגש גדול הוי שינוי וזה דדייק העז"נ דון מינה ואוקי באתרין ר"ל רק במה דקמן בחילוף מ"ם ונו"ן ילפינן לסמוך אקצת פוסקים הנ"ל ולא לכל מילי מקשינן דזה החילוק בין דון מינה ומינה ואוקי באתרין כדאיתא בפרק כיצד הרגל דף כ"ה ע"ב דדון מינה ומינה ילפינן לגמרי אבל דון מינה ואוקי באתרין ילפינן רק מקצת

ואפשר נמי חסרון הניקוד חמיר מחילוף אות כמ"ש בד"ח בשער הנקודות בסוף ניקוד קמ"ץ והוכיח כן ממהריב"ל וראנ"ח ומהרא"ש ואף דהביא שם דחסרון אלף שהוא במקום ניקוד פתח דאיכא דקפדי ואיכא דלא קפדי וזימנין משמיטין הסופרים והוא מן מהריב"ל י"ל שאני פארגון כיון דיש קורין הפ"א בציירי ויש קורין בפתח צריכין לברר לאיזה שם כונתו ואם יחסר האלף ודאי כונת הכותב לשם שבו הפא בציירי ולא בפתח דבזה ודאי כ"ע קפדי אבל בפאלומא ופאלומבא ל"מ לפי מה שהביא הד"ח ממהריב"ל דהמעשה היה דיש קוראין פחלומא ויש קורין פאלובא או יש קורין פאנובא ויש קורין במ"ם דאלו הן רק חילוף אות שאינו לניקוד דא"ש אלא אפילו בין פאלומא ובין פאלומבא דיש חילוק בהוספת ב' י"ל דאינו חמיר כ"כ כתוס' וחסרון באות הניקוד והיותר נ"ל דלא למד העז"נ וומהריב"ל רק בחילוף מ"ם ונו"ן דרגילות להתחלף לסמוך אדעת הרשב"א וסייעתיה דבהוחזק בשתי שמות בעיר אחד אפילו כגון מרים ושרה מגרש באחת מהן עכ"פ דון מינה כשדומין השמות ורגיל להתחלף במ"ם ונו"ן ועכ"פ בנקרא הרש אצל קצת ואצל קצת נקרא הירש דאותם שקורין הרש אין קורין הירש וכן הקורין הירש אין קורין הרש בפתח וגם החילוף בניקוד צריכין לכתוב שניהן ולהקדים הרוב וכמו שהוא נכתב הוא נקרא אצל מסדר הגט וסופר ועדים

תעב

שם המגרש בעליה לתורה אהרן ובפי כל נקרא ארקא האלף ראשונה בקמץ והריש בשבא נחטפת נ"ל לכתוב ה' בסוף ולא באלף כיון דדעת כ"פ דכינוי היוצא משם הקודש אפילו אין אות ה' בשם הקודש צריך לכתוב ה' בסוף ולא אלף וכמ"ש עז"נ והובא בד"ח בכללים אות וא"ו ובש"נ אות שי"ן סק"א וכן עוד דעת כ"פ וכיון דבספק יותר טוב לכתוב ה' וכמשמעות הרמ"א בסימן קכ"ט סל"ד וכ"ד ג"פ ומהרי"ט הובא בטי"ג בכללים ס"ק י"ג י"ד לכן ה"נ יש לכתוב ארקה בה' בסוף ואין ראיה מן מ"ש מס"ג שלומקא הושקא בא' לבסוף דשמא כן נהגו באגרות ושטרות המון העם או דהמסדרים ס"ל דכל שם כינוי היוצא משם הקודש יש לכתוב בא' וכיון