תשורת ש"י רצה

חייב דמוקמונין לה אחזקת חי ומתה בשעת שאלה ומאי מקשה למה חייב אך ק"ל דהא בפ"ק דכתובות דף י"ב ע"ב קאמר אף דמנה לי בידך והלה אומר א"י פטור מ"מ בברי וחזקה ברי עדיף אם כן ל"ל כהנמ"י דפריך משכרה חצי יום ושאלה על חצי שני וצ"ל דהנמ"י ס"ל כהטו"ז ביו"ד סימן שצ"ז דכשמת ל"ל דאוקמיה אחזקת חי לאחר מיתתו כיון דעומד לכך משא"כ בנאנסתי אינה עומדת לכך אבל להנ"כ וסייעתו שם אין חילוק לכאורה ראיה מהנמ"י להטו"ז ונסתר ראייותי גם כן אך מפ"ק דכתובות שם ראיה מוכרחת דמבואר שם בראשונים שבאס"ז דדוקא ברי ושמא וחזקה דגופה מסייע לברי מהני להוציא ממון וכ"כ ריא"ז שבסביב האלפסי

ועוד ראיה מרמ"א שבחו"מ סימן רנ"א וטור שם שאם טוען הנותן שכ"מ הייתי ואני חוזר מהמתנה והמקבל אומר בריא היית על המקבל להביא ראיה אף די"ל אוקמוהו אחזקתו דלא נעשה שכ"מ

ואין לומר כיון שנמצא המסגרת בעץ כשהיה תחת יד הבע"ג נימא כאן נמצא כאן היה כדאיתא בפרק המדיר דף ע"ה ע"ב דזה אינו דהא כתב הרא"ש שם סט"ז דאין רשות המקום גורם אלא רשות בעל הממון

ואפילו לפימ"ש בנה"מ סימן רצ"א סקי"ב דאם הקדים השכר להשומר לכ"ע נעשה ש"ש בלא משיכה היינו על דבר שהיה אז בעין אבל כאן שמא מעיקרא לא היה זה בהארגז ואף דמחמת הוויזא יכול לתבוע בעלי הבאהן אם היה הבע"ג שוקלו כשלקח הארגז מן הבאהן מ"מ אין זה רק חוב על בעלי הבאהן ועל חוב אין דין שומרים כמ"ש בערך ש"י סימן קפ"ה ס"ה ואם כן ליכא לחייבו מכח משואי"ל כיון דאינו שומר ואין לומר הא עם הוויזא דנכתב בו משקל הארגז וודאי היה יכול להוציא דמי החסרון מבעלי הבאהן והבע"ג גרם לו ההיזק בודאי זה אינו דשמא באמת לא נחסר מהארגז אלא מעיקרא בערמה הטעה למוליכי הבאהן או מי יודע מאי שם בארגז כדי שישקול כך וכך ואם כן אף דהיה יכול להוציא מבעלי הבאהן מ"מ כיון שזה רק גנבה שהיה יכול לגנוב מבעלי הבאהן אין צריך הבע"ג לשלם לו דידוע דהממונים על הבאהן כששוקלין ונותנין וויזא אין פותחין השקים או הארגזים לראות מה בתוכן וכמה טעות וערמות נעשין בזה ואף דמבואר בסימן קע"ו סי"א דאם פטר חוב של שותפו או חברו חייב לשלם לו מה שהיה החוב שוה למכור היינו בחוב אמת משא"כ הכא שמא אין החוב אמת רק שהיה יכול להונות גם מזיק ממש פטור וכמ"ש כה"מ בסימן ר"ז סעיף י"א וצ"ע דבמרדכי פ' החובל ספ"ט כתב דאם אין עדים שיודעים שהחוב לא היה פרוע נאמן במגו אתה אמרת לי לפוטרם עיי"ש ומה צריך מגו כיון שא"י א"ל היו פרועים ועכצ"ל דמיירי שהיה למלוה שטר וכ"כ נה"מ בסימן קע"ו שם וא"כ ה"נ אפשר הוויזא חשוב כשטר לכן תלוי בראות עיני הב"ד אם חזקה שהוויזא אמת שלא נעשה ע"פ טעות או ערמה לפי דרך אותו הבאהן אזי חשוב כשטר דמחזיקינן החוב לאמת

תע

אשה שמה מעריסה טאבא רבקה וכן נקראת בפי רובא דרובא וכן נכתב בכתובה ובקוויטליך לצדיקים רק מיעוטא דמיעוטא קורין רק טאבא. נ"ל לכתוב בגט רק טאבא רבקה דהרי טי"ג בלק"ש אות ב' כתב אם נקרא מעריסה אברהם יצחק וכן בעליה לתורה אך קצת קורין רק שם אחד א"צ לכתוב דמתקרי בשביל המקצת שקורין לקצר ואפילו בפי כל נקרא רק בשם אחד אינו רק קיצה"ש דא"צ לכתוב מדינא רק טוב לכתוב ובד"ח כתב דאינו קוצה"ש ומ"ש ד"מ ומס"ג דסגי בשני השמות שמעריסה לבד משום דבאיש שעולה לתורה בשניהם אף דבפי כל נקרא רק באחד חששו לכתוב דמתקרי על שם האחד דגדולי אחרונים לא ניחא להו בכפילות השמות כמ"ש ב"מ ולכן עפ"י הכרח לא כתבו רק שמות העליה לתורה דזה עכ"פ בדיעבד כשר משא"כ באשה ושם העריסה אינו מכריע הרוב את"ד וא"כ אם שם העריסה ורובא דעלמא קורין בשתי שמות אין ספק דזה מכריע ועיקר וגם הד"ח מודה דא"צ לכתוב שם האחד ויש בו חשש שהוא נגד הב"מ וסייעתו ונהי דהטי"ג כתב רק דא"צ לכתבו היינו דלא ירד לחשש של הב"מ בכפילות השמות אבל לפי הד"ח שכתב לדחות ראייתו מחמת חשש זה א"כ היכא דרק מקצת קורין בשם אחד יש קפידא מלכתוב שם האחד ויותר טוב לסמוך על הסברא דאינו רק קוצה"ש וזה דלא כמ"ש באה"ש כלל ד' ססק"ג

ובנ"ד יש עוד חשש על שם מיעוטא דמיעוטא אם הוא בכלל פורתא הנזכר בש"ס פרק השולח דף ל"ד ע"ב דרובא מרים ופורתא שרה דצ"ל גם שרה דהנה בחידושי אנ"ש סימן ב' כתב אם מיעוט היינו שנים או שלשה אנשים קורין לו בשם זה חשוב נשתקע והגיה עליו הד"ח בשער התשובות דצ"ע בזה דפורתא שרה משמע אפילו רק פורתא ובשבלי הלקט סימן חי"ת אות טי"ת כתב דקריאת אביה ואמה אינו חשוב אפילו פורתא ועוד שם בסימן ט"ז אות ח"י כתב דאף אם היה נקרא לבני בית וכן שמו מעריסה חשוב נשתקע דאין זה בכלל פורתא עיי"ש וא"כ ק"ו להחזיק לה שם מחדש ע"י זה דמכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תמכור דמה שקצת קורין רק שם אחד הוי כשם שנתחדש ואאת"ל דאינו שם חדש כיון שהוא אחד מהשני שמות שניתנו לה מעריסה והשם אחד רק קיצור השם ממילא גם כן א"צ לכותבו

ובשו"ת פנים מאירות ח"א סח"י כתב על שם עירו דנקרא בלשון יהודים פרוסטיץ והגוים בני המדינה המדברים בלשון פיהם קורים פראסטיאווע ומיעוט גוים החשובים כשמדברים בלשון אשכנז קורין פראסניטץ דיש להשמיט שם פראסניטץ דל"ד לרובא מרים ופורתא שרה דהגוים הקורין פראסניטץ הם מיעוטא דמיעוטא נגד רוב גוים יושבי המדינה וגם נגד יהודים הקרובים והרחוקים ולמיעוטא דמיעוטא אפילו ר"מ לא חייש ומוטב שלא לכותבו כלל משנכתב דמתקריא פראסטיאווע ודמתקריא פראסניטץ דיש לפרש דאדם אחד קורא בשם שניהם ושם סכ"א מהגאון מהרא"ב כתוב דיש לכתוב לכתחלה דמתקריא פראסטיאווע ודמתקריא פראסניטץ עיי"ש וי"ל דגם מהרא"ב לא אמר אלא משום דהחשובים המדברים בלשון אשכנז קורין פראסניטץ אף דהם מיעוט נגד רוב בני המדינה מ"מ הם רוב בנין משא"כ המון העם רק רוב מנין דרוב בנין חשוב מרוב מנין וכמ"ש רשד"ם בחא"ח סל"ז וה"נ בשמות הולכין אחר עיקר השם

ועוד דל"ל בטלה דעת המדברים בלשון אשכנז דאפשר אם שאר הגוים היו מדברים בלשון