תשורת ש"י רצג

שם הקודש משום דידוע דמאלי היא רק שם גיות ויש לה שם ישראלית מעריסה לכן יכולין לכתוב מלכה המכונה מאלי אבל להשמיט שם מאלי לגמרי לא נכון כיון דנקראת בפ"כ בשם זה לבד אבל אין להשמיט שם מלכה לגמרי וכמ"ש הב"ש בשמות נשים אות ב' בשם ס"ש והסכים עמו הב"ש ועיין בספר אהלי שם בש"נ אות ב' בשם בולא סקי"א ובאות מ"ם גבי שם מעזי סקכ"ז

תסז

כהן ניתן לו בכור והיה לו משרת גוי ואח"ז מצאו הכהן להבכור שנסתרס ואמר המשרת שבא שכן גוי וסרסו הנה הטו"ז בסימן שי"ג הניח בצ"ע אם כהן נאמן על זה אבל לא ראה בא"ז סי' תשנ"ב אות ה' וז"ל השאלה בכור שמסרו ישראל לשומר עכו"ם והודיעו כי הוא בכור ולא משפט מות לקוברו שלם בעורו והעכו"ם חוקרים הענין ויודעים. כי במומו כשר וסופו מוכיח כי השומר בא במרמה לבעל הבכור ואמר דע כי סרסתי העגל ושתק היהודי והבין העכו"ם כי נאות הדבר ולא עוד אלא שבא היהודי לבית העכו"ם וראה העגל שאינו מסורס ושתק וכראות העכו"ם כן הלך וסרסו אח"כ מיד עכ"ל השואל והשיב הא"ז דמותר הרי דדקדק השואל שתחלה כתב ישראל ואח"כ יהודי ולא כתב גם תחלה יהודי וע"כ משום דפשוט לו דכהן אינו נאמן ואף דלא ידעינן את השואל אם היה בר סמכא מ"מ הא"ז ה"ל להוציאו מטועותו ולברר דגם כהן נאמן בזה אע"כ דכן האמת דכהן לא מהימן דסרסו הגוי בלא דעתו

ובשו"ת בית שלמה חיו"ד סימן דר כתב דעל הסירוס לא חשודי כהנים דבשלמא עשיית שאר מום בבכור בזה"ז אינו איסור דאורייתא אבל סירוס איסור דאורייתא ובארצכם ל"ת ואפילו ע"י אמירה לעכו"ם דאינורק איסור דרבנן מ"מ יש שני איסורי דרבנן עשיית המום והסירוס ולא חשודי כהנים רק על איסור חד דרבנן עשיית מום בזה"ז זה תוכן דבריו ולדעתי זה לא ניתן להאמר דהא גם בזמן הבית נחשדו כהנים ואז היה איסור דאורייתא בעשיית מום וכאשר הבאתי כמה ראיות בספרי ערך ש"י עיו"ד סימן שי"ד וזה פשוט דאיסור דאורייתא חמיר משני איסורי דרבנן וכן מוכח מתוס' רע"ק פ"ג דערובין אות כ"ט דאף דאיסור מלאכה דאורייתא אסור ביה"ש מ"מ שני שבותין מותר ביה"ש עייש"ה וכ"כ משב"ז בסימן שכ"ח סק"ו

ועוד את"ל דעל הסירוס לא חשודי כהנים איך יפרנס הא דבכורות דף ל"ה ע"ב דפריך ספק בכור לר"מ מי מעיד עליו וכ"ת ה"נ דלית ליה תקנתא והתנן ר"י אומר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ור' מאיר מחייב מכלל דמשכחת שיהא בר אכילה ומאי קושיא נהי דעל עשיית שאר מום נחשדו אבל על סירוס לח נחשדו וא"כ בכה"ג הוי בר אכילה ובזה מחייב ר"מ במתנות והרי לא מקשה רק משום דלית ליה תקנתא בשום אופן ואין לומר דשאני לר"מ משום דס"ל החשוד לד"א חשוד לכל התורה דהא התם בריש דף ל"ו מבואר דדוקא בהוחזק ע"י עדים דעובר דבר אחד אזי ס"ל לר"מ דחשוד לכל התורה

ומזה מוכח נמי דליכא אופן בבכור ביד כהן שנפל בו מום שיהא נאמן שלא עשאו הוא או אחר מדעתו דכמו דס"ל להש"ס לס"ד דגם ישראל אינו נאמן דליכא אופן ה"נ למסקנא לגבי כהן

תסח

שאלה בהמד"ר אשר אה"ק בנוי בכותל מזרח והחלל בתוכו מחזיק במדה יותר מאמה על אמה ברוחב ובקומה מחזיק ג' אמות באופן שיש בו שיעור מ"ם סאה ופתח הארון באמצע אינו רחב כרוחב חלל האה"ק ועשו מקומות לישב עליהן מהצדדין והמקומות אינן נגד הפתח של אה"ק רק נגד הצדדים אשר סתום בקביעות והאה"ק גבוה מן הארץ שנמצא אחורי היושבים על המקומות וגם כשעומדים אינם מגיעים אחוריהם נגד הס"ת רק ראשם נגד הס"ת וגם הס"ת גבוהים יוד טפחים מן הקרקע

הנה ביו"ד סימן רפ"ב ס"א חייב אדם לנהוג כבוד גדול בס"ת ולא יחזור לו אחוריו אא"כ גבוה ממנו עשרה טפחים הרי משמע אף דאין אחוריו נגד הס"ת ממש אסור ועיין פ"ת מה שהביא מהחו"י ומנשמת אדם כלל ג' סוף אות ג' ולשון הש"ע משמע כהחו"י שיהא גבוה מכל קומת אדם י"ט אך היינו כשהס"ת אינו ברשות אחר צריך גבוה י"ט דעי"ז הוי רשות אחר ואם כן כשהס"ת תוך האה"ק שהוא רשות אחר אפילו אינו גבוה י"ט והטו"ז שם סק"א כתב דרבנים שעומדים לפני האה"ק ואחוריהם לאה"ק אינם בכלל איסור זה כיון שהס"ת מונח בארון הקודש הוי כמו ברשות אחרת ומג"ד בא"ח ס"ס ק"נ הביא מהלבוש שכתב שיזהרו לעולם שלא יעשו שום מקום לישב עליו בין הבימה שבאמצע ב"ה ובין ההיכל באופן שיהא פני היושב עליה נגד הבימה ואחוריו אל ההיכל דגנאי הוא ואיסור גמור הוי עכ"ל וא"כ הטו"ז לכאורה סותר א"ע דהא ביו"ד אומר דאינו איסור כיון שהס"ת מונח בארון הקודש הוי כמו ברשות אחרת והרגיש בזה המ"ז שם ותירץ דבקביעות גרע וצ"ע מנין לנו לחלק בהכי וגם ק"ל על הלבוש דהרי תוספתא והובא ברי"ף פרק הקורא עומד איתא כיצד הזקנים יושבים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש ופירש הר"ן כלפי הקודש מקום שמניחין בו התיבה בב"ה דהיינו הארון שהס"ת נתונין בתוכו נקרא מקום הקודש ונמצא אחוריהם של זקנים כלפי הקודש עכ"ל הרי ליכא איסור זה דהלבוש ול"ל דכלפי הקודש היינו בצדדי האה"ק דהא פרש"י בריש סוטה דכלפי היינו כנגד וכן פרש"י שם דף מ"ד וממקומו מוכרע דפניהם כלפי העם היינו כנגד ממש וצ"ל דלא התירו זה רק להזקנים שהם הת"ח משא"כ עכשיו דמוכרין המקומות נמצא יזדמן ע"ה קונה מקומו שם אבל אם כן מה מקשה טו"ז על הרבנים וצריכין לדחוק דגם טעם התוספתא משום דהס"ת ברשות אחר אמנם כיון דעכצ"ל כיון שהס"ת ברשות אחר ליכא איסור אפילו בקביעות מנין לחלק בין במקרה או בקבע ובין זקנים לאחרים ואם רצו חכז"ל שיהא פני העם כנגד פני הזקנים ה"ל לתקן שישבו הזקנים בצדדי האה"ק ואז לא היו אחוריהם כלפי הקודש גם אין סברא כלל לחלק בזה דמשום גנאי הס"ת יהיו הזקנים פטורים יותר משאר העם וכי אין הזקנים מחויבים בכבוד הס"ת והרי קמן דהטו"ז לא מחלק בהכי מדק"ל על הרבנים ויפתח בדורו כשמואל בדורו

ועיינתי בחו"י סימן קפ"ד שכתב הס מלהזכיר לומר דלמעלה מי"ט ה"ל כרשות אחר ומ"ש טוי"ד סימן רפ"ב והוא לשון הרמב"ם קרוב לסוף הלכות ס"ת אא"כ היה גבוה ממנו י"ט ר"ל למעלה מראשו