תשורת ש"י רצב

מיד דוקא ואף בקצץ אסור באגרת לומר לעכו"ם שילך בשבת כדאיתא בא"ח סימן רמ"ז ואין לומר דשאני אגרת דהוא של ישראל וכן בנותן לו מעות לקנות משא"כ הכא אין החפצים של היהודי דהא בפרק השוכר את הפועל דף ע"א איתא דאסור לומר לגוי עול תחתי לעוצר פרש"י דמחויב הישראל ליתן יין מס למלך ואומר לגוי עול תחתי והגוי נותן למלך יי"נ דהוי כשלוחו של ישראל והרי התם הגוי עושה אדעתא דנפשו דמוכר יינו דהישראל ישלם לו בעד היין מ"מ הוי כשלוחו כיון דמוטל על הישראל ומעמיד הגוי תחתיו

ובשאילת יעב"ץ ח"ב סימן קל"ט מיקל בהפ"מ למסור פאקעט אבנים טובות לגוי ערב שבת כדי להניחו על הבי דואר בשבת והגוי צריך לכתוב ולחתום שמו בפנקסו של הבי דואר אך לא ביאר שם ענין ההפס"מ אם הפסד מרובה ממש או מניעת ריוח הרבה ואין המלאכה ידועה שם שהיא לישראל כמבואר שם וכאן מפורסם וגם היא בחנותו של ישראל וגוף ראייתו מן הקונה בית בא"י שכותבין עליו אונו אפילו בשבת ומובא בא"ח סימן ש"ו צ"ע כמ"ש בעצמו שם דאין מדמין מזו לזו אולי שם הקילו משום ישוב א"י ולא במקום פסידא ועיין בנוב"ת חא"ח סימן כ״ט בענין חירות לעהן באנק דאוסר אם מושיב הנכרי בחנות רק בשבת וכל הנהו טעמים דשם שייכו גם כאן וכאן חמיר יותר כי התם לא אכפת לישראל שיכתוב הגוי דוקא בשבת משא"כ הכא מוכרח לכתוב תיכף בשבת ועיין עוד בנוב"ת שם סל"ג דלא ס"ל הא דשאילת יעב"ץ ועיין שו״ת בית שלמה תשובה ל"ז

תסה

מי שאמר בחלום הרי עלי נדר שלא להלוות לשום אדם הנה בשו"ת רשב"א סימן תרס"ח מי שנדר בחלום שלא יאכל בבית פלוני בהיתר בפני שלשה סגי אך בתשובת הגאונים ראה מי שנשבע או נדר בחלום מביאין עשרה בני אדם דידעי למקרי ומרחמי ליה ומתירין את נדרו ובחרטה כמי שנדר או נשבע בהקיץ וראוי להתנהג לכל אדם כך עכ"ל וביו"ד סימן ר"י ס"ב מייתי פלוגתא בזה ודעה ראשונה דנודר בחלום אינו כלום וצל"ע על הרשב"א דהא כיון שנדר שלא יאכל זה לשון שבועה דאוסר עצמו לאכול רק פתח בנדר ודעת הרשב"א הובא בר"ן ריש נדרים דף ב' ע"ב דנדר שאמר בלשון שבועה כגון הרי עלי נדר שלא אוכל אינו כלום ועש"ך יו"ד סי' ר"ו סק"ט וא"כ כיון דבהקיץ אינו כלום למה בחלום אסור

וגם לדעת רמב"ן שהביא הר"ן שם וביו"ד סי' ר"ו בשם יש מי שאומר דאסור משום יד צ"ע בנ"ד כיון דשבועה לא חל על דבר מצוה כדאיתא בנדרים דף כ"ז וביו"ד סימן רל"ט ס"ד ונדר חל על דבר מצוה והטעם דנדר אוסר החפץ עליו משא"כ שבועה אוסר עצמו על החפץ כמבואר שם והכא נדר שלא להלוות דאסר עצמו להלוות הל"ל דלא חל כלל דהא להלוות מצוה מן התורה כמ"ש אם כסף תלוה את עמי ואיתא במכילתא דהאי אם אינו רשות והובא שם בפרש"י פרשת משפטים אך בראבי"ה שהביא המרדכי והש"ך סימן רט"ו סק"ה אם נדר שלא יחזיר ההלכה לאחיו פתח לו בחרטה והתיר נדרו וצוה להלקותו על שנדר לבטל מצוה עיי"ש הרי דגם כה"ג חל הנדר וכן מבואר ברמב"ן שעל נדרים פרק שני כל שאמר נדר בין דאמר זה בין דאמר עלי איסור חפצא עליה הוא וכל דין נדר עליו משום ידות נדרים ומבואר בריטב"א ונמ"י שם פירושו אם התחיל בלשון נדר וסוף דבריו בלשון שבועה דהיינו שלא לאכול בשר וכה"ג דין נדר יש לו ואיסור חפצא הוא וחל על דבר מצוה עיי"ש ועוד הלא כאן נדר שלא להלוות לשום אדם והמצוה רק כסף תלוה את עמי ואפילו נדר שלא להלוות לשום ישראל מ"מ הרי כתבו בתוס' שעל התורה פ' משפטים על פסוק אם כסף בשם ר"י חסיד דלכך נכתב בלשון אם לפי שפעמים הוא רשות כגון הלוה ואינו משלם עכ"ל וא"כ כולל מצוה ורשות וחל גם על דבר מצוה כדאיתא ביו"ד סימן רל"ו ס"ה ורל"ח ס"ו ורל"ט ס"ד

אך נראה סגי בשלשה וא"צ עשרה להתיר לו דהא מה דהחמירו הגאונים להצריך עשרה משום דנדר בחלום כמו נידוי בחלום דצריך עשרה משום דמן השמים הוא לפי דעת הגאונים כמ"ש הב"ח ביו"ד סימן ר"י ס"ג וכ"כ בש"ך שם סק"ד דלמדוהו הגאונים מנידוי בחלום המבואר ביו"ד סי' של"ד דצריך שיתירו לו עשרה ועש"ך סימן של"ד סקנ"א וסקנ"ג וא"כ תינח נדר לדבר הרשות אבל נ"ד דהנדר לבטל המצוה ודאי לא משמים הוא והיה מקום לומר דא"צ היתר כלל דעד כאן לא פליגי הפוסקים בנדר בחלום אם צריך התרה אלא בדבר הרשות אבל לעבור על המצוה י"ל דמודו הגאונים דאינו כלום שאין כאן לא פה ולא לב כמ"ש הרא"ש כלל חי"ת סי"א והובא בב"י וטו"ז סימן ר"י ועוד דהוה ס"ס דפלוגתא אם נדר בלשון שבועה חל ואם נדר בחלום חל אלא דהוה דשכ"מ מ"מ ודאי בשלשה מתירין סגי

תסו

אשה שמה מעריתה מלכה ובפ"כ מאלי הנה לפימ"ש הטי"ג באות ר' סק"ו אם ידוע ששמה מעריסה רבקה ואח"כ נקראת ריבלה נראה דדינו כמו שרה שרולה דצריך לכתוב שניהן לכתחלה אם ידוע שם עריסה ואם אין ידוע יכתוב ריבלה לחוד ואע"פ שכתבתי שלפי הברת מדינתנו שרלה חכלה הוי כנקודות שוות וסגי בשם עריסה לבד מ"מ י"ל דריבלה הוי אין הנקודות שוות כיון דאין הבית רהוטה אל הר' שלפניה כאשר היא בשם רבקה שהבית נקראת בשבא ובשם ריבלא אין הבית מחוברת אל הריש לכן מפסיקין בנתיים ביו"ד והבית נקראת בניקוד לעצמה נוטה אל נקודת סגול לכן כמו דכתב הב"ש דשרה ושרולה אין הנקודות שוות ה"ה בזה עכ"ל וא"כ ה"נ במלכה מאלי אין שווין דבמלכה הלמד בשבא ורהוטה אחר המם משא"כ מאלי האלף מפסיק והלמד נקראת בחירק

ועוד דמלכה יש לה עוד שם קיצור אחר מליא וי"א דכה"ג צריכין לכתוב גם שם הקיצור כשאין הקיצור מובלע בשם העיקר כמו ליזר בשם אליעזר וכמו איצק בשם יצחק ומאן יימר דכאן נבלע דהתם כל שם ליזר נבלע באליעזר וגם איצק רוב אותיות נבלע בשם יצחק משא"כ מאלי נשארין שתי אותיות שאינן נבלעין בשם מלכה ורק שתי אותיות נבלעין והוי מחצה על מחצה

ועוד באשה שאינה עולה לתורה ואין חותמת עצמה בשם הקודש רק בכתובה ובמי שבירך מזכירין שם הקודש וסגי לן לומר דלא חשוב נשתקע