תשורת ש"י רצא

והרי ר"י ור"ל אמרו הנותן שט"ח לחברו במה שאינו חייב לא מתחייב ומתרץ רוצה הוא ליתן לה כמה דמעיקא היה ליה ומשבק לה ופירש ק"ע דמצערת לו עד שיתרצה לגרשה לכך מוסיף לה שלא תצער אותו ותשב עמו בשלוה וקשה אדרבה אם מחמת זה מוסיף לה הרי הוי מתנה באונס וצ"ל דלגבי אשה חשוב אונס כשמתקוטט עמה כדי שתמחול לו כתובתה דניחא לה לישב ט"ד משא"כ לגבי איש אמרינן דגומר ומתחייב ברצון כדי שלא תתקוטט עמו וישבו בשלוה והרי עכ"פ מוכח דבין אדם לחברו אין קטטה אונס ומעולם לא שמענו אם גירש מחמת שהיתה וותקוטטת עמו ומחרפתו כדי שיגרשנה שיהא חשוב גט באונס ואם כן על חלקו של ר"ז אינה טענה

ומה שאמרו שנתן שלא בידיעת ר' יעקב מה אכפת זה לר' משה יאמר לר"י לאו בע"ד דידי את ר"ז שנתן לי כדי שלא אתקוטט עמו שמא משלו נתן או דעתו להחזיר לאביו משלו או שמא הסכים אביו מתחלה או אחר הנתינה דמהני כדאיתא בחו"מ סי' קפ"ה ס"ה ובהג"ה ובאה"ג שם ואם יאמר ר"ז שהיה בידו מעות אביו ונתן משל אביו ולא הסכים אביו אינו נאמן וגם חזקה שכל מה שת"י אדם הוא שלו אם אין ידוע בעדים ואף דנתן גם בעד אביו מ"מ שלו נתן דוויתר משל עצמו ואם יש לר"מ עתה מעות אצל ר"ז ויש לר"ז מגו דלהד"ם או פרעתיך חוב של עכשיו צ"ע לפימ"ש הב"ש בסימן ל"ה ס"ו סקט"ו כיון דבמעות אין קפידא אם מחליף הוי כמעותיו וכ"כ הש"ך בחו"מ סימן מ"ז סק"ט דמעות פקדון כיון דרשאי להשתמש בהן הוי כמלוה אצלו כיון דיכול להוציאן אלא דהאחרונים השיגו עליו ולדדהו אם היה מעות של אביו בעין בידו ומהם נתן לר' משה בעד אביו ויש לו מגו היה טענה

אך כאן ליכא מגו כיון דתחלה הודו ר"י ובניו כמה מעות יש לר"מ אצלם וכמה הרויחו רק היה סכסוך על נתינת הריוח ואחר כך נולד מה שאמרו שאשתקד נתן לו ר"ז מחמת הקטטות אם כן הוי מגו למפרע דלא מהני וטענת יש לי בידך כנגדו לא מועיל בלא מגו כמ"ש ש"ך בחו"מ סימן ע"ה ס"ז ס"ק כ"ב וכ"ג

ועל הט"ו צ"ל דאשתקד דאומרים ר"י ובניו דהיה ההשוואה רק על ט"ו צ"ל ולא דברו מן ריוח כלל ור"מ אמר שהיה השוואה על רביע ריוח אין נאמנים ר"י ובניו לומר רבית לקחת ממני ופטור ר"מ בלא שבועה כדאיתא ביו"ד סימן קס"ט סכ"ה ובסי' קע"ז סי"ב אם באים ר"י ובניו להוציא מן ר"מ אך אפי' יש לר"מ עתה מעות אצלם ויש להם מגו דלהד"ם או פרעתי מה שאינו כמ"ש לעיל דהוי מגו למפרע אלא אפילו יהא להם מגו טובה הלא מסקנת הש"ך בסימן קע"ז שם דגם במע"פ ויש ללוה מגו אינו נאמן דרבית הוא וכ"כ מהרי"ט ח"א ס"ג ולא משום דא"א מע"ר לחוד אלא העיקר משום חזקה דלא שביק היתרא ועביד איסורא והביא מהרי"ט שם כן משו"ת הרשב"א והובא בגליון רש"א ביו"ד סי' קס"ז וכ"פ החוו"ד בסי' קע"ז

אלא מ"מ קשה להוציא ממון מחזקתו נגד דעת רמ"א בסימן קס"ט שם דכתב דבמע"פ הלוה נאמן בשבועה אבל דוקא אם היה להדיא שלא כהרמ"א אמנם בנ"ד י"ל מודה הרמ"א דעל חזקה דל"ש היתרא לא סמך הרמ"א והוציא מהמוחזק שיש לו מגו ועל טעם דא"א מע"ר לא סמך די"ל נהי דלא מהימן למישם עצמו רשע מ"מ הודאה ליכא והוי כטוען א"י אם נתחייבתי דפטור

כיון דאנו דנין על מע"פ זו אם נתחייב דשמא רבית הוא אבל אם הטענה דלקח ממנו רבית קודם הלואה זו דזה הוי כטענת פרעון שקודם הלואה כמ"ש הש"ך בחו"מ סימן ע"ה ס"ק כ"ז א"כ כיון דמלוה טוען ברי וטענת ברי של לוה לא מהני דא"א מע"ר נהי דליכא הודאה מ"מ בא"י א"פ חייב ול"ל בנידון הרמ"א כיון דמודה על המקצת ועל השאר שטוען שהוא רבית דאין מקבלין טענתו והא משואיל"מ די"ל כיון שצועק שהוא רבית וברצון היה נשבע אלא שאין מניחין לו לכך לא ישלם כמ"ש תוס' בפ"ק דב"מ דף ה' בד"ה שכנגדו והובא בסמ"ע בסימן צ"ב ס"ז ס"ק כ"א ואי דא"כ ישבע המלוה ויטול כמו בחשוד בסימן צ"ב שם זה אינו דתק"ח בחשוד שישבע זה שכנגדו ויטול ואין להוסיף על התקנה מה שלא מצינו בפירוש ועוד י"ל דרמ"א מיירי דמה שמודה פורע והוי הילך ועכ"פ כיון דאינו להדיא שלא כדברי רמ"א יש לפסוק כן כיון דבלא"ה דעת ש״ך וחו"ד שלא כדברי רמ"א ובחו"י סימן ק' כתב דאין המוחזק י"ל קי"ל כהרמ"א בזה

ובלאה"נ מחלק בתשובת חו"י סימן צ"ט ובסימן קט"ו קט"ז בין אם טען הלוה שבחוב של עכשיו יש רבית ובין אם טוען שקודם לזה החוב פרע לו רבית דבזה מודה הרמ"א דאין הלוה נפטר בשבועה עיי"ש טעמו והובא בפ"ת לחו"מ סימן ע"ה ס"ז סק"ו

ועל הר"ן ז"כ וכן מה שהרויחו בסחורה זו שלא במעות של ר"מ א"צ ליתן ריוח לר"מ אפילו הי' מתנים בפירש כיון שלא היה קנין כדאיתא בחו"מ סימן קע"ו ס"ג לכן ישבעו המקבלים או יבררו שלא הרויחו במעות של ר"מ דהיינו שלא קנו סחורה במעות שלו וגם אין יודעים אם מחמת השלשה מאות ז"כ של ר"מ שהשלישו לתוקף קיום השותפות הרויחו יותר מאם לא הי' מתקשרים עם השותפים כי בא"י לבד פטורים

או ישבעו שלא קבלו המעות על תנאי שיתנו לר"מ חלק ריוח רק על ט"ו צל מכל ככר דזה הוה ר"ק כיון דהט"ו צ"ל אפילו ירויחו בפחות או יפסדו ואף דמהימנין לר"מ על אשתקד שהיתה השוואה על רביע ריוח ותרוייהו מודים שבשנה זו אמרו שיהא כאשתקד והוי תרתי דסתרו יותר מזה מצינו בשבועות דף מ"ה ובחו"מ סימן צ"א בחנונו ופועלים דשניהם נשבעים אף דסתרו אהדדי וחד נשבע ודאי שקר

תסד

איש יהודי העומד מן הבי דואר לקבל בחנותו הנשלח לבי דואר וצריך לכתוב מיד ובכל יום לפני ערב מוסר הכל להבי דואר ורוצה להעמיד בחנותו בשבת ויו"ט גוי במקומו שיקח הגוי איזה חלק ממה שמשלמין לו הבי דואר ואחריות מכל הנשלח לו על היהודי

נ"ל דאסור אף דגוי יש לו קצת חלק כיון דמוכרח לכתוב בשבת ל"ל דגוי אדעתא דנפשו עביד כמ"ש בהגמ"יי שבב"י סימן ש"ז והובא במג"א שם סק"ז לאסור ליתן מעות לגוי לקנות אם יום השוק בשבת דהוה כאומר לו בפירוש לקנות בשבת דל"ל אדעתא דנפשו קעביד כיון דאי אפשר להמתין עד אחר השבת דאינו בנמצא לקנות רק בשבת וכ"ש כאן דמעמיד הגוי רק על שבת לקבל מה שנשלח ולכתוב