תשורת ש"י רצ

בעסקי הקהל עשוי כדאיתא בירושלמי בפ' בני העיר והובא במרדכי פ"ק דב"ב סימן תפ"ב אבל אם סמכו לו טובי עיר הרי לא עליו סמכו לגמרי לעשות מה שבלבו לפי שכלו ואין לו רשות לעשות בלתי הסכמת טובי העיר רובם עכ"פ אם כן אם עשאוהו טובי הקהל מורשה לילך לידון סגי דגם אחר יכולים לעשות מורשה כמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל וא"ו סכ"ד אבל אם לא עשהו טובי העיר מורשה הוי רק כשותפים שהלך אחד מהם לדון עם אחר בעסק השותפות כדאיתא בחו"מ סי' קע"ו סכ"ה בהג"ה

לכן אם הקהל נתבעים אפילו היה הד"ת בעירם אין מוכרחים לקיים הפסק כדאיתא בחו"מ שם ואם היו תובעים מ"מ כיון שלא ישבו הב"ד בעירם א"צ לקיים דכך אם אחד מהשותף לא היה בעיר או זה שדן הלך לידון בעיר אחרת מ"מ לא היה בעיר שנעשה הפס"ד

והנה איתא בחו"מ שם די"א שאם לא היה בעיר שיכול לתבעו לזה שנית יכול להחרים עליו שלא ידע שירד שותפו עמו לדין והטו"ז כתב דגם כשהיה בעיר ויכול לשנות בטענות יכול אידך להחרים אם לא נעשה שלוחו בטענה זו שטען שותפו בב"ד וכ"כ בנה"מ ואנן נוהגין כ"מ שכתוב דיכול להחרים מחויב לקב"ח כמ"ש האחרונים בחו"מ סי' פ"ב ס"ט

אך נראה דטובי העיר א"צ לקב"ח לפימ"ש מהר"י ווייל סימן קכ"ד דאם יש הכחשה בין בעלי הודאות הממונים מהקהל על הטלת מס עם אחד מהקהל בעסקי המס נאמנים בלא קבלת חרם ושבועה וכ"פ מורו מהר"י מולין ז"ל וכן קבל מרבו מהר"ש וראייתו מפ"ק דב"ב דף חי"ת ע"ב דאיתא שם הימוניה הימניה וכתב מהר"ם דגבאי צדקה נאמנים לומר שהלוו לכיס של צדקה והטעם שהקהל האמינו להם וה"ה לגבי בעלי הודאות את"ד אם כן ה"נ בשאר עסקי הקהל נאמנים הטובים בלא קב"ח לכ"ע ומ"מ אפשר דלא עדיף ממ"ש בחו"מ סימן ע"א ס"ו דאין הנאמנות מועיל שלא להחרים ח"ס דה"נ בטובי העיר פטורים רק מכח דהימנוהו

ובפ"ק דסנהדרין דף חי"ת כתיב כי אתה תבא וכתיב כי אתה תביא אמר ר' יוחנן משה אמר לו ליהושע זקנים שבדור עמך והקב"ה אמר ליהושע טול מקל והך על קדקדן פרנס אחד בדור ולא שני פרנסים והובא בפרש"י בפרשת וילך והיא חידוש דח"ו אמר משה מלבו וראיתי בש"ח שאצל המזרחי דתירוץ שלענין עצה תטול עצה מהזקנים אבל לענין הכח והממשלה לא יהיה רק לך לבדך עכ"ל ועדיין ק"ק אם אין לו לעשות רק בעצת הזקנים אם כן אין הממשלה לו לבדו ונראה לפימ"ש בשו"ת הרשב"א שבב"י חו"מ ס"ס י"ג דאין רוב אלא מתוך הכל מתוך משא ומתן של כולם אבל אם המיעוט מן הנבררים לא היו או אמרו א"י לא מהני דשמא אם היו כל הנבררים היו המיעוט נותנים טעם והיו מודים להם הרוב וכ"כ בהג"א בפ"ק דסנהדרין עיי"ש ואם כן הכל אמת דמשה רבינו ע"ה אמר ליהושע שיעשה בעצת ודעת זקני הדור והקב"ה אמר לו באם לא יכשר בעיניו עצת הזקנים אזי לא יציית להם ויכריחם לדעתו אבל היינו אחר שכבר נתייעץ עמהם אבל בלא עצה לא יעשה דשמא אם היה מתייעץ עמהם היו נותנים טעם עד שהיה מודה להם ולפ"ז אאת"ל כיון דמינהו הקהל לרה"ק יש לו ממשלה אף על הטובים לעשות בעל כרחם היינו אחר שנתוועדו יחד ודעתו היפך מדעתם אבל אם לא נתייעץ עמהם אין מועיל כלום עשייתו דלא עדיף מן רוב נגד המיעוט

תסג

שאלה בכל השנים בשילהי קייטא מתחיל בגלילות הללו מסחר זרע שעושים ממנו שמן ועכשיו נשתתפו הסוחרים ולתוקף השותפות השלישו כ"א מאה ז"כ ושלשה אנשים תגרים מהם ר' יעקב ובניו ר' זלמן ור' פאוויל התנו שיטלו נוסף על החלוקה ר"ן ר"כ ואותם השלשה מכמה שנים נוטלים מעות מן ר' משה על המסחר וגם עכשיו קבלו ממנו מעות ונפל סכסוכים ביניהם ובין ר' משה ובאו לפני הרב ומודים ר"מ ור"י ובניו דשנה זאת כשלקחו מן ר"מ המעות אמר להם ר"מ נידון הריוח שיתנו לו יהא כמו אשתקד אך ר"מ טוען דאשתקד התנו שיתנו לו רביע ריוח ממסחר זה ותובע גם מהר"ן ז"כ רביע ור"י ובניו אומרים דאשתקד דמהר"ן ר"כ אין צריכים ליתן כלום כי שאר השותפים העדיפו זה להם מחמת שהמה תגרים גדולים וכל המוכרים הזרע רגילים למכור להם דייקא כמעט שאין מכירים תגרים זולת ר"י ובניו ואין הר"ן ז"כ ריוח מהסחורה שקנו ור"מ טוען ששמע משאר השותפים דמחמת שכבר היה ביד ר' יעקב ובניו מהסחורה שהיה ראוי להרויח ר"ן ז"כ לכן העדיפו להם אותו סך ואמרו ר"י ובניו גם לדבריו הלא אותו סחורה שכבר היה בידם לא ממעות ר"מ קנו כלל ולא לקחו מן ר"מ מעות כלל על קניית הסחורה רק אותם שלשה מאות שהשלישו לתוקף השותפות עוד טוענים ר' יעקב ובניו כי אשתקד לא התנו על רביע ריוח כלל רק על חמשה עשר צ"ל מכל ככר ור' משה אומר שנתנו לו אשתקד רביע ריוח וכן היה התנאי ואם כן גם עכשיו צריכים ליתן לו רביע ריוח אחר כך כששמעו ר' יעקב ובניו מן ר' משה דאשתקד נתנו לו רביע ריוח אמרו אדרבה תובעים מן ר' משה מה שלקח מהם בגזל רביע ריוח אשתקד דהשוואה היתה רק על ט"ו צ"ל מכל ככר ולא דברו מריוח כלל ולא רצו אשתקד לפרוע לו יותר מן ט"ו צ"ל ובתוך כך חלה ר' יעקב אשתקד והלך בנו ר"ז שלא בידיעתו ופרע לר"מ כרצונו מחמת שלא היה יכול לסבול הקטטות והחרפות אשר קרפו ר"מ לכן הוי גזל ותובעים בחזרה מה שנתנו יותר מן ט"ו צ"ל וגם אותן ט"ו צ"ל הוי רבית קציצה בין אשתקד בין שנה זו

וזאת תשובתי טענת ר' יעקב ובניו על העודף מן ט"ו צ"ל עד רביע ריוח שנתן ר"ז לר"מ אשתקד שיחזיר להם ר"מ כי מחמת שלא היה יכול לסבול מן ר"מ הקטטות והחרפות נתן ושלא בידיעת אביו נתן אינה טענה כי זה רק או רבית מאוחרת או מתנה בעלמא אחר שלא מסרו מודעא וקטטות לא חשוב אונס ידוע וראיה משו"ת הרשב"א סי' תתפ"ג שפסק באשה שמחלה לבעלה מקצת מכתובתה מחמת שבעלה היה מתקוטט עמה תמיד שתמחול לו והוציאה מביתו וכדי שתשב עמו בשלוה מחלה ויש לה עדים על זה כגון זה הוי מחילה באונס את"ד הרי דוקא כגון זה משמע משום שהוציאה מביתה ואף דהרמ"א באה"ע סימן ק"ה קיצר מתשובה זו ולא כתב שהוציאה מביתו ס"ל להרמ"א דגבי אשה סגי בכך דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת כדאיתא ר"פ חרש ופי' רש"י דאין שלום ביניהם לכן הוי כהוציאה מביתו והוי אונס

ויל"ע בזה מהירושלמי ר"פ אע"פ דפריך במוסיף על כתובת אשתו אחר נשואין במה מתחייב