תשורת ש"י כט

גם כן לפרש דרקם בכלל ואם כן כאן דאמר עד צבת דעד ולא עד בכלל מפרשינן מן צבת והלאה דצבת שייך ג"כ לשמעון אבל לולא תיבת עד נוטה יותר דצבת שייך לראובן ומצאתי במג״ש בפסחים שם דהקשה שם אפרש"י מערכין דמבן ששים ומעלה שנת ששים כלמטה וחילק בין ומעלה דהוא חד עם ששים דהיינו יותר מששים משא"כ ולמעלה הוי דבר אחר וע"כ משש ולמעלה יש לפרש תרי פירושים או מתחלת ששית או אחר ששית והכריח רש"י לפרשו מתחלת ששית דאל"כ מה קמ"ל עיי"ש ואם כן י"ל דלא קשה עליו מהך דגיטין דלולא שפירש דרקם כמזרח היה לנו ספק אם רקם כמזרח או לאו משום דיש לפרשו כן וכן

וספ"ק דדמאי מ"ג מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי ומפרש בירושלמי דכזיב עצמו נמי פטור וכן הוא ברמב"ם פ"ג ממעשר ה"ג לפ"ז ה"נ צבת נמי כלהלן ויל"ד למה בריש גיטין מפרש התנא ורקם כמזרח ובדמאי לא יפרש דכזיב כלהלן וצ"ל משום דים לפרש לקולא ולחומרא ממילא נפרש לקולא בדמאי דרבנן וצ"ע בלשון הברטנורה שכתב כזיב הוא סוף המקום שכבשו עולי בבל משמע דגם כזיב כבשו עולי בבל: ב) בכריתות ל"ב ע"ב אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכונתי לעדות וכתבו ת"י שם מכאן דן ר' הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי מעשה אך לא נתכונו להעיד ולא הובאו שם לשם עדות אין בעדותן כלום אם באו אח"ז לפני ב"ד להעיד עכ"ל וק"ל דא"כ מזימין שאמרו עמנו הייתם איך נאמנים דהא לא ידעו כלל אם יצטרכו להעיד ועוד קשה מכאן על המבואר בחו"מ סימן ל"ו דגם בלא נתכונו להעיד כשרים לעדות וכבר נתקשו בזה האחרונים ולע"ד אין ראיה מכאן חדא דשאני עד אחר דכשלא נתכוין להעיד יש לחוש שיעיד בדדמי משא"כ בשנים אין לחוש שיעידו בדדמי ועיין ברא"ש ביבמות דף קט"ו ע"ב סימן ג' ועוד בשלמא כשמעיד מסתמא מדייק ויודע בבירור דאל"כ היה אומר דא"י בבירור ועיין תוספת בפרק כל הנשבעין מ"ה ע"ב בד"ה מתוך משא"כ הך דכריתות שבאמת אומר לא ידעתי י"ל משום דלא נתכוין להעיד א"י בבירור אף שהייתי אצל המעשה

נא

שאלה אם יש איסור תורה בפריעת ראש אשה במקצת כמבואר בהמדיר דף ע"ב דילפינן מופרע ראש אשה או אינו אסור מן התורה רק כל שער ראשה מגולה כדאמרינן התם בקלתה על ראשה אינו רק דת יהודית והשבתי לע"ד ל"ש פלוא ל"ש כולה וראיה דבר"פ אשה שנתארמלה במשנה דיצאה בהינומא וראשה פרוע פרש"י בהינומא בגמרא מפרש וראשה פרוע שערה על כתיפיה כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה ויל"ד למה לא פירש ראשה פרוע כפשוטו שער ראשה ממש מגולה וע"כ משום דבגמרא דף י״ז ע"ב מאי הינומא סורחב ב"פ משמיה דזעירי אמר תנורא דאסא ר"י אמר קריתא דמנמנה בה כלה ופרש"י קריתא צעיף על ראשה וא"כ אין שער ראשה מגולה עכצ"ל שערה על כתיפיה ולפ"ז גם לזעירי י"ל כן דלא מצינו בגמרא דיפלגו בפירש ראשה פרוע דאל"כ כיון דרש"י כתב על הינומא בגמרא מפרש ולא החליט כאחד כזעירי או כר"י איך סתם בראשה פרוע כחד ע"כ דזה לכ"ע כיון דלא מפרש בגמרא פלוגתא בזה ובאס״ז ז"ל והא דאמרינן ופרע את ראש האשה ותנא דבי ר"י מכאן אזהרה לבנ"י שלא יצאו בפרוע ראש איכא למימר בנשואות מיירי מלקוטי הגאונים וכ"כ הח"מ בא"ע סימן כ"א ומאי קשיא להו הא יצאה בהינומא רק שערה תלוי על כתיפיה משא"כ ופרע ראש אשה מגלה כל ראשה ע"כ מה לי פלגא מ"ל כולה ואולי שיעורו טפח כמו דאיתא בברכות דף כ"ד טפח באשה ערוה כן י"ל מן התורה גילוי שער בשוק שיעורו טפח והך דדת יהודית בקלתת אינו טפח ביחד כי אם נראה מעט בין הנסרים ועיין בסוף פכ"ח ממסכת כלים משמע דסגי בכיסוי רוב שער האשה מדלא בטלה סבכה מתורת בגד אם נקרעה ומקבלת רוב שערה ועיין בהשגות ראב"ד פכ"ז מכלים הלכה ט"ו ז"ל של יוצאת לחוץ טהורה והם הזונות שמראות את שערן והנקבים גדולים מאד ואין עליהם תורת בגד שאינה ראויה אלא לזנות [נראה שצ"ל לזונות] והרי היא כמו שנקרעה ואינה מקבלת רוב השער והכי איתא בתוספתא עכ"ל הרי דאם מקבלות רוב השער ראוי גם לכשרות ומ"מ לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה

ב) מ"ש בש"ע א"ח ס"ס ער"ה דנהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומין בפני הנרות משום ביזוי מצוה דהקשה הפרישה בלא"ה יש בזה משום סכנה כדאיתא בפע"פ דף קי"ב הנה י"ל דעכשיו ובאלו הארצות ליכא אלו הסגולות והטבעים כדאיתא כה"ג באה"ע סימן קנ"ו ומצאתי בתו"ש כ"כ ויותר ייל לפי מ"ש תוספת ביומא דף ע"ז דר"ר של שובתא שאין אותה ר"ר שורה באלו המלכיות כמו שאין נזהרין על הגילוי ועל הזוגות והובא בשו"ת יד דוד תשובה י״ט לענין כמה דברים שאמרו בגמרא דסוכה מפני רוח רעה עיי"ש וא"כ י"ל מה דאחז"ל דעומד ערום לפני נר נכפה ג"כ מפני רוח רעה ועכשיו מדאין נזהרין ש"מ דאינו עכשיו במלכיות שלנו

עוי"ל הא דאחז"ל אל תעמוד בפני נר ערום דסכנה הוא היינו ערום כולו ואם כן אם הקטנים מכוסין קצת ליכא חשש זה אבל מפני ביזוי מצוה אפילו גופם מכוסה רק ערותם מגולה כדרך הקטנים הוי ביזוי מצוה דסתמא הביזוי מצוה רק משום גילוי ערוה והיינו דש"ס אמר שלא לעמוד בפני הנר ערום ורמ"א כתב שלא יהיו ערומין כי גם אם שוכבין במטה דאזי לא ערומין הן רק צד שלמעלה ובגמרא אמר שלא יעמוד ערום דאזי ערום אחור ופנים ואפילו את"ל דבפני הנר אינו רק צד שכנגד הנר ממש מ"מ ג' צדדים הם נגד הנר רק צד אחד אינו נגד הנר ממש ורובו ככולו משא"כ קטנים מושכבין בעריסה או מטה ג' צדדים מכוסין בעריסה וכרים שתחתיהם לכן ליכא רק משום ביזוי מצוה

נב

שאלת לוה שהי' עליו נושים הרבה והביא לב"ד שט"ח שיש לו על עכו"ם ואמר שיש לשמעון החצי בהם איך להתנהג והש"ך שכתב בחו"מ סימן מ"ז וצ"ט דאשטרות שאין גופן ממון נאמן הלוה במגו דל"ל בהו חזקה כל מה שת"י אדם הוא שלו אם