תשורת ש"י רפח

מיד דהיא של גוי ונעשה בשביל גוי וכ"כ בשו"ת מהרי"א יהודא יעלה בחיו"ד סימן קע"ז דאומן שעשה שתי וערב אסורה בהנאה ובירושלמי פ"ד דע"ז ה"ד אהא דע"ז של גוי אסורה מיד ושל ישראל משתיעבד רשב"ל אמר באומן שעושה למכור בשוק שכיון שגמרה דבר בריא שהשתחוה לה ופריך עליו ר' יוסי אם בריא שהשתחוה לה למה תנינן של נכרי אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד נראה כונתו אם בריא שהשתחוה הרי נעבדה וגם בנכרי אינה אסורה עד שתיעבד עיי"ש אבל מ"מ גם ר"י ס"ל דבאומן שעושה למכור דאסורה מיד עכ"פ אם האומן נכרי וכ"כ במראה פנים דר' יוסי ס"ל דאין חילוק בין אומן לאחר אם הוא נכרי אסורה בהנאה מיד דס"ל כדיליף בש"ס בבלי שם מפסילי אלקיהם מיד שפיסלו נעשה ע"ז ואסורה בהנאה

ובפ"ק דע"ז דף י"ט ע"ב פרש"י בד"ה של ישראל שעשה ישראל לצורכו למוכרה לנכרי משמע אם נכרי עשה למוכרה לנכרי אסורה מיד לדידן דקי"ל כרע"ק דשל נכרי אסורה מיד

וא"כ אסור לקנות ולמכור כיון דאסורה בהנאה מיד עכ"פ אם עשאן נכרי ובלאה"נ אסור למכור להם דברים המיחדים להם לע"ז ואף דכתב הש"ך שם סקנ"א סק"ז דליכא משום לפ"ע דב"נ אין מוזהרים על השיתוף ובזמן הזה כונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים ש"ש וד"א עיי"ש הנה בשער אפרים סכ"ד כתב דלא איתמר זה רק לענין שבועה אבל כשעובדים בשיתוף חייבים וכ"כ שפתי דעת ביו"ד סימן ס"ה ובא"ח באשל אברהם סימן קנ"ו וכיונה דעתו לבעל מעיל צדקה סכ"ב ובעיקרי ד"ט חיו"ד סימן י"ט הביא מהספר פרשת הכסף דאם עכו"ם מאיים על אומן ישראל לעשות לו ע"ז יותר דעתו נוטה דיהרג ואל יעבור

ונחזור למ"ש במנחת חינוך הנ"ל דאם ישראל עשה ע"ז בשביל גוי נאסרה מיד אף שהישראל עשאה משלו אף שלא נעבדה עדיין וכן נראה מסוגיא דשם בפ"ק דע"ז דף י"ט ע"ב מדצ"ל דמכוש אחרון לית בו ש"פ אפילו למ"ד אומן קונה בשבח כלי עכ"ל ואי מהא לא אריא נהי דאומן קונה בש"כ מ"מ כיון דנבנה על רשות הגוי ועל דעת שישאר מונח שם וכמ"ש סמ"ע בסימן שע"ה סקי"ד דא"י לומר בנייני אני נוטל כיון שבנאו אדעתא שיקום כאן וכ"ש הכא דנכרי שכרו לישראל שיבנה הע"ז על הכיפה וקי"ל מעות קונה בישראל מישראל וגם בעל המימרא בע"ז שם הוא ר' יוחנן דס"ל בב"מ דף מ"ז ע"ב דמעות קונה ד"ת וגרפ"ב דבכורות איתא דאם בישראל מעות קונה אזי בעכו"ם משיכה קונה ואם כן חצרו קונה לו לנכרי מישראל לכן נאסרה מיד שנעשה ואף דנתיבות בסימן ש"ו כתב דגם בקרקע אמרינן אומן קונה בשבח כלי היינו לדעת הרשב"א בב"ק דף צ"ט דס"ל הא דאומן קונה בש"כ הוא רק לומר דלא הקנהו לבעלים אדעתא שיתחייב בנזקיו ואין לאומן רק שיעבוד על הכלי מחמת שכרו עיי"ש וא"כ בלא"ה הוי הע"ז של גוי אף למ"ד אומן קונה בש"כ כיון דאין לאומן רק שיעבוד אבל הגוף של המשכיר

ומפרש"י בפ"ק דע"ז דף י"ט ע"ב בד"ה של ישראל שעשה ישראל לצורכו למוכרה לנכרי משמע דלא כמנחת חינוך ואין סברא לחלק בין עשאה למוכרה לנכרי או עשאה בשביל נכרי ששכרו לעשותה בשבילו דבין כך ובין כך עדיין לא קנאה הנכרי והרי הוא של ישראל ומה שפרש"י בד"ה של נכרי שזו לצורך נכרי נעשית עכצ"ל כמ"ש משום דנעשית על רשות נכרי אלא שהיה לבי נוקפי אם אין ט"ס בפרש"י דלמאי הוצרך רש"י לפרש של ישראל שעשה ישראל לצורכו למוכרה לנכרי ולמה לא כפשוטו שעשה לצורכו לעובדה דבהכי מיירי בע"ז דף כ"ב שם בפלוגתא דר"י ורע"ק וחפשתי ומצאתי בהגהות מראה כהן שכתב דט"ס הוא וכצ"ל של ישראל שעשה ישראל ללורכו לעובדה והוא סוף דיבור ושל נכרי שעשה למוכרה לנכרי משתיעבד עיי"ש והנה זה לר' ישמעאל אבל לרע"ק של נכרי אסורה מיד ושל ישראל משתיעבד ואם עשה ישראל ע"ז למוכרה לנכרי חשוב מיד ע"ז של נכרי ומה שדחקו לרש"י לפרש של נכרי שעשה למוכרה לנכרי ולא כפשוטו שעשה הנכרי לצורכו לעבדה ה"ט כיון דהתם הבונה הע"ז על הכיפה מיירי דישראל בונה בשביל נכרי וס"ל להש"ס דחשיב ע"ז של נכרי לכן פרש"י של נכרי דישראל עשה למוכרה לנכרי ומשום דאומן קונה בש"כ הוי כעושה למוכרה לנכרי כן נ"ל לפי אותה הג"ה ובעל מנחת חינוך ולפ"ז אפילו אומן ישראל עשה ע"ז למוכרה לגוים אסורה בהנאה מיד ומ"מ קשה להגיה כל כך וגם מנ"ל לרש"י זה דהא ודאי שאני הא דעשה ישראל על כיפת גוי וכמ"ש ועוד דקי"ל יש שליחות לנכרי לחומרא כדאיתא בב"מ פא"נ דף ע"א ב' ולפיכך כשצווהו הנכרי לעשות כאלו עשה בעצמו ושייך לומר פסילי אלקיהם כיון שפיסלו נעשה ע"ז אבל כשעשה ישראל למכור מנ"ל והיותר נראה להגיה בפרש"י של ישראל שעשה לצורכו או למכרו לגוי דזה חשוב עדיין של ישראל וכיון דקי"ל כרע"ק דשל ישראל אין אסור עד שתיעבד ה"נ כשעשאו ישראל למכור לנכרי אינו אסור בהנאה ואפשר גם המנחת חינוך כונתו רק כשעשה ישראל בשביל נכרי שצווה לעשות לו ומשום דיש שליחות לגוי לחומרא ועוד יד פועל כיד בעה"ב אפילו נכרי לישראל כמ"ש במח"א הלכות שלוחין סימן י"א דמה שעשה נכרי פועל לישראל כאלו עשה הבעה"ב אם כן ה"נ כשעשה ישראל פועל לנכרי

תנט

שאלה כפר שאין בו עשרה רק שמתאספים בכל שבת מכפרים אחרים ובשבת אחת ירד הגשם ולא נתאספו איך יעשו בשבת שאחריה עם קריאת הסדרה: מבואר בא"ח סימן קל"ה ס"ב לקרות שתי סדרות אך בספר החיים שם כתב דוקא אם היה כאן צבור וחל עליהם חובת קריאה אז אם בטלו חייבים להשלים בשבת אחרת אבל אם היה בכפר שיש שם מנין ובשבת אחת אירע שלא היה להם מנין ולא קראו בתורה ובשבת שאחריה בא לידם מנין א"צ לקרות פרשה שעברה כיון דלא היה שם צבור בשבת שעבר לא חל עליהם חובת קריאה כלל עכ"ל וכ"כ בשערי אפרים שער זיי"ן סקל"ט אך בשו"ת חיים שאל סימן ע"א אות ה' ובזכל"א חא"ח אות סמ"ך כתבו דצריכין לקרות בשבת שאחריו גם פרשה משבת הקודמות וכתב בזכל"א שכן עשו מעשה ולענ"ד כן עיקר דאטו תקנה זו לקרות בס"ת בצבור בכל שבת היה רק אם כבר נתאספו צבור לומר אם לא נתאספו לא חל עליהם חובת קריאה כלל אלא התקנה לקרות בצבור היינו להתאסף ולקרות וכמו דמשמע מן הר"ן ריש מגילה בהא דהכפרים מקדימין ליום הכניסה לענין תקנת עזרא לקרות בשני וחמישי בתורה וא"כ כל שלא נתאספו עדיין לא יצאו ידי חובתם

ועוד הא מקור ד"ז דאם בטלו הקריאה בשבת