תשורת ש"י רפו

דתולין במצוי ע"ש והרי התם ג"כ באיסור דאורייתא וא"כ ל"מ להרז"ה אלא גם לראב״ד כיון דמצוי והוחזקה בכך לא נקרא ספק ועוד ראב"ד לא כתב דרוב דמים שבאשה טמאים רק כשראתה דם אדום אלא דלא ידוע אם מהחמשה מראות טמאות הוא דראב"ד הביא זה ממה דאחז"ל דא"א לפה"ק בלא דם ובנדה דף י"ט יליף מקראי דדם אינו רק כשהוא אדום אבל כשרגילה בזיבת דבר לח ליחה לבינה אטו רוב זיבת משקין מאשה טמאים אמרו

אך לפימ"ש החוו"ד ס"ס ק"צ דרוב פתיחת המקור למראות טמאות הן צ"ע להקל אם הרגישה שזב ממקורה אך כשאינה מרגשת רק הרגישה שזב בפרוזדור דכתבו החוו"ד בר"ס ק"צ ושו"ת אמרי א"ש סימן ס"ב דאינו אסור מן התורה י"ל דתולין במצוי דמצוי עכ"פ חשוב כרוב מדתולין במצוי גם בדאורייתא כשליכא רוב כנגדו

ועוד בחידושי רשב"א בפרק כל היד דח"י ע"ב בד"ה הד"א כתב דרבנן סברי נמי דרוב חתיכות מארבע מיני דמים ואפ"ה כיון שהוא מצוי שמפילות גם כן משאר מיני דמים ואשה זו בחזקת טהורה עומדת אוקמוה אחזקה וקי"ל כרבנן ואף דהרא"ש בר"פ המפלת כתב דאין הלכה כרבנן אלא כר"י היינו למ"ד דר"י ורבנן פליגי באם א"א לפה"ק בל"ד והוכיח מכ"ד דס"ל להש"ס דא"א לפה"ק בל"ד אבל בל"ז הלכה כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים וכדכתב בח"ר שם דקי"ל כרבנן והרי דעת הרשב"א בפ"ק דחולין והובא בש"ך יו"ד סימן נון סק"ג דבספק איסור דאורייתא לא סמכינן אחזקה להקל ובנדה שם כתב דגם נגד רוב מוקמינן אחזקה משום דמצוי באמת חידוש הוא כיון דרובא וחזקה רובא עדיף ועתוס' בפרק האשה בתרא דף קי"ט ע"ב בד"ה סמוך ובתוס' רי"ד ר"פ המפלת כתב דלרבנן מיעוט דשכיח מרע לרובא ולא אזלינן בתר רובא אלא הוי כפלגא ופלגא א"כ י"ל דלפיכך ס"ל לרשב"א נמי לטהרה ע"י החזקה והא דאוסר בנשבר הגף שמא קודם שחיטה צ"ל כמ"ש כו"פ סימן נון

ועוד כיון דפליגי האחרונים אם זיבת דבר לח חשוב הרגשה אפילו הרגישה שזב ממקורה כל שלא הרגישה פתיחת פי המקור או זעזוע בגוף או עקיצה וצער כדאיתא בשו"ת שב יעקב סל"ט וסימן מ"ם וזיבת דבר לח מהמקור הוא ענין אחר מהרגשת פתיחת פי המקור כמ"ש שם סימן ל"ט וכ"כ בשו"ת אמרי אש דפתיחת פי המקור והרגשת זיבת דבר לח הם שני עניינים עיי"ש בסימן ס"ב ובשו"ת משיבת נפש בסימן למ"ד כתב דמפרש"י ורמב"ם נראה דהרגשה אינה הרגשת פתיחת המקור רק הרגשת צער ובשו"ת חת"ס חיו"ד בסימן קמ"ה ועוד לו כמה תשובות דהרגשת זיבת דבר לח אינה אסור מה"ת רק הרגשת פתיחת פי המקור וכ"ש אם לא הרגישה שזב מהמקור אלא שהרגישה שזב מהפרוזדר ובשו"ת מהר"ח א"ז סימן קי"ב כתב אפילו ראתה דם ואבד טהורה דרוב דם האשה אינו מחמש מראות טמאות א"כ אפילו הרגישה זיבת דבר לח מהמקור הוי ס"ס בדאורייתא שמא זה ל"ח הרגשה לאסרה מה"ת ואת"ל דחשוב הרגשה שמא זב רק ליחה לבינה לא דם אדום וספק אחד בדרבנן דטמאה בלא הרגשה שמא לא יצא דם אדום רק לבן כאשר רגילה ומוחזקת בכך וס"ס בדאורייתא וס"א בדרבנן קי"ל דמותר כדאיתא בש"ך בכללי ס"ס וכ"ש כאן דיש לה חזקת טהרה לכן אם היא בין אנשים וכדומה יכולה לכתחלה לסמוך ולהקל עש"ך בכללי ס"ס סקל"ה ועמג"א סימן חית סקי"א וסימן תל"ז סק"ד ועיין נוב"ת סימן קי"ח

ואפילו לראב"ד דרוב דמים שבמקור טמאים מ"מ י"ל דהוה ס"ס כמ"ש הפנ"י בפ"ק דכתובות ובקו"א שם בד"ה ואבע"א דאפילו ספק אחד הוי רק מיעוט מ"מ מצטרף לס"ס וכ"ש כאן דאיכא נמי חזקת היתר לבעלה וכשיש חזקה עם המיעוט הוי פלגא ופלגא כדאיתא בפרק האשה בתרא דף קי"ט ע"ב

ועוד כיון דהרז"ה ס"ל דאינו רוב ומהר"ח א"ז ס"ל דאדרבה רוב דמיה טהורין הם רוב נגד הראב"ד דעכ"פ אין רוב דמיה טמאין וכ"ש כאן דהוחזקה ורגילה בזיבת ליחה לבינה

ובשו"ת ב"ש שם הביא ראיה לדבריו מברייתא ס"פ כל היד דנאמנת לומר כזה ראיתי ואבדתי ומבואר דלולא דבורה טמאה מספק עיי"ש ואין סתירה לדברי דהתם מיירי שראתה בהרגשה דהוה ספק אחד בדאורייתא. ועוד דראתה דם אדום אלא שאינה יודעת אם הוא מהחמשה מראות טמאות ועוד לא מיירי בהוחזקה ורגילה בזיבת ליחה לבינה

ועוד התם צ"ל דנאמנת לומר כזה ראיתי דבלא דבורה כזה כיון שראתה ולא ידעה אם המראה טהורה הוה לה ספק חסרון ידיעה דלא חשוב ספק דהא בזמן התנאים היו בקיאין להבחין וכיון שהאשה לא ידעה להבחין הוי ספק חסי"ד לפן צריכין לנאמנותה לומר כזה ראיתי תדע דעכצ"ל כן לדברי מהר"ח א"ז הנ"ל דס"ל אם ראתה דם ואבד דטהורה דרוב דמים טהורין ושכיחי טובא וכ"ד מהר"מ ב"ב שם ולמה צריכין לכאמנותה וצ"ל דראתה דם והשגיחה אלא דלא ידעה אם הדם טמא אבל אם לא השגיחה בו עד שנאבד אלא דמכח הרגשתה יודעת שהיה דם או בזה"ז דכ"ע א"י י"ל דטהורה דל"ה חסי"ד כיון דעכשיו אין בקי בעולם ועטו"ז סימן ק"צ סמ"ו סקל"ה ובפרמ"ג סימן כ"ג בשפ"ד ס"ק ט"ו דספק חסי"ד ונאבד יש לאסור וכ"כ תפל"מ סימן ק"צ והובא בחידושי רע"ק שם איברא הלבושי שרד בפתיחה להלכות טרפות כתב מסברא דנפשו דאף שלא היתה האשה בקיאה ואח"כ נאבד נעשה ספק גמור ולא חשוב חסרון ידיעה כיון דקודם שנאבד עדיין לא נאסר רק שהיתה צריכה שאלת חכם הבקי עיי"ש ולע"ד מתשובת מהר"ם ב"ב שבהר"ח א"ז ודעת מהר"ח א"ז משמע להיפך דאל"כ מה יענו להא דנאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתי אבל בלא"ה לק"מ דהא נ"מ לשעת ווסת קבוע דמדינא צריכה לבדוק וכשהרגישה דלכ"ע אמרינן ארח בזמנו בא כדאיתא ביו"ד סימן קפ"ד ס"ט ואלולא דיבורה כזה ראיתי טמאה כיון דקבעה ווסת לדם טמא

עוד הביא הב"ש ראיה מר"פ הרואה כתם דקתני ובמגעות והיסטות הלך אחר הרוב דפריך מינה לשמואל מאי לאו אם רוב ימיה טמאים טמאה אע"ג דלא ארגשה ולמה לא משני דארגשה ואם רוב ימיה רגילה לראות דם טמא טמאה כשלא בדקה עכשיו ואם רוב ימיה רגילה לראות דם טהור טהורה עכשיו כשלא בדקה דתולין במצוי אף דארגשה עיי"ש הנה לפי מה שכתבתי להקל מחמת פלוגתא אי זיבת דבר לח חשוב הרגשה אבל אם היה הרגשה פתיחת פי המקור לא סמכתי להקל ודאי לק"מ דהש"ס לא נסתפקו איזה חשוב הרגשה.