תשורת ש"י רפד

וחפצי הקדש שהיו בבית הכנסת ישן כמו לענין הנחת העירוב דמערבין בבית ישן או השופר כדאיתא בפרק הנזקין דה"נ אם יוציאו ס"ת או חפצי הקדש מביהכנ"ס ישן על ידי חלוקה או גאא"ג שייך האי טעמא

ולכאורה יש לדחות דברי רשד"ם דאיך משום תקנתא דמערבין בבית ישן נפקיע זכות היוצאים אשר מדינא י"ל גאא"ג דבשלמא בהא דמערבין אין נ"מ לענין ממון דמה לי אם מונח העירוב בבית זה או בבית אחר ובמג"א סימן שס"ו סק"ח הביא מכנה"ג אם הוא דבר שצריכין ליתן מעות לזה יכולין לשנות ליתן לאחר נראה לכאורה הטעם דלא תקנו להפקיע ממון דטעמו של מחהש"ק דחוק ואף דהביא מהרדב"ז שם אפילו נותן השני מעות להניח בביתו אין לשנות שאני התם דאינו רק מניעת ריוח ועוד כתב שם כנה"ג אם עברו ונתנו בבית אחר אין מוציאין ממנו וצ"ע למעשה עכ"ל ואם כן אין ראיה מהאי תקנתא דמערבין בבית ישן דאינו רק לכתחלה ולא נ"מ להפקעת ממון לבטל משום זה דינא דגאא"ג אמנם י"ל לפימ"ש בשו"ת רשב"א סימן תתקנ"ו דדינא דגאא"ג ודינא דחלוקה לזמנים תקנתא דרבנן הוא עיי"ש ואם כן במקום דיש תקנה להיפך שלא לשנות לא עביד רבנן תקנתא דגאא"ג או חלוקת זמנים ידועים וישתמשו ביחד בבית הכנסת ישן ואדרבה הבא לומר דגם כה"ג תקנו גאא"ג או חלוקה לזמנים ידועים לבטל תקנה דמערבין בבית ישן עליו הראיה וא"ל הא כתב הרשב"א שם דמד"ת אפילו חצר דלית בה שיעור חלוקה יטול כל אחד חלקו אלא משום עשיית הישר והטוב אי אפשר ולפיכך תקנו חכז"ל דינא דגאא"ג או דינא דחלוקת זמנים ואם כן הכא דלא עשו תקנה ישאר על ד"ת דזה אי אפשר דהא תנן בפ"ק דב"ב דף י"א דכתבי הקודש אעפ"י ששניהם רוצים לא יחלוקו גנאי הדבר לחותכן וכ"ש לסתור הבית הכנסת לחלוק בעצים ואבנים דאסור לסתור משום ל"ת כן לד' אלקיכם כמ"ש רשד"ם שם

ולפי הנהו טעמי אפילו הרוב יוצאים מבית הכנסת ישן אין להם זכות להוציא הס"ת וחפצי הקדש ואין זה ענין להא דבני העיר מסיעין על קיצתן דהתם עושים תקנה כוללת ולפעמים רווחא להאי ופסידא להאי ולפעמים איפכא ועדיין יהיו אגודה אחת אבל להפרד הרוב ולהעביר הדין על המיעוט מנלן ובפ"ד דפאה משנה א' אפילו צ"ט אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה

ועוד דבמרדכי פ"ק דב"ב פליגי רבוותא בזה ודעת ר"ת וסייעתו דדוקא אם כבר התנו כולם יחד יכולים אח"כ לקנוס העובר ולא לעשות מתחלה עפ"י רוב להסיע על קיצתן ורמ"א בחו"מ סימן ב' כתב דתלוי במנהג ואם כן כל כה"ג שמעולם לא נפרדו באותו עיר או כפר ולא שכיח כזה לא שייך מנהג בזה

ומה שהביא המג"א בסימן קנ"ד סט"ו ס"ק כ"ג מהמבי"ט ח"ב סימן קע"א בני העיר שהיה להם בהכנ"ס אחד ומחמת סיבה הוצרכו לחלק עצמן לשנים הדין שכל כלי הקודש וס"ת יחלוקו באופן זה אם יש חפצים ידועים שהקדישם אחד יכול הוא או יורשיו להוליכם לביהכנ"ס אחר אשר הוא בתוכו ומה שא"י יחלוקו לפי ערך אנשים שהם מבן י"ג ומעלה כי יש לכולם זכות בהם ואם א"א לחלקם ישתמשו כל אחד בהם בזמן לפי ערך עכ"ל אין זה ענין לנ"ד דהתם היה שמחמת שהיה בית הכנסת אצל בית תפלתם הוכרחו לעזוב בית הכנסת לילך לשתי בתי כנסיות אחרים ולהתחלק שעל ידי זה דוקא ינצלו מהמושל ועל ידי זה גם כן היה ברצון והסכמת כולם

תנו

קהל בקשו לסלק גדר עצים שסביב בית הקברות ולעשות גדר מאבנים והכריזו במכירת הגדר של עצים שמי שיתן יותר יהא שלו וקנה אחד בסך כו"כ ואח"כ הלך הקונה לסתור הגדר ליקח לביתו וראה שנתאנה וגילה דעתו שחוזר מהמקח רק לוקחם לביתו שיהא בטוח על קצת מעות שנתן להקהל ובאו לפני דיין ונפשו לשאול הגיע אם יש טענת האונאה בזה מחמת שנמכר בהכרזה ומחמת שדינו כהקדש ומחמת שהיה המקח בין רבים ליחיד

הנה בגוף מכירת הגדר המחובר ושיסלקו הקונה יש בזה פלוגתא בסימן צ"ה אם תלוש ולבסוף חיברו בכותל בנין דינו כקרקע או כמטלטלין וגם יש פלוגתא היכא דא"צ לקרקע בפירות המחוברים אם דינם כמחובר כדאיתא בחו"מ סימן קצ"ג ולכן אם נקנה בכסף כקרקע וכן אם אין בו אונאה כקרקע יכול המוחזק לומר קי"ל די"ל הלוקח שיש בו דין אונאה אם נתאנה בשתות או יותר ואפילו בפחות משתות אין נקנה רק למש"פ וכיון שגילה דעתו קודם שמשך שאינו מושך לקנות רק למשכון לא קנה במשיכה לכן הדין שיהא נישום על פי אנשים מקהל אחר אם יש בו שיעור אונאה

ומה שנסתפק מחמת שנמכר ע"י הכרזה לית בו דין אונאה אין ספק כמבואר בשו"ת הרא"ש כלל י"ג ס"כ בחכירות בשר ויין שמכרו הקהל ליחיד בהכרזה דלית בו טענת אונאה משום דא"י לשום כמה שוה ותלוי במזל כמה יעשה באותו שנה עיי"ש ולא כתב משום דנמכר בהכרזה ועכ"פ הל"ל גם טעם זה להשמיענו חידוש דין

וכן מוכח מזה דגם בין רבים ליחיד יש טענת אונאה ומה שאמר השואל שבשו"ת באר עשק כתב דהוה מעות קהל כהקדשות וגם ברבים לית בו אונאה ועיינתי שם בשאלה ס"ה וז"ל ואונאה לא מצו לטעון דאלו דברים שאין להם אונאה וחד מינייהו הקדשות ומפקי להו מקרא דא"ת איש את אחיו ולא של קהל וכמ"ש הטור יו"ד בסימן ק"ס על דיני רבית עכ"ל ודבריו תמוהין דבפירוש כתב הטור שם רק בהקדש בדק הבית ולא בצדקות לעניים או לבנין בית הכנסת או לת"ת דבאלו אסור ר"ק וכ"פ בש"ע שם ובסימן קס"ט ובסימן קע"ג ואם כן ה"ה אונאה שייך בהם וכ"כ המג"א בסימן קנ"ג ס"ז סקי"ט וכן מוכח משו"ת רא"ש הנז"ל דלא נחית לטעם זה בחכירות הקהל לומר שאין בו אונאה משום דהוי רבים או משום דצורכי הקהל כהקדש ואם הוה ס"ל לרא"ש חידוש זה למה לא השמיענו בזאת דנ"מ במידי דאפשר לידע מיד כמה שוה שו"ר בפ"ת לחו"מ סימן רכ"ז סכ"ט סקכ"ג הביא מהשבו"י דדחה דברי באר עשק ולא זכר שר דברי הרא"ש אלא משום דהקדש בזה"ז דין הדיוט יש לו ויש בו אונאה אף דרבים ננהו

ומה שנסתפק השואל כיון דד"מ דבר הנמכר בליסטאציע אין טענת אונאה אפשר גם בישראל קונה מישראל ע"י ליסטאציע דהיינו בהכרזה מי שיוסיף על המקח יקנהו לא יהא בו טענת אונאה הנה כבר מסיק הש"ך בחו"מ סימן ע"ג סי"ד דבין ישראל לחברו לא אזלינן בתר דד"מ רק עפ"י ד"ת והתומים שם סקט"ו כתב דאם יסד המלך מנהג