תשורת ש"י רפב

הובא במג"א שם סק"ח ונראה הטעם כיון שנוטל שכר אינו חזקתו במצוה כיון דבשביל שכר עשה ולא בשביל מצוה וטעמו של מחה"ש דחוק וכה"ג איתא בפרק השוכר את האומנין דף פ"ב ע"ב מ"ס לאו מצוה קעביד שלהנאתו מתכוין ואף דאמר שם דרע"ק ס"ל אף דמלוה צריך למשכון מצוה קעביד שהלוהו וכ"כ הש"ך בחו"מ סימן ע"ב ס"ב סקי"א היינו לרב יוסף דס"ל שומר אבדה הוי ש"ש משום דמצוה עביד ועוסק במצוה פטור ממצוה מליתן פרוטה באותו שעה לעני ובעי דלא לאוקמוה כתנאי דר"א ס"ל התם דלא הוה ש"ש ומוכרח לאוקמוה במלוה צריך למשכון משא"כ לפ"ד הפוסקים כרבה דמשום המצוה לא הוי ש"ש א"צ לאוקמוה במלוה צריך למשכון וי"ל כ"ע מודו אם להנאתו מתכוין לאו מצוה קעביד ועוד הא כתב בנה"מ בסימן ע"ב ס"ב סק"ח דדוקא בלא הותנה שמשלם המלוה ללוה כל שכרו בעד שימוש המשכון אזי מצוה קעביד בהלואה אבל בהותנה שישתמש בנכייתא בפחות משווי השימוש לכ"ע כיון דלהנאתו מתכוין לאו מצוה הוא עיי"ש ולכן ה"נ כשנותנין לו שכר לאו מצוה הוא ורשאין לשנותו ועיין ברמ"א יו"ד סימן רמ"ב סוף סל"ד ובש"ך שם דמבואר דהמצוה של מי שנותן השכר ואם כן חזקת המצוה של הקהל ואי משום שכרו ודאי אין יכולין לקפחו כיון דאחר ג"ש נשאר סתם ובא בשכרו ועיין ברכ"י א"ח סימן קנ"ה דין א' הובא בשע"ת שם ובפ"ת ליו"ד סי' רמ"ו סק"ב

אמנם בתשובת הרשב"א שהובא בסוף ספר כל בו ובב"י א"ח ס"ס נ"ג איתא חזן אין מסלקין אותו מאומנתו אא"כ נמצא בו פסול דתנן מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ואוקימנא בגמרא משום חשדא ומיהו כשנהגו למנות לזמן ואח"כ מחליפין דין ממון אין כאן חשד אין כאן עיי"ש משמע דמיירי בחזן בשכר חדא מדקאמר מאומנתו ועוד מדסיים דין ממון א"כ וחשד א"כ הרי גם בשכר מדמהו להא דמערבין בבית ישן כשלא נהגו למנות לזמן ולהחליף אחר הזמן וכפי הנראה אישתמיט להו הך תשובות הרשב"א

וא"ל דה"נ הא קבלוהו רק על ג"ש דזה אינו כיון דנשאר אח"כ בסתם וכ"כ בספר זכרנו לחיים חחו"מ באות חי"ת סק"ז מתשובת הספרדיים וכ"כ בשו"ת הרי בשמים ס"ס רמ"ו

אך דוקא אם ירצו הקהל לסלק שו"ב ראשון לגמרי שלא יקרא כלל אבל אם ישאר קורא בשבת חליפות שבת לא שייך טעם דחשדא ולא משום מעלין בקודש ולא מורידין כדמוכח בפרק תפ"ה דף כ"ח בהא דראב"ע אמרי ניעבריה גמירי מעלין בקודש ולא מורידין נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא אתי לקנאויי אלא לדרוש ר"ג תרי שבתא וראב"ע חדא שבתא ונראה דמזה יצא לו לבעל בנימין זאב שהובא בבאה"ג חו"מ סימן קמ"ט סל"א באחד שהוחזק לקרות בס"ת שלו ואח"כ קנו הקהל שני ס"ת ופסק דיקראו בשני ס"ת של הקהל שתי שבתות ובשל היחיד שבת אחד וכן מצאתי בשו"ת ארח לצדיק בלקוטי א"ח סט"ו דאם אין מסלקין אותו לגמרי רשאים והוכיח כן מהא דפרק תפ"ה ולכאורה נראה מהך דפרק תפ"ה דיש ליתן להישן שתי שבתות ולהחדש שבת אחד וממ"ש בנימין זאב לענין ס"ת נראה דאין לחלק בין חדש לישן אלא דשניהם שוין ומחמת דהקהל קנו שני ס"ת פסק לקרות בהם שתי שבתות אך מהרש"א בח"א כתב דהיה ראוי להיות כ"א דורש בחדא שבתא אלא משום קנאה לא עשו כן דאין שני מלכים משתמשין בכתר אחד בשוה עיי"ש אם כן זה דוקא בנשיאות אבל בחזקת מצוה אחרת יכולים ליתן לאחר בשוה לראשון

תנד

אחד נודע לו בדרך ממיתת אביו או קרובו ובביתו א"י א"צ להודיעם שלא יעסקו בפרקמטיא כ"פ בשו"ת השיב משה חיו"ד שאלה נ"ח דממ"נ אם נימא כיון דבעה"ב אבל חל איסור מלאכה על אשתו וב"ב הרי לא חמירי מהאבל עצמו דאם א"י א"צ להודיע לו וכו' ואם האיסור כשיעשו ב"ב מלאכתו עליו אם כן בשלמא כשהוא בביתו הוי כאלו ציוום שיעשו מלחכתו בימי אבלו אבל כשאינו אצלם הרי לא ציוום שיעשו בימי אבלו ואין כאן בית מיחוש דכל איסור מלאכה נפקא לן מדכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג אסור במלאכה אף אבל אסור במלאכה וא"כ לא חמיר מחג דהיכא דאינו מצוה לאותו המותר במלאכה מצד עצמו לעשות מלאכתו ועושה מלאכתו שלא בידיעתו ורצונו דודאי לא עבר ולא מידי ה"נ ל"ש את"ד ולי צ"ע דמ"ש כיון דבעה"ב אבל חל איסור מלאכה על אשתו וב"ב זה ודאי אינו דהא גם עבדו ושפחתו אסורים במלאכת בעה"ב וגם אשתו וב"ב אינן אסורין רק כיון דמע"י שלו כדאיתא להדיא ביו"ד סימן ש"פ ס"ד ואין בזה ספק ואם כן ע"כ צריכין לבא מטעם השני דלא חמיר מחג הואיל ולא ציוום לעשות מלאכתו ולטעם זה אפילו יודעים ב"ב מאבלתו מותרים לעשות מלאכתו וקשה מר"פ מי שהפך דשכיר יום אפילו בשדה שאינו בעירו אסור לעשות וכן הוא ביו"ד שם סי"ג ומשמע אפילו נשכר כשלא היה אבל מדמחלק שם בסי"ד לענין אם יש לאבל חמור או ספינה מושכר לאחר ולא מחלק בסי"ג בשכיר יום והרי לא צווהו לעשות מלאכתו כשיקרה לו אבלות דהרי שכרו כבר וכמו שבשכיר יום אסור ה"נ דודאי יודע האבל דאשתו וב"ב יעמדו בחנות ויעסקו במזיגה כדרכם לעולם כשאינו בביתו ומה שייך בעושה שלא בידיעתו שיעבור בעה"ב ואם בעה"ב אינו עובר מה עברה לאותו אחר ועיין בקו"א להגאון מהר"ז בהל' שבת סימן רנ"ב סק"ז לענין נתן מלאכה לגוי אפי' בד' וה' אפילו כשאפשר להעשות בחול והגוי עושה בצנעא בתוך בית הגוי והישראל יודע צריך למחות אם משתרשי לו עשייתו בשבת היכא דאין הגוי עושה כדי לגמור קבלנותו דאז אדעתא דנפשו קעביד והוכיח מכמה הוכחות עיי"ש וממילא ה"נ כיון שהריוח של האבל והאיסור מצד עצמו של האבל אף דאשתו וב"ב אין יודעים צריך להודיעם אם נזדמן לו אדם דבלא"ה דרכו להתם או אפשר אפילו לשכור שליח בשכר מועט אבל בשכר מרובה א"צ דהא האבל בעצמו מותר לעשות מלאכה אפילו תוך ג"י כשיש הפס"מ כמ"ש רמ"א בסימן ש"פ ס"ה וגם אחרים ששמעו ממיתת המת צריכים להודיע לאשתו וב"ב אשר שם לאפרושי מאיסורא אם הם בעלי מלאכות או יש להם מזיגה או חנות דאף דהם לא חל עליהם האיסור כשאין יודעים אבל זה הקרוב שיודע עושה איסור אם אשתו וב"ב מרוויחים לו ויודע

תנה

קהל מביהכנ"ס אחת מחמת קטטה נחלקו ויצאו חציין להתפלל במקום אחר ותובעים לחלוק הס"ת וכל חפצי הקדש. הנה בעקרי דינים חא"ח ס"ח אות כ"ה הביא מתו"ח סימן ה' ו' וז"ל קצת