תשורת ש"י רפ

רושם כלל לקבוע לו שם בפ"ע וכמאן דליתא דמי עכ"ל א"כ י"ל דאין נכון לכתוב ישעיה דמתקרי שעיה דמשמע דיש לו שתי שמות ובאמת אין לו רק שם אחד ישעיה ובספר גט מקושר הובא בקוה"ש אות סמך דאפילו שמו הקודש סעדיה ונקרא בפ"כ שעיה יש לכתוב סעדיה דמתקרי ישעיה דלעולם יש לכתוב עיקר השם כראוי לכותבו ולשון דמתקרי אינו אלא לומר שנקרא בשם זה ישעיה אבל אינו מודה שתהא קריאת העולם בדיוק כמו שכותבים בגט עכ"ל והנה בב"ש סימן קכ"ט סי"ד ס"ק כ"ד כתב דאם נקרא לתורה משה יהודא ובפ"כ משה ליב יש לכתוב משה יהודא דמתקרי ליב וכ"ד הבית מאיר וכבר נהגו כן וכתב בתו"ג דאין לשנות רק עתה נהגו עפ"י הנו"ב וטי"ג לכתוב דמתקרי משה ליב וגם כיון דשם החול מעורב עם שם הקודש כמו משה ליב דעת קצת פוסקים שלא לכתוב דמתקרי רק המכונה וכ"כ הישועות יעקב ס"ק ט"ז שכן הסכימו עמו כל חכמי הזמן והובא בפ"ת סי' קכ"ט ס"ק ל"ו ועיין בסוף ספר שבלי לקט שכ"כ בשם הנ"ש ונהי דאנן אין נוהגין כך מ"מ כיון דאיכא כמה חששות בזה הלא טוב יותר להשמיט שם שעיה דיותר יש להכניס בספק חסרון מחסרון שינוי כמ"ש רמ"א בס"ס קכ"ח וכיון דמה דצריך לכתוב קוה"ש כשיש לו שם הקודש אחר אינו רק ע"צ היו"ט כמ"ש הטו"ז הרי כאן צד היו"ט לחסרו ועוד כיון דחותם ישעה אפשר גם בפ"כ היה נקרא כן בלא יוד אחר העין וקרוב לטעות בזה ואם נכתב דמתקרי שעיה הוי שינוי אבל כשכותבין רק ישעיה כותבין כשם שנכתב במקרא ואין משגיחין בחתימתו בטעות ובקונטרס השמות להרב מהוסיאטין אות י"ז ואות י"ח פסק ג"כ שלא לכתוב דמתקרי שעיה אלא ישעיה אף דבע"כ נקרא רק שעיה ותעיד רגיל בדברי אהלי שם וכאן לא חש ליה גם בשו"ת הרי בשמים ח״ש סי' קע"ח פסק דאם חותם ישעיה ובפ"כ נקרא שעיה בלא יוד מתחלה לא יכתוב רק ישעיה

תנא

בנוב"ת חא"ח סימן ס"ו כתב דחלב טמא דאין בו מלקות ל"א טכ"ע מה"ת כיון דילפינן טכ"ע בפסחים דף מ"ד לחד מ"ד ממשרת ולחד מ"ד מגע"נ וי"ל דצריכין היו הכשר משום שמא נתבשל בהן איסור שיש בו מלקות עיי"ש וקשה א"כ נימא גם בלאו שיש בו מלקות אין טכ"ע דשמא הצריכה תורה הכשר משום חשש חלב שיש בו כרת ואף דתוס' שם כתבו דגם כלי יין היו צריכין הכשר וע"כ משום נזיר גם זה קשה אפשר לאו משום נזיר אלא משום יין נסך דאוסר במשהו ואיתא בפיה"מ בשילהי ע"ז משום דחמיר איסורו וכתוב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם א"כ י"ל דגם התורה החמירה להכשיר כלי יי"נ משום טעם זה

וצ"ל דאין לחלק בין לאו לכרת כדאיתא בריש פרק בתרא דיבמות מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת וזה דוקא בלאו שיש בו מלקות כמ"ש המל"מ פ"א מהיו"ט

ובישוב דברי התוס' הנ"ל י"ל עפימ"ש הר"ן פרק אין מעמידין הא דאסרו סתם יינן משום בנותיהן ולא משום שמא לע"ז נתנסך משום דיין שנתנסך לע"ז מיעוטא היא ולמיעוטא ל"ח וא"כ מה דצריך הכשר לכלי יין על כרחו רק משום נזיר

ועל מ"ש דמ"ל איסור לאו מ"ל א"כ השיב לי חכ"א דזה אינו רק לענין שיעשו חכמים אבל בדאורייתא למילף איסור לאו מכרת שפיר י"ל שאני איסור כרת כדאמרינן מה לחמץ שיש בו כרת והוא בפסחים דף כ"ה לענין איסור הנאה וכן פריך בפ"ק דיבמות מה לפסח ומילה שכן כרת אמנם בתוס' פ"ק דקידושון דף י"ד בד"ה ותהא מבואר דגם לענין דין תורה אמרינן מ"ל איסור לאו מה לי איסור כרת וכבר עמד שם מהרי"ט על דברי תוס' ודבריו דתוקין בלשון התוס' וי"ל דברי התוס' הנ"ל מפסחים דף כ"ה דהתם קאי על מה. שבא ללמד איסור הנאה בבב"ח מחמץ בפסח ואמר מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת וי"ל דשמא מה דאסרה תורה חמץ בהנאה משום הרחקה שלא יבא לאכול ממנה דמצינו גם בדאורייתא הכי כמ"ש הטו"ז ביו"ד ר"ס קי"ז לענין איסור סחורה באיסורי אכילה וכבר כתב רש"י ביבמות דף קי"ט דלענין הרחקה שאני איסור כרת מאיסור לאו משא"כ התוס' דמיירי לענין חליצה דלאו משום הרחקה אמרינן מ"ל איסור כרת מ"ל איסור לאו משא"כ לענין טכ"ע דנבלע בכלי ל"ל משום הרחקה שלא יאכלנו בעין דא"א להיותו בעין משא"כ באיסור סחורה דאפשר לאכלו כמות שהוא וע"כ משום עצמו אסרה תורה דטעם כעיקר ומה שהקשה מהרי"ט מפ"ק דיבמות דף פ' ע"ב דאמרינן מה למילה ופסח שהן בכרת זה ודאי סברא לחלק לענין שידחה עשה שיש בו כרת לל"ת שיש בו כרת יותר מעשה שאינו בכרת ומה שהקשה מהרי"ט מהא דאמרינן לענין ע"א דנאמן מק"ו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא התרת לא ידענא מאי ק"ל דהא כתבו התוספת דלומר ק"ו כדי להשוותם שאני

תנב

שאלתם ראובן היה לו חזקת חנות מן שר נקרא גראף והחנות היה דבוק להבית והיה שם קאפע הויז ואכסניא מושכר לגוי ונמלך הגראף להרחיב הקאפע הויז וסתם פתח החנות וצרפו להקאפע הויז וזה היה מכבר ט"ו שנים ואחר איזה שנים נסתלק הגוי ושכרו יהודי גבר אלם אח"כ ברח השוכר מחמת חובות ונעשה ליסטאציא על הכלים וקנו אותם הבע"ח והכלים אינם ראוים רק למי שישכור הקאפע הויז ומחמת זה שכרו הקונים את הקאפע הויז והותנה שישכירוהו לאיש בקי בעסק זה ומצאי איש אחד אשר שכר מהם וקנה מהם הכלים ועתה תובע ראובן חזקתו או ישלמו לו שיווי החזקה והם אומרים שמא לא ירצה הגראף לפתוח הפתח לעשותו חנות וראובן טוען שאם יתנו לו שטר שכירות על מקום החנות מקוה שיתרצה לו הגראף לפתוח ולעשותו חנות ושואלים הב"ד אם יפסקו שחייבים ליתן שטר שכירות על אותו מקום טרם שיפעול אצל הגראף לעשותו חנות ואם לא יוכלו ליתן לראובן שטר שכירות מחמת דהשוכר מהם גבר אלם והוא שכר גם מקום החנות בכלל הקאפע הויז או מחמת מניעה אחרת או אם יסרבו ליתן לראובן שטר שכירות אם מחויבים לשלם לראובן שיווי החזקה או מה שהרוויחו עי"ז במכירת הכלים

תשובה אם כשנסתם הפתח נפרצו פצימיו הרי נתבטל החנות ונתבטל חזקת המחזיק בחנות כאשר נראה מב"ד השואלים עצמן דאין למחזיק זכות רק כשהוא פתוח לרחוב ואפשר להיות חנות