תשורת ש"י רעז

לכופו בדין דהתם אם היו הב"ד יודעין הדין היו נוחתין לנכסיה רק משום דמספ"ל אין יורדין לנכסיו ולא כופין אבל תפיסה מהני משום דאומר קי"ל דהדין עמי לירד לנכסיו ואם כן עשיתי דינא לנפשי וירדתי לנכסיו

תמח

שאלה ראובן מכר קרקע לשמעון גיסו והעלהו בגרונד בואך והחזיק בו שמעון איזה שנים אח"כ תבעו ראובן שיחזור לו הקרקע ויחזיר לו דמי המכר כי כן התנה עם שמעון ומכחישו שמעון ונסתפקת לפימ"ש הש"ך בחו"מ סימן פ"ב סי"ב דאין הלוה נאמן לומר תנאי היה בשטר מקוים כמו דהעדים אין נאמנים דלמעקר השטר באו אלא די"ל כיון דראובן מודה שהתנאי היה רק לחזור ולמכור לו כשיחזיר לו המעות לא חשוב עקירת השטר למפרע כמ"ש המל"מ פ"ג מזכיה ה"ח לענין דא"צ ת"כ כל שהתנאי היה רק לענין המשך המתנה ולא שיתבטל למפרע

תשובה הש"ך לא אמר רק דא"צ המלוה לישבע שבועה חמורה כדין נשבע ונוטל אבל ודאי אחר הפרעון אם תבעו הלוה שהיה ע"ת מחויב המלוה היסת דגם בטענת אמנה או כתבתי ללוות ולא לויתי דעוקר יותר השטר והוא מקוים מ"מ מחויב המלוה היסת דכן מבואר בסימן פ"ב ס"י ואם כן כאן דבא המוכר להוציא הקרקע משמעון הלוקח ואין על הלוקח רק היסת דלא בא ליטול רק להחזיק לכ"ע צריך הלוקח לישבע היסת

אך מה שנסתפק אם בכה"ג דהתנאי לא היה כשיחזיר לו המעות יתבטל המכר למפרע רק יחזור וימכור לו מאז י"ל דנאמנים העדים דל"ח חוזרים ומגידים יפה נסתפקת ויש ראיה לזה ממ"ש התומים בסימן מ"ו סל"ז ס"ק מ"ט דאם העדים אומרים דהתנאי היה אם יעשה כך המלוה יחול השטר ואם לאו יתבטל זהו אין עדים נאמנים דאם כן אין מקום לשטר כלל אם לא יקיים התנאי ואיך כתבו שטר סתם אבל אם אומרים דשטר היה נכון רק תנאי היה אם יעשה לוה כך מחול לו שטר אם כן שטר נכתב כהוגן בכל אופן רק התנאי היה על מחילה זהו אינו סותר לעדותן שבשטר ואף הם עצמם יכולין לומר את"ד התומים ואם כן ה"נ דהתנאי אלא שיחויב להחזיר לו במכירה כשיחזיר לו המעות

אמנם התומים עצמו סיים דלא נראה כן בחו"מ סימן כ"ט דשם סתם ולא להוסיף תנאי ולא חילק בין תנאי לתנאי ואם כן גם אנו נאמר מדלא חילק בין תנאי לתנאי אין יכולין לומר תנאי לחזור למכור היה

ונראה ראיה לזה מדברי ריטב"א שבב"י חו"מ סי' מ"ו מחודש ל"ז דהשאלה היה שהיו עדים חתומים על שטר מכירה שמכר ראובן ללאה חזקת חלון בחצרה ולא הוזכר שום תנאי וחתמו אלו העדים גם כן על שטר אחר שתנאי היה בדבר שאם ירצה אח"כ לסתמו הרשות בידו והשיב הריטב"א כיון שלא כתבו תנאי זה בשטר המכירה שוב אין חוזרים ומגידים להכחיש עדותן שהעידו בשטר המכר עיי"ש והרי התם המכר הועיל עד זמן שירצה לסותמו וכשירצה לסותמו לא נתבטל המכירה למפרע רק מאז והלאה וגם מאז אין חיוב על לאה לסתום החלון אלא אם ירצה ראובן לסתמו הרשות בידו דאלו היה המכירה בטל למפרע נמצא מחויבת לאה לסתום החלון וכפי הנראה היה התנאי כשירצה ראובן לבנות נגד החלון יהא הרשות בידו רק כל זמן דלא יבנה יהא ללאה חזקת החלון ואינה צריכה לסותמו ואם כן התנאי לא היה לעקור המכירה למפרע רק שלא ימשך לעולם ומ"מ חשיבי חוזרין ומגידין ואין נאמנים והמעיין בגוף התשובה של הריטב"א יראה שכן הוא שהמכירה היה חזקת חלון ללאה עד זמן שירצה ראובן לבנות כנגדו יהא לו זכות לסותמו. תמט

ס"ת שאכלו עכברים בדף אחד יותר מחמשה שיטות בכל שיטה איזה תיבות מהשיטה באיזה שיטות קצת תיבות ובאיזה הרבה תיבות ובאותן תיבות ליכא שם הנה יש תיקון לדבק מטלית של קלף ולכתוב עליו תיבות החסרים אך הטלאי צריך לבא באלכסון ואמר הסופר שיותר תהא מהודר אם יחליף כל הדף והיה לבי נוטה להחליף כל הדף מאחר דבתשב"ץ חלק שני סי' צ"ג דאפילו תוך הספר אם א"א לעשות יריעות אלא בנות ב' דפין או אחד היינו מתירין בשעת הדחק שאין זה מהדברים הפוסלים הס"ת ולא נאמר אלא למצוה היכא דאפשר עיי"ש וה"נ אם בעל הספר שעתא דחיקא לו או ציבור דדחיקא להו להחליף יריעה כלה כמות שהוא ומה גם דמעיקרא דדינא מבואר במס' וביו"ד סימן ר"פ דס"ת שבלו יריעות לא יחליף אחת או שתים רק שלש רק האחרונים חדשו דאין זה רק בס"ת ישן שבלתה מחמת יושנה ועיין פרש"י במנחות דף למ"ד דלפיכך לא יעשה יריעה מדף אחד שתפרים של חבורי היריעות יפין בה כשאין בהן יותר מדאי עכ"ל וא"כ כאן דיותר נאה ויפה לעשות דף ולתפרה מלדבק טלאי עדיף יותר לתפור דף חדש ומפרט דגם בטלאי רבו כמה דעות לאסור אלא דנהגו הסופרים להקל כדאיתא ביו"ד סי' ר"פ בש"ך סק"ז ובתשובות אחרונים אמנם מצאתי בשו"ת חיים שאל ח״א סי' כ"ז דהעלה לדבק טנאי ולא להחליף דף או כל היריעה דהלב מהסס לבטל יריעה וכמה אזכרות שבה דהגם דלא חיישו רבוותא על זה עינינו הרואות החושה אל העין דיש להצטער על זה את"ד ורמזו בעקרי ד"ט חא"ח סימן זיין אות י"ב ובעקרי ד"ט חיו"ד סימן למ"ד אות ג' הורה גבר לתקן ע"י טלאי בחוץ ולמחוק אם יצטרך ולתקן באופן שיעבור הקרע בין אות לאות או בין תיבה לתיבה אף שהיה קרוע יותר מחמש שיטין וכתב שם שמעולם חששתי מחטאת להביא לידי גניזה יריעה אחד ואף דף אחד משום פיסול אות או תיבה או דבר מהדברים שאין פסולו בגוף כל היריעה או דף גם הרב בארות המים סט"ו חשש לגנוז יריעה דאיכא כמה שמות כתובים בה עיי"ש לכן הוריתי כמ"ש בחיים שאל ומ"מ כתב בעקרי ד"ט שם דבשעת הדחק הורה להתיר להחליף דף אחד בלבד עיי"ש וצ"ל דהמעשה היה שלא היה אפשר לתקן ע"י טלאי או אפשר דבאותה שעה היה נראה לו יותר נכון להחליף דף אחד מלתקן ע"י טלאי וגם אני לולא שהורה זקן בחיים שאל נ"ל דהכי עדיף להחליף דף אחד דהרי לא זכר החיים שאל דברי רשב"ץ הנ"ל דבשעת הדחק מותר להחליף דף אחד כנראה מדבריו שם דכתב דאם בא להחליף מחויב להחליף שלשה דפין ומצטער על ביטול כל כך דפים לכן יותר הוטב בעיניו לדבק טלאי ולא זכר שר מ"ש בשו"ת דבר שמואל סי' קצ"ט לאחר שהזכיר המנהג לדבק טלאי כתב דלבו מהסס למאן