תשורת ש"י רעא

מפני העשן או ריח בה"כ והמסיק עושה כן בכל יום הא אין אדם רשאי לחבול בעצמו כדאיתא בפ"א דב"ק ואם כן כשחברו חובל בו והנחבל יכול להציל עצמו ואינו מציל א"ע ודאי חברו עביד נמי איסור וה"נ כן אלא אם מרצונו של הניזק עושה כן י"ל כיון דמרוצה ודאי אינו מצטער בזה אבל בע"כ ודאי מצטער אלא דממונו חביב לו מגופו לכן אינו מניח ביתו וחברו איסורא עביד

עוד טען ראובן שהמשרתים בעת אפיה בלילה משוררים וא"י לישן ושמעון טוען דהמשרתים אלו אין משוררים וזה הטענה של ראובן טענה דהתנור קבוע והמשרתים מתחלפים וכשילכו יקח מאשר תמצא ידו ויכול לעכב כמו מפני קול התינוקת שאין מלמדים תורה

עוד טען ראובן אם ירצה לבנות עוד בית בחצרו יעכבו עליו שרי העיר מלבנות סמוך לתנור של נחתום ולא יוכל לבנות בלא מתן דמים או יוכרח לכסות גגו בברזל ושמעון טוען דהרי עכשיו אינו בונה ג"ז יפה טוען ראובן אף שעכשיו אינו היזק מ"מ יכול לעכב משום שמא ירצה לבנות אח"כ כדקי"ל בחו"מ סימן רנ"ד סט"ז וכ"פ מהרי"ט בח"א סי' פ"ז דבכגון זה יכול לעכב ואינה טענה מה שעכשיו אינו מזיקו עייש"ה

אמת

בתולה ראתה תמיד דם בבעילה ומרגשת כאב גדול וניכר בה סימני מעוברת ושאל מחמת מ"ש בשו"ת הגאון ר"י אסהאד סימן קע"ט כשנתעברה ועדיין רואה מח"ת ע"כ אינו דם בתולים דהא כתב בשבילי אמונה בנתיב רביעי בתכונת הרחם ופי הרחם של בתולה סתום כאלו נארגו בין צדדיו מזה לזה גידים דקים וכשיבעלו תקרע אותו האריגה ותשבר ויצא מהם דם והם הבתולים ואז יתרחב פי הרחם ולא יתעברו הנשים עד שיצאו הבתולים כאשר לא יגדל הפרי עד שיפול הפרח שלו עכ"ל ולי צ"ע כי איתא בחגיגה בתולה שנתעברה אי מותרת לכה"ג ומסיק דשמואל דבקי בהטייה ותשאר בתולה לא שכיח אלא דאמרינן באמבטי עיברה עיי"ש הרי דיכולה להתעבר אף דלא נשרו הבתולים ודוחק לומר אם בקי בהטייה א"צ להסרת בתולים ויכולה להתעבר דהא הש"א תלי טעמא שלא גדל הפרי עד שיפול הפרח וגם כמו שיכולה להתעבר ע"י הטייה ויותר מזה באמבטי למה לא תוכל להתעבר אם לא השיר רק מעט מהבתולים ונעשה פתח קצת ומ"מ עדיין תראה דם בבעילה מחמת הבתולים שנשאר עוד וראיתי בתשובה שם בחיו"ד סימן קע"ט שכתב דדברי ש"א תורה היא שכן מה"ט קי"ל ביבמות דף ל"ד ע"ב אין אשה מתעברת מביאה ראשונה אא"כ מעכו באצבע והסירו בתוליהן כמו תמר ומעוכה של בית רבי עכ"ל וליתא שם והסירו בתוליהן אלא דרש"י פירש כל מיעכות של בית רבי המסירות בתוליהן באצבעותיהן ואינו ראיה דבלא"ה א"י להתעבר א"ל מיעכו באצבע כדי שאם לא יטה ימצא נמי פתח פתוח ותהא הביאה חשוב כביאה שנית ומחמת דמיעכו באצבעותיהן ממילא הסירו בתוליהן תדע דאם הטעם דאינה מתעברת בביאה ראשונה משום דא"א להתעבר עד שיסורו בתוליהן לגמרי דוקא אם אינו בקי בהטייה מה פריך הגמרא מתמר דנתעברה מיהודה בביאה ראשונה נימא דבקי בהטייה הוה כדאמר בכתובות דף וא"ו ע"ב לא כהללו בבליים דאינם בקיאין בהטייה וכתבו תוס' שם דר"ג דלא היה מבבל ודאי היה בקי בהטייה ונימא יהודה נמי רב גובריה ונתכוין להטות שתוכל להתעבר בביאה ראשונה ומכ"ש לפי דרשת חכז"ל ממני יצאו הדברים כדי שתתעבר ויצאו ממנה מלכים אם כן משמים היה שיטה ותתעבר בביאה ראשונה בלא הסרת בתולים אע"כ דגם בלא טעם דהסרת בתולים אין מתעברת בביאה ראשונה

תמב

שאלה ראובן תבע משמעון והכחישו והביא ראובן תרי סהדי כדבריו ושמעון הביא תרי סהדי כדבריו אם חייב שמעון היסת. הנה בתה"ד סימן של"ד פסק דע"א מסייעו פוטר משבועה אפי' יש לתובע גם כן ע"א אך הש"ך בחו"מ סי' פ"ז ס"ו ס"ק ט"ו חולק עליו וכתב דגם בשתי כתי עדים המכחישים זא"ז אמרינן סלק עדותן דתרוייהו כמאן דליתא ואי הוה חייב ש"ד בלא עדותן כגון ש"ש או מב"מ או היסת השתא נמי משתבע הך שבועה אמנם התומים האריך להקשות על הש"ך וכתב דמסתבר כהתה"ד ולדידי נראה נמי כיון דשרש תקנת היסת משום חזקה דאא"ת אא"כ י"ל עליו כדאיתא בפרק שה"ד דף מ"ם ע"ב ובתוספת מרובה דף ע"ב ע"ב בד"ה אין לך כתבו דגם כשיש לעדים בתראי המכחישים קמאי מגו דמסייע להו לא עדיף מגו מעדים שאם היו עדים מסייעים להו לא היה להם כח להכחיש את אלו דהא תרי כמאה וכ"ש מגו עכ"ל ואם כן ה"נ חזקה לא עדיף מעדים ותרי כמאה וא"כ ליכא טעמא דתקנת היסת בתו"ת

ועוד נראה ראיה דהא בטוח"מ סימן קל"ט איתא בשנים חלוקים בדבר ואין שום אחד מהם מוחזק כד"ג ומיהו שכנגדו יכול להשביעו וצריך לישבע שהוא שלו ואלו בסימן קמ"ו סכ"ב איתא נמי האי דינא בתרי ותרי דכד"ג ולא כתבו בטור וש"ע דהמתגבר ישבע שהוא שלו ואף דכתב נמי התם הדין דכד"ג באם אין לשום אחד ראיה ולא כתבו דהמתגבר צריך לישבע ה"ט דכבר כתב כן בסימן קל"ט משא"כ ביש לכל אחד עדים עדיין לא כתבו ול"ל דסמכו אהא דסימן קל"ט דהרי קמן דיש סברא לחלק כדעת תה"ד והתומים ולו יהא דס"ל כהש"ך מ"מ הוי להו לפרושי דלא נטעי כסברת תה"ד והתומים ויותר ה"ל לפרש הדין בתרי ותרי דצריך המתגבר לישבע ונדע במכ"ש הך דסימן קל"ט ועוד כיון דהתומים כתב דמסתברא כתה"ד קשה לחייב שבועה להמוחזק די"ל קי"ל כתה"ד והתומים

ואגב ראיתי שתמה כנה"ג בסימן קל"ט על הב"י שכתב ומ"ש רבינו ומיהו שכנגדו יכול להשביעו פשוט דהיינו אומר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי שנשבע היסת ותמה כנה"ג כאן כתב הב"י שהדבר פשוט ולא כתב שכ"כ הרא"ש בתשובה שמביא בסמוך ובסמוך כתבו בשם תשובת הרא"ש ז"ל כאלו כתב דבר מחודש ולא הזכיר שכ"כ הטור ותו קשה שהב"י כתב שהוא דבר פשוט והמעיין בתשובת הרא"ש ז"ל יראה דאין הדבר כ"כ פשוט כמ"ש הב"ח ולדידי לק"מ דהב"י הבין בדברי הטור דלא מיירי אחר שפסקו הב"ד כד"ג תפס אלא כל שתחלה אין שום אחד מוחזק וכ"א אומר שלי הוא דינא הכי כד"ג לכן אם גבר אחד ותפס בעדים הרי הוא שלו אף דלא תפס עפ"י פסק ביד לכן כתב על זה הב"י דזה פשוט ולא נזכר כלל בתשובת הרא"ש אח"כ הביא הב"י דין מחודש מתשובת הרא"ש על