תשורת ש"י רע

ועוד דאין לצרף הספק פלוגתא אם דוקא כבוש בציר וחומץ או במים ג"י דהא פסק רמ"א בריש סימן ק"ה דספק כבוש אסור מלבד בבשר עם חלב הרי דלא מחשיב לספק מה דפליגי הפוסקים אם דוקא כבוש בציר וחומץ או ג"י דאל"כ יהא מותר מכח ס"ס דהא קי"ל ספק פלוגתא מצטרף לספק מציאות לס"ס כמ"ש המנ"י בכללי ס"ס אות ב' ואות וא"ו והש"ך ביו"ד סי' ק"ד סק"ד

תלט

שאל אודת תפילין ששכיח טובא שבזמן קצר ע"י חיכוך מתעגלין זויות הבתים כמעט רובן של תפילין ונפסד הריבוע שהוא הלל"מ ואין מי שימחה בידם. הנה אם רק הטוח של שחרות עבר ונשאר העור קיים בריבועו אין לחוש כי הלל"מ רק על ריבוע העור כמ"ש בנו"ב חא"ח סס"א ואחרונים ואף שעי"ז שעבר הטוח נראין הזוית עגולין מן העור עצמו הוא כי העור עב מעיקרא לא היה אפשר לחדד הזויות וכיון שלא היה אפשר לעשות מרובע בדיוק כשר וכמ"ש הרמב"ם בפיה"מ פ"ד דעירובין והובא באחרונים סימן ל"ב סל"ט גם לענין ריבוע הבתים אך נתקלקלו הזוית ע"י חיכוך הוא צ"ע וי"ל כיון דתוספת במנחות דף ל"ה מספ"ל אם הבתים למעלה צריכין להיות מרובע וכ"כ המרדכי דאין ראיה ברורה מן הש"ס וגם דין זה אם נתקלקל הריבוע אחר עשייתן הביא המחבר רק בשם י"א שפסול לכן מקילין אלא שכתבו השיו"ב ואחרונים דאין נמצא חולק על הי"א ושכ"כ מהר"ם ועל ספק של התוספת אין לסמוך להקל כי יש פלוגתא אם ספק בהלל"מ ספקו לקולא כמ"ש בתוה"ש בכללי ס"ס

ומצאתי בספר אשל אברהם סימן ל"ב העיר בכל מה שכתבתי וצידד להקל משום שלא נתנה תורה למלאכי השרת וכל שאין נראה להדיא שנתקלקל ריבוע הרבה אין חשש ואין קפידא בכל דהו כי אי אפשר לעשות טבלא מרובעת בצמצום וכמ"ש הרמב"ם בפיהמ"מ עיי"ש

ולענ"ד יש להוסיף לפימ"ש הע"ת דאם הבתים אין מרובעין למעלה ואין לו תפילין אחרים אין לפסול בדיעבד אבל כשהם למטה בתפירה אין מרובעין יפה יש לפסול אפילו בדיעבד והביאו הא"ר בסימן ל"ב סל"ט סק"ס ומשמע דגם כן הכי ס"ל ומשמע דיכול לברך עליהן מדכתב דאין לפסול בדיעבד אלא כשיש תפילין אחרים ס"ל לע"ת דהוי לכתחלה ואם כן יש לומר כיון דשכיח טובא בהרבה תפילין וכי נאמר להם שישאלו תפילין מאחד בעיר ושנים ממשפחה ואיך יתפללו בציבור רק נאמר שיקנו תפילין אחרים והרי כתב הר"ן בפסחים פכ"ש גבי תנור חדש שהוסק באיסורי הנאה דיוצן ולא אמרינן יותץ כיון דבדיעבד זוז"ג מותר ה"נ כיון דיש הפס"מ בהתצה הוי דיעבד ובדעת קדושים בכללי הפס"מ אות ב' כתב דדבר השכיח כ"פ ביום אחד ובשעה אחת אף דאין בכל אחד הפס"מ מ"מ ע"י הצטרפות חשוב הפס"מ כאלו באו כולם לשאול כאחד או עליו ועל חברו עיי"ש וכה"ג כתב בר"ס מ"ה וא"כ כ"ש הכא דלכל אחד הוי הפס"מ אם יצטרך לסלק בכל זמן קצר הבתים ולקנות חדשים וגם שכיח בהרבה תפילין ממילא חשוב דיעבד ויש לסמוך על ע"ת דבדיעבד כשרין וה"נ חשוב דיעבד

תמ

שמעון בא להעמיד תנור של נחתום סמוך לבית ראובן ובכל יום איזה שעות עולה עשן הרבה ואפילו יעשה קומן מוצא העשן גבוה מ"מ ביומא דעיבא יורד העשן ונכנס לבתי ראובן ומזיק לבני ביתו. לפי מה שהעלה הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה סל"ז סקי"ט דכ"ע ס"ל דגם בעשן שאינו תדיר יכול לעכב לכתחלה ה"נ ועוד כתב הש"ך דאפילו בפלוגתא דרבוותא על המזיק להרחיק עצמו שלא לעשות לחברו אפילו נזק כל שהו דלא כתה"ד והסכים לו נה"מ והביא ראיה מן ס"ג שם ובשו"ת רע"ק ז"ל ס"ס קנ"א כתב דאין ראיה משם דהוה היזק ברור אלא דהספק אם חייבוהו חכז"ל להרחיק משא"כ אם הספק אם זה חשוב היזק עיי"ש מ"מ לו יהא כדבריו ה"ד אם הספק שמזיק ממון חברו אבל אם הספק דמזיק לגופו דחברו הוה ספק איסור ואי"ל קי"ל כמו שהעלה מהר"א ששון ס"ס קל"ט לענין קוטרא ובית הכסא ואף דבספר תק"כ סימן קכ"ז דחה דברי מהרא"ש הרי התומים העלה כדברי הר"א ששון וכן נה"מ בדיני תפיסה אות ב' ואף דהתומים בס"ק קכ"ז שם הניח דברי מהרא"ש בצ"ע שכתב לא הבנתי מ"ש בקוטרא ובית הכסא דהוי היזק הגוף הוה ספק איסור דהא יכול השני לצאת מביתו להרחיק דירתו ואין כאן רק היזק ממון שיניח ביתו הפקר ובספיקא דממון י"ל קי"ל ואין כאן איסור ולכן צ"ע לדמותו לאיסור עיי"ש הנה אין ספקו מוציא מידי ודאי של הרא"ש וגם הש"ך בתק"פ לא השיגו מה"ט ועוד בשלמא אם אצ"ל שיצא זה מביתו וזה בא לעשות בשלו אם הוא רק לתא דממון י"ל קי"ל אבל לומר קי"ל שיוכרח בע"ד לצאת מביתו הרי בא להוציא חברו מביתו ואיך יאמר קי"ל להוציא חברו מביתו ובשלמא אם גם זה כבר העמיד התנור או בה"כ ודנין אם לכופו לסתור או השני ילך מביתו היה אפשר לומר קי"ל אבל כשזה בא להעמיד ולומר קי"ל ולהוציא חברו מביתו בגרמתו איך יאמר קי"ל להוציא וכשלא יצא חברו מביתו הר"ז עומד בספק איסור ועוד המעמיד התנור או בה"כ בכל פעם עושה נזק חדש אם כן כשנאמר שלא יעשה הוי שוא"ת משא"כ לומר לחברו צא מביתך הוי קו"ע וכללי קי"ל אינו רק להשאר במה שבידו לא להוציא חברו מביתו ועיין שבו"י ח"ב בכללי קי"ל שתירץ שם באות כ"ף קושית מהריב"א דמ"ש ספק ממון לקוצא וספק איסור לחומרא הא ספק ממון הוי ספק איסור גזל ותירץ דגבי גזל לא עבדינן האיסור גזל רק בשוא"ת ואין מוציאין מיד המוחזק משא"כ לעשות האיסור בידים אזלינן להחמיר להיות בשוא"ת עדיף והסכים לו הברכ"י בס"ס כ"ה אות י"ג ואם כן הכא שיגרום לחברו שיצא מביתו כדי שהוא יכול להסיק בתנורו ולילך לבה"כ הרי אדרבה עושה מעשה בידים ונקטיה לחברו בכובסיה לישבקא לגלימא בקו"ע אלא יאמר שחברו ישאר בביתו הרי הזיקו בגופו וגם החת"ס חיו"ד סימן רמ"א כתב ספק נזקין הוי ספק איסור וספקו להחמיר והובא בפ"ת לחו"מ ס"ס כ"ה ולפי טעמים הללו י"ל אפילו הספק נזק אינו בגוף חברו רק בממונו ואפילו אינו נזק ברור אלא ספק א"י לומר קי"ל כיון דבא לעשות מעשה בידים ולא כחלוקו של הגאון רע"ק זצללה"ה ועכ"פ דברי מהרא"ש אין לדחותם גם י"ל נהי דחברו יכול לעזוב ביתו מ"מ אין דרך בני אדם כן וממונו חביב עליו מגופו בהיזק גופו כזה ועוד כשרואה שאין מניח ביתו