תשורת ש"י רסט

להזיקו ולהפקיע זכותו עכ"ל וכן העלה מהרי"ט בדעת מהריב"ל אם כן בנ"ד כיון דמה דלא מיחו יש להם טענה דלא היו יכולין למחות משום דהחצר מעבר לרבים והוי כפתח חלון על החורבה ועתה בני החבורה עושים בית הכסא ולולא החלון ליכא ריח רע כלל ממילא אסור לבעל החלון לסתור בית הכסא ועיין נה"מ סימן קנ"ג סט"ז בביאורים כה"ג ומה שכתבתי בתשובה סימן ר"ס נכון גם כן דאין ב"ד מניחין לבני החבורה להעמיד כותל כדי לסתום החלון אבל כשרוצים לעשות בנין לצורכם חשיבו הם מוחזקים באויר חצרם ובמהרי"ט ח"א סי' ק"ז כתב דגם הרמב"ם דס"ל בחזקת חלון כיון ששתק לאלתר הוי חזקה דוקא אם היזקו לאלתר אבל פתח על חורבה צריך ג"ש וטענה

ועוד כיון דבני החבורה היה להם עד עתה בית הכסא אצל כותל בעה"ב וגם כן תחת חלון ומחמת שהוא קרוב לבהמ"ד רוצים להרחיק ולשנותו למה לא יוכלו לשנות אך לכאורה ל"ל כן לפי המבואר בחו"מ סימן קנ"ד סי"ג דא"י לשנות החלון למק"א אלא דקשה טובא הא כופין עמ"ס אם זה נהנה וזה לא חסר וכמבואר שם סעיף י"ג ועכצ"ל שהמוחה בא בטענה שיש בו ממש לפי ראות הב"ד שיזיק לו יותר חלון השני באיזה דבר ומצאתי שכ"כ מהר"א ששון סימן ל"ט וסי' מ"ם אם כן הכא שאין לו טענה שיש בו ממש כופין עמ"ס ואף דבמהר"א ששון לא כתב בפירוש דצריך ליתן טעם הנראה לב"ד לטעם משום דהטעם שכתב שם הוא טעם כעיקר וודאי נראה לב"ד וכן מצאתי באו"ת סי' סמ"ך ס"ט סקל"ח באורים שכתב בשם יש"ש דצריך ליתן טעם הנראה לב"ד שהוא טעם ויאמר הטעם דאל"ה כופין עמ"ס בזה נהנה וזה לא חסר ואף דביש"ש פרק הגוזל קמא סל"ג לא כתב רק דצריך ליתן טעם לדבריו וכן העתיק הש"ך בסי' סמ"ך ס"ט סקל"ד מ"מ הוסיף האורים וכללו בלשון היש"ש דצריך ליתן טעם הנראה לב"ד שהוא טעם משום דהאמת ניתן לכתוב דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן וכן יש להוכיח מהיש"ש שהוכיח זה מדכתב הרא"ש הא דאין כופין אותו לכתוב עוד שטר על שמו משום דאחר לא ניחא דליפשי עלי שטרות ובגמרא לא נזכר זה ש"מ דס"ל להרא"ש דצריך ליתן טעם לדבריו עיי"ש ועדיין קשה למה פרט הרא"ש הטעם דלא הל"ל אלא דנותן איזה טעם יהיה מה שיהיה אע"כ דצריך שיהא טעם שיש בו ממש דנראה לב"ד שהוא טעם דקפדו אינשי בהכי דאל"כ בטלה דעתו אצל כל אדם ועל היש"ש יל"ד קצת דשינה לשון הרא"ש דלא כתב הרא"ש אלא אין מחייבין אותו לכתוב לו שטר אחר דלא ניחא ליה לאינש דליפשו שטריה עלוייה והיש"ש העתיק דאמר לו לא ניחא לי דליפשו עלי שטרי והוציא מכח זה דצריך בעצמו לטעון הטעם וכ"כ הש"ך ואורים דצריך לטעון ולומר הטעם ומ"מ הדין אמת דאם אינו טוען בעצמו כן הרי אין זה קפידא אצלו ול"ל בזה פתח פיך לאלם ותרתי ש"מ מהיש"ש וש"ך ואורים דצריך בעצמו לטעון הטעם וגם יהא טעם הנראה לב"ד דקפדי אינשי בהכי ואם חסר חד כופין עמ"ס

תלח

שאלה אם נכבש מאכל בכלי הבלוע מחלב ותיכף שהוסר החלב הושם בו המאכל ועמד מעל"ע אם מותר לאכלו עם בשר לפי מה דפסק רמ"א ביו"ד סימן צ"ה דלכתחלה אסור. הנה בחידושי רע"ק שם הניח בצל"ע לדינא והנה לפימ"ש הרא"ש בפכ"ה סכ"ט בשם ריב"ן עלו אין נתבשלו לא אע"ג דעלו נמי קבלו טעם כדי קליפה מן הבשר בבליעה מועטת התירו נ"ט בנ"ט אבל נתבשלו ונבלע כל טעם הבשר שהיה בלוע בקדרה אסור לאכלו בכותח עכ"ל ואם כן בכבוש דאיתא ביו"ד סי' ק"ה דאוסר בכולו שוה לבישול

והחוו"ד בסימן ק"ה כתב בסק"ב בכבוש בהיתרא בלע כתב המג"א בסימן תמ"ז ס"ק ט"ז בשם הד"מ דמותר וכ"כ בסימן תנ"א בשם המרדכי ויש ראיה לדבריהם משביעית פ"ז מ"ז וכו' ולענין הלכה נראה להקל באם עמד חלב בכלי מעל"ע ואח"כ בישל בו בשר כיון דהוי היתרא בלע עכ"ל ואדרבה במג"א שם הביא מהד"מ לאיסור גם בסי' תנ"א סק"מ כתב טעמים אחרים לענין חביות של שכר גם בסי' תמ"ז הביא המג"א מהב"ח דאמרינן כבוש גם בהתירא בלע וכן פסק הפרמ"ג שם דבר לח בכלי מפליט ומבליע בכולו אף בהיתר כמו חלב כבוש מעל"ע בכלי מתכות ועירו ואח"כ בתוך מעל"ע בישלו בו בשר אסור באכילה והנאה וראיית החוו"ד דחיתי בחיבורי ערך ש"י על יו"ד סי' ק"ה

ובנ"ד לכאורה יש ס"ס כיון דיש פוסקים דאין כבוש כמבושל רק בציר וחומץ ויש פוסקים רק בכבוש ג"י והנה בג"י כבר הוא אב"י ונטל"פ דבשלמא בכבוש יום אחד משכחת דתיכף דעירו האיסור נתנו בו ההיתר וכמ"ש המג"א והפר"ח כתב דפגם דאב"י אחר מעל"ע וכבוש כמבושל מיד בסוף המעל"ע ואם כן אם כבוש אינו עד ג"י כבר הוא לפגם ומה שקצת תרצו דהא דכלי שאב"י כטל"פ הוא רק אם עומד ריק כבר כתב הכנה"ג ביו"ד סימן ק"ה דאינו מחוור וגם לדעתי ל"ל הכי דכיון דעד מעל"ע אינו מבליע אין מה שבתוך הכלי מקושר עם הבלוע ולמה לא יהא נפגם הבלוע וגם מה שהביאו מן הרש"ל דאם יש טיח ממשות על הכלי גם הבלוע אינו נפגם מלבד דלא קי"ל הכי כדאיתא בסי' ק"ג ס"ה בהג"ה ובש"ך שם ס"ק ט"ז

ועוד שאני התם דהטיח בעין היה מקושר בשעת בישול ונשאר אח"כ כשנצטנן לא נפרד גם אח"כ ואם כן יש ספק אחד וכ"כ כנה"ג בסי' ק"ה דכבוש במים מעל"ע משום ספק פלוגתא אסרינן ואם כן הכא יש עוד ספק פלוגתא אם נ״ט בנ"ט ע"י בישול אסור

אמנם כיון דהנ"מ בנ"ד רק לענין לכתחלה קשה סמוך אס"ס דהרא"ם הובא בפר"ח בכללי ס"ס אות ד' כתב דאין להתיר לכתחלה ע"י ס"ס והבית מאיר עיו"ד סי' ק"י בפסקא המתחלת דרך ג' ובסימן קכ"ב החזיק דברי הרא"ם אם כן ה"נ קשה לסמוך אס"ס וכעין זה כתב הרי"ף בפג"ה לענין פת שאפאו עם הצלי דלכ"ע אסור לאכלו בכותח משום דהוה לכתחלה גם הוי דשיל"מ כיון דאפשר לאכלו בלא כותח ומה שהקשה הר"ן שם מדגים שעלו בקערה של בשר דמותר לאכלו בכותח תרצו בספר האשכול בפרק גיד הנשה והלכות תערובות איסור דכיון דלא כתבשלו הדגים בקדרה של בשר אלא כשהיו חמין עלו ליכא בדגים אפילו ריח בשר ומדברי האשכול למדנו גם כן דכבוש כמבושל לענין זה כיון דבכבוש נפלט ונבלע הטעם בכולו דאפילו נימא דלא בלע כ"כ כבישול מ"מ בלע טעם דחמיר מריח דבריח יש פלוגתא אם ריחא מלתא ובכבוש קי"ל שהוא כמבושל ואסור אפילו דיעבד.