תשורת ש"י רסה

ועיין לקמן סימן תמ"ז מה שכתבתי אהא דחו"מ סימן רנ"ו ס"א בהג"ה ועיין תוספת פרק הכותב דף פ"ו בסד"ה פריעת ב"ח מצוה דמלקד"ה גם כן רק מצות דרבנן וכופין לקיים המצוה ומוכח בהגמ"ר פמ"ש שם דבאלקד"ה אין יורדין לנכסיו מדכתב אהא דהולך מנה לפלוני דיתן לאח"מ היינו דכופין היורשים לצוות לשליח ליתן ואם נחתינן לנכסי מה צריך ציוויים של יורשים וכיון דלא נחתינן לנכסיה ממילא למ"ל קי"ל אם תפס וכמ"ש קצו"ח בסימן פ"ז סקי"ב וסס"ק י"ד ונתיבות שם סק"ט

תלד

ראובן היה חייב לשמעון סך ממון ולבטחון נתן לו שטר טיבלאציא על בתים ושדות שלו ומתו רו"ש ותבע יורש שמעון מיורש ראובן החוב והוציא שוברין שעולין נגד כל החוב ושובר אחד מהם לא נכתב בו זמן ובאו לפני איזה ב"ד ופסלו שובר זה וחייבו את יורש ראובן לפרוע הסך שבשובר זה ולא פרע ומכר יורש שמעון השט"ח והטיבלאציא ללוי ורוצה לוי להוציא יורש ראובן מהבתים ושדות שנשארו מראובן

הנה אם מת ראובן תחלה ואח"כ שמעון כבר נתחייב שמעון שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ואף דאם תפס יורש המלוה אין מוציאין מידו מ"מ טיבלאציא על קרקע לא חשוב תפיסה כיון דלוה ויורשו דר בהבתים ואוכל פירות השדות כמבואר בבעה"ת שער י"ד ח"ג ובחו"מ סי' ק"ח סי"ב בשטר משכונא של קרקע

ואפילו מת שמעון תחלה מ"מ מועיל השובר בלא זמן כדאיתא בחו"מ סימן מ"ג סכ"ד וסי' נ"ד ס"ג ואף דהתם הטעם דיד הלוה על עליונה כיון דמוחזק תלינן מספק שמא השובר על חוב שבשטר זה מ"מ ה"נ אף דיש טיבלאציא על חוב זה חשוב הלוה ויורשו מוחזק כיון דדר בה ואוכל הפירות

אך ישאר הדבר כמו שהיה דיורש ראובן אין צריך לשלם ויורש שמעון אין מחויב לסלק הטיבלאליא דאין קורעין השט"ח כדאיתא בחו"מ סי' ק"ח סי"א וגם משום השובר אין להוציא השט"ח והטיבלאציא מן יורש שמעון כיון דהשובר לא מהני רק משום דלוה מוחזק כמ"ש בשו"ת הרא"ש ריש כלל ע"ו

ולפיכך מה שקנה לוי הוי מק"ט כיון דא"י לגבות מיורש ראובן וצריך יורש שמעון להחזיר דמי המכר

ואם לוי ילך בערכאות ויוציא מיד יורש ראובן הבתים ושדות ולא יציית לוי ד"ת פטור יורש שמעון דלא חמיר ממוסר שטר פרוע לעכו"ם דהוי רק גרמא כדאיתא בחו"מ סי' שפ"ו בש"ך סקכ"א

אמנם מה שנהנה יורש שמעון שלקח דמי מכר מלוי מה שעולה יותר מן סך הכתוב באותו שובר שאין בו זמן צריך להחזיר ליורש ראובן דמה שנהנה חייב גם בגרמא כדאיתא בשע"מ סימן כ"ו אבל נגד דמי השובר כיון דעכשיו יורש שמעון מוחזק אין מחויב להחזיר מספק דשמא השובר על חוב קדום וגם מטעם א"א מוריש שבועה לבניו מהני תפיסתו

ונראה ראיה דבשובר שאין בו זמן אם תפס המלוה או יורשיו אין מוציאין מידם דשמא על חוב מוקדם נעשה מדאמר בפג"פ דף קע"א ע"ב דשובר שאין בו זמן כל אימת דנפיק השטר לרעיה מדלא אמר מבטלו דהוי משמע דודאי בטל אבל ריעא היינו דלא מגבינן בו ולא קרעינן ליה משום דאם יתפוס מלוה אין מוציאין מידו כמ"ש תוספת בפרק שה"ד דף מ"ב בסד"ה איתרע וכ"ד הרא"ש והר"ן וכ"פ בהג"ה סימן כ"ח ס"ב ועש"ך סי' ע"א ס"ט בש"ך ס"ק כ"ה ואף דמהרמ"א והש"ך אין ראיה לנ"ד דהתם הכת"י או עדים מעידין על פרעון שאחר זמן השטר מ"מ מהגמרא ראיה כיון דתוספת והר"ן והרא"ש הוכיחו דהיכא דאתמר בש"ס אתרע שטרא היינו דלא מגבינין ולא קרעינין לשטר וה"נ אמרו לרעיה לשטרא ובלא"ה כתב מלמ"ל פט"ז מהלכות מלוה ה"ט פלוגתא אם צריך להזכיר בשובר סכום החוב שבשטר עוד כתב שם די"ל ס"ס ספק אם קדם השובר לשטר ואת"ל שנכתב אחר השטר שמא על חוב אחר וחשוב ס"ס כמו בפ"ק דכתובות ספק תחתיו ספק באונס עיי"ש וצ"ל דס"ל בשטר והספק בפרעון מהני ס"ס להוציא כמ"ש נה"מ בדיני תפיסה והא דשובר שאין בו זמן מרעיה לשטרא אף דהשטר מאוחר צריך לומר דהזכירו בשובר שנעשה על שטר שסכומו כך אך דעת הסמ"ע ואחרונים בסימן מ"ג סכ"ד דאף דלא נזכר סכום החוב מועיל שובר שאין בו זמן וצ"ל דהוי ס"ס משם אחד שמא נפרע חוב זה או נהי דשטר מועיל עם ס"ס היינו על פרעון בע"פ אבל שובר עדיף דהוה נמי שטר ועקצו"ח סי' ע"א ס"ט סק"ו

ונראה דמה שהוכיח המל"מ מבע"ת שער כ"ו ח"א ס"ו דצריך לכתוב בשובר שאין בו זמן סכום החוב הכתוב בשטר דמשמע דאל"כ אין השובר מרעיה לשטר אינו הוכחה דאם כן גם כשכתוב סכומו של שטר עדיין י"ל שהלוה לו פעם אחר גם כן כסכום זה וגם מנין לו לבע"ת זה דלא הוזכר כלל בגמרא שצריך דוקא לכתוב הסכום שבשטר וגם על פירשב"ם שכ"כ קשה אלא ודאי זה לאו דוקא רק לכתחלה מה דאפשר לברר יבררו העדים דאזי אם לא ישתוה סכום שבשטר למ"ש בשובר הסכום שבשטר לא יפסיד המלוה וגם הוא טובת הלוה שיוכל ללות מזה עוד אם לא יהא כסכום זה

והרא"ש בתשובה ריש כע"ו ז"ל ראובן ירש לאביו שט"ח על שמעון ובניו שסכומו ר"מ ז"כ והרשה היורש לאחר לתבוע והוציאו שמעון ובניו שובר שהיורש מחל להם השט"ח שנתחזק לאביו עליהם שסכומו ר"מ ז"כ ולא הזכיר הזמן וטוען המורשה שאין השובר עשוי כהוגן הואיל ולא הזכיר בו הזמן ולא עדי השטר ולא זמנו תשובה השובר כשר אף שלא הזכיר בו לא עדי השטר ולא זמנו כיון שסכום המעות של השטר שוין עם השובר ממילא אמרינן שהשובר נכתב על אותו השטר דיד בעהש"ט עה"ת כיון שהוא בא להוציא ממון והכי תנן בב"ב דף קע"ב שני יוב"ש הדרים בעיר אחת דאם נמצא להלוה שובר ששטרו של יוב"ש פרוע שטרות שניהן פרועין משום דיד בעהש"ט עה"ת כל חד וחד אמרינן לו דלמא דידך פרוע ואם אין השובר כשר אא"כ הזכיר בו זמן השטר ועדיו לא הל"ל בסתמא ששתי השטרות פרועין שיכול להתברר על איזה שטר נכתב השובר ע"י שכתוב בשובר זמן השטר וע"ח שעליו את"ד והנה מראייתו מוכח הא שכתב תחלה כיון שסכום השובר והשטר שוין ממילא אמרינן שהשובר נכתב על אותו שטר ל"ד אלא לאפוקי אם דמי השובר יותר מדמי השטר כמ"ש הסמ"ע ואחרונים הנ"ל דאל"כ הא בשני יוב"ש ליכא סימן זה דע"כ רק על אחד מהם נכתב השובר דהא סכום שבשני השטרות שוים וכ"כ המל"מ שם

והגי"ת שער ל"א ח"א ס"ח תמה על הרא"ש שנשאל