תשורת ש"י רסא

והביא ראיה משו"ת רמב"ן וז"ל איש אחד אחז בכנף מעילו של חברו ואמר לו אני נוטל קנין שאני חייב לאדון העיר כו"כ והשיב קנין אין כאן דאין קונין אלא בכליו של קונה והיינו דקרינן ליה חליפין שזה כמחליף נכסיו בסודר זה של קונה ומה שאנו קונין בסודר של אחרים שבעל הסודר מקנה סודרו לקונה אבל כאן דתפס כנף חברו שלא מדעתו לא עשה כלום שאין כאן סודר של קונה ולא של מקנה ולכ"ע זה האיש לא עשה כלום ע"כ אף בנ"ד שהמתחייב מעצמו נטל הסודר את"ד ד"ר ותשובות הרמב"ן הוא בסימן ק"א והובא בב"י חו"מ סימן קצ"ה ורמ"א שם אך ק"ל דברמ"א חו"מ סימן פ"א ס"ז כתב מי שהתנה עם בחור ללמוד עם בן חברו בפני אבי הבן ואבי הבן שתק שתיקה כהודאה דמיא ואעפ"י שלא דיבר האב כלום והקשה תומים שם דהא שתיקה ל"ה כהודאה ותירץ נה"מ בכה"ג שעושה מעשה בשל חברו על פי דיבורו בפניו ושתק הוי כריצוי כגון באחד שאמר לחברו הנני לוקח חפץ שלך בסך זה ואני מושכו לקנותו בסך זה ומשכו בפני חברו ושתק הוי כהודאה וריצוי לכ"ע עיי"ש וא"כ ה"נ למה לא יהא שתיקת בעל הסודר כריצוי ולכאורה י"ל דכונת רמ"א בסימן קצ"ה שלא מדעתו שלא ראה בעל הסודר אבל הרי מקורו מרמב"ן ושם ראה בעל הסודר וכדי שלא יסתרו דברי רמ"א בעצמן צ"ל כמו שהוכחתי בערך ש"י על חו"מ סימן פ"א שם לחלק בין מתנה למכירה דבמתנת חנם ודאי שתיקה לאו כריצוי וה"נ בסימן קצ"ה דאין בעל הסודר מקבל חליפי הסודר כלום אלא איש אחר הקונה בזה לא הוי שתיקה כריצוי ומטעם שכתבו תוספת בפ"ק דקידושין בד"ה ה"ג בסה"ד דליתיה למקבל מתנה ולכך לא הקנה לו בחליפין ע"י אחר שלא היה שם שום אדם שהיה חפץ בהנאתו של קונה ליתן סודרו עבורו משום דאי בעי מקנה פסיק ליה עכ"ל וכ"כ סמ"ג ועוד פוסקים הובאו בב"י חו"מ סימן קצ"ה לכן ה"נ לא חשוב שתיקת בעל הסודר כריצוי דשמא אינו רוצה להקנות בחנם סודרו להקונה ומ"מ קשה דהא רמ"א שם פסק דאין המקנה יכול לעכב הסודר לעצמו וי"ל מ"מ אפשר אינו חפץ בהנאתו של קונה או בהתחייבות של מקנה ועכ"פ כ"ז אם המתחייב לקח סודר של אחד להתחייב על ידו לאחר אבל בנידון הד"ר דלקח המתחייב סודר של המקבל בפניו ושתק י"ל דשתיקה הוי כריצוי ודאי מכ"ש כשדברו מקודם על התחייבות זה ונתרצו שניהם ודאי מה שאחז המתחייב סודר של המקבל בפניו ושתק דהוי כריצוי להקנות הסודר לחברו כדי שיועיל החיוב ומכ"ש דקנין הסודר אינו רק ע"מ להחזיר לכן סברת דברי ריבות שגבו ממני

עוד יל"ע בד"ר דז"ל השאלה רו"ש היה להם עסק מו"מ עם לוי ונכתב שטר אחד ביניהם מכמה עניינים שמגיד השטר שנתחייבו רו"ש ללוי והלכו רו"ש ונטלו קנין הם מעצמם ללוי ע"כ ואם כן גם בלא קנין יועיל החיוב מחמת השטר כדאיתא בחו"מ סימן מ"ם הגם די"ל דהחיוב היה בדשלב"ל דצריך קנין וכדעת בע"ת שהובא בחו"מ סימן סמ"ך ס"ו והסכימו התומים ונה"מ כן דלא כהש"ך או מיירי דלא נמסר השטר ללוי רק עמד ביד אחר ולא אמרו לו רו"ש זכה שטר זה בשביל לוי עיין בנה"מ סי' ר"ז בשם הרשב"א דבכה"ג לא מועיל השטר לחייב אך לא הוי לד"ר למסתם כל כך

ונראה כיון דקבלו קנין גלי אדעתייהו דבקנין ניחא להו להתחייב ולא בשטר וכדאמרינן בפ"ק דב"מ דראה המציאה בד"א ונפל עליו דלא קנה דגלי דעתו דבנפילה ניחא ליה דליקני ולא בד"א ה"נ וכיון דהקנין לא מועיל ליכא נמי חיוב מחמת השטר וכ"כ ריב"ש בסי' שמ"ה דהיכא דאין צורך בקנין ליפות כחו באיזה דבר אמרינן בקנין דוקא רוצה לקנות ולא מדרב גידול דהן הן דברים הקנין באמירה עיי"ש ומוכח מהד"ר דלא כמ"ש מחצית השקל בסימן תמ"ח סק"ד דרק לענין ד' אמות כיון שהוא מדרבנן אמרינן סברא זאת דהוי כאומר א"א בתק"ח ולא בקנין דאורייתא וכ"מ מהריב"ש שם דגם בקנין דאורייתא י"ל כן א"ל די"ל דמיפה כחו בכל אחד לענין איזה דבר

ובשו"ת חוט השני סימן צ"ג כתב כשהאם כתבה בשטר דנתנה רביעית ביתה לבנה וז"ל השטר מעכשיו נתתי לבני ד"א קרקע ואגבן הקנתי ונתתי אליו במתנה גמורה רביעית ביתי באופן שלא יזכה בו עד שעה סמוך למיתתי עכ"ל השטר ומת הבן בחיי אמו דגובאת כתובתה מאותה מתנה דל"ח ראוי כיון דהבן קנה גוף הבית מיד רק הפירות שלה בחייה והובא בפ"ת לאה"ע סי' ק' ס"ב ותמוה לי דהא אין קרקע נקנה אג"ק כמ"ש בתה"א לרשב"א סימן קכ"ד ובחו"מ סי' ר"ב ס"ו ול"ל דמ"מ יקנה בשטר דהא גלי דעתה דרק באגב ניחא לה להקנות וכמו שהוכחתי דה"נ ליכא בקנין אג"ק שום יפוי מקנין השטר ועיין חו"מ סי' צ"ה סס"א בהג"ה ובש"ך שם דבית דינו כקרקע. וכן כתב בחוט המשולש טור השני שאלה כף דאם כתב בשטר מתנה שנתן קרקע אגב מטלטלין או קרקע אג"ק בטלה המתנה ואפילו כתוב בסוף השטר וקנינו על מה דכתיב ומפרש לעיל יעיי"ש שהוכיח בראיות אלא דמ"ש דגם כשכתוב וקנינא וכו' ל"מ השגתי עליו לקמן סי' תקס"ה

תל

שאלה בשר על האש לצלות וסמוך קדרה עם עם חלב לבשל ונגעו זה בזה אם אסור בהנאה לפימ"ש הש"ך בסימן ק"ה ס"ק כ"ג דאם יש בחתיכה הנוגעת בכלי רטיבות קצת אוסר עד ששים וכאן לא היה ששים זה כנגד זה האם נאמר כיון דליכא רוטב ממש לא הוי דרך בישול ובתחלת ההשקפה הרהרתי דלפימ"ש החוו"ד ר"ס צ"ה דאם נפל חלב על קדרה שמבשלין בה דגים נגד הרוטב ואח"כ בישלו הדגים עם בשר גם דיעבד אסור דלא הוה נ"ט בר נ"ט דבשעת בישול הכל מקושר מחשבינן להקדירה חלק מהמאכל וטעם אחד הוא א"כ ה"נ הוא כנתבשל הבשר עם החלב אח"כ ראיתי דהשואל הרגיש בזה

אמנם בחיבורי ערך ש"י על יו"ד שם דחיתי דברי החוו"ד והבאתי משו"ת בית אפרים סי' ל"ז וספר כנפי יונה סי' צ"ז דלא ס"ל כהחוות דעת

אך בלא"ה דעת הפר"ח ר"ס פ"ז דבב"ח צלי ג"כ אסור מה"ת ובהנאה וכ"כ כנפ"י שם וכתבו דאין ראיה מהא דפ"ק דסנהדרין דף ע"ב וכן כתב בכנה"ג שם וכ"פ החכ"א וכ"פ מנ"י בסולת למנחה כלל פ"ה

ומה שכתב הפרמ"ג בפתיחה לבב"ח דאם נגע גבינה חמה בבשר חם אינו דרך בישול ומותר מן התורה ובהנאה היינו אחר שהוסרו מעל האש אבל אם הם על האש היינו צלי דפרמ"ג עצמו