תשורת ש"י כו

כל שעה עומד בקום ועשה רעשה דהשבה לנתוק ללאו זה דלא תגנוב ועוד דכל שעה שמשתמשין בתפילין שלא מדעת בעלים גזלן הוי ועובר בלאו וכמ"ש הנתיבות סימן ל"ד ס"ז אלא די"ל כיון דקי"ל סתם גנבה יאוש בעלים כדאיתא בחו"מ סימן שס"ב אם כן קנאו הלוקח ביאוש ושינוי רשות

מה

מעשה ראובן קנה סוס מן שמעון דהיינו פסקו הדמים ולא עשה שום קנין וא"ל ראובן לשמעון שישלח אחד להביא לו הסוס ושלח ראובן גוי והוליכו הגוי על הגשר ונפל הסוס למים ומת הנה ראובן לא קנה הסוס ע"י משיכת הגוי מרשות שמעון לסימטא דאין שליחות לגוי נמצא בעוד שהיה הסוס ת"י הגוי היו רו"ש יכולים לחזור מהמקח וכמבואר בנה"מ סימן פק"ח ונמצא סוסו של שמעון מתה אך יש לדון כיון דא"ל ראובן שישלח לו הסוס ע"י שלוחו הגוי והוציאו שמעון מרשותו על פיו יהא אחריותו על ראובן ובבע"ת שער נון ח"ג ס"ז הביא דפליגי רמב"ם ורמב"ן באמר מלוה ללוה או מפקיד לנפקד שלח לי מעותי ע"י קטן או גוי ושלח דלרמב"ם האחריות על המלוה ומפקיד ולרמב"ן אחריותו על לוה ונפקד וכתב גד"ת כיון דהטור פסק בסימן קכ"א כהרמב"ם דהאחריות על המלוה ומפקיד נראה דלא חש לסברת רמב"ן וכ"פ בחו"מ ריש סימן קכ"א כרמב"ם וקצו"ח שם פסק כרמב"ן ונה"מ החזיק בפסק הש"ע ובערך ש"י שם העלתי דזה תליא במחלוקת ראשונים והובא ברמ"א חו"מ סימן ש"פ ס"א בזרוק מנה לים אם חייב מדין ערב והב"י בחו"מ סימן קכ"א הביא הא דבעה"ת דפליגי בזה רמב"ם ורמב"ן ונראה מה דסתם בש"ע דאצ"ל והפטר משום דלוה ונפקד מוחזקים ומ"ש בדרישה דרמב"ן מודה דאצ"ל והפטר דבריו דחוקים מאד מאד והמעיין בבעה"ת יראה דאינו וכ"כ הב"ח דפליגי רמב"ן ורמב"ם ולפימ"ש בנמ"י בפרק השואל בשם הרנב"ר דאפילו אמר לו הכישה במקל ואתחייב אני לך פטור דל"ד לזרוק לים ואתחייב אני לך דחייב משום דאזיל לאיבוד וא"י להחזירה ולפ"ז צ"ל מ"ש הרמב"ן דבא"ל שלח ע"י גוי והפטר פטור שאני פטור דא"צ קנין אבל להתחייב צריך קנין ועיין ר"ן בפ"ק דקידושין אהא דתנם על הסלע בד"ה וכתב הרמב"ן סוף דבר בין מת הסוס ע"י אונס בין ע"י פשיעת הגוי אי אפשר להוציא מיד ראובן המוחזק ואי תפס שמעון אין מוציאין מידו ואפילו א"ל ראובן לשמעון שלחהו לי ע"י הגוי ואני מקבל עלי אחריות י"ל דפטור ראובן כיון דלא עשו שום קנין ופליגי הראשונים אם שומר חייב בלא משיכה ע"י שנסתלקו הבעלים כדאיתא בחו"מ סימן רצ"א ס"ה ומשום ערבות ליכא כיון דלא בא ליד הגוי שיזכה לעצמו כאשר ביארתי בערך שי סי' קכ"א

מו

מעשה בא לפני ברו"ש שנשתתפו ולוו מן לוי שני אלפים ונתנו שטר וטיבלאציא ללוי ואח"כ חלקו רו"ש והיה סכסוך ביניהם ונתפשרו שישלם שמעון י"ב מאות וראובן ישלם רק שמונה מאות ונתנו כ"א וועקסל ללוי על הסך שנתפשרו רק לוי לא החזיר שטר ראשון כדי שיוכל לגבות ממי שירצה ועתה חוזר בו שמעון ויל"ע נהי דאיתא בחו"מ סימן י"ב ס"ז וסי"ג דפשרה ונתן שטר א"י לחזור היינו אם נתן שטר ליד שכנגדו דשטר ל"מ רק כשיגיע ליד המקבל כדאיתא בחו"מ סימן קצ"א וסי' רמ"ה ס"א וכאן לא נתן שמעון ליד ראובן כלום וגם לא אמר ללוי שיזכה בהוועקסל בעד ראובן ולוי רוצה לגבות התצי מראובן. ונראה דא"י שמעון לחזור בו לפמ"ש תוספת בפרק הנושא דף ק"ב בד"ה אליבא מתוך שטרח ליתנו בשטר בכה"ג גמר ומקני עיי"ש ואם כן ה"נ טרח ליתנו בשטר ללוי להתחייב ללוי בעד ראובן גמר ומקני

ועוד לפימ"ש רשב"ם בפג"פ דף קע"ג ע"ב בד"ה גמר ומשתעבד בלב שלם ושליחותא דערב קא עביד מלוה כאלו הוא עצמו הלוה עכ"ל ה"נ שליחותיה דראובן קעביד שמעון כשנתן הוועקסל על פיו ללוי וכאלו נתנו שמעון לראובן

ועוד לפמ"ש הרמ"א בטור א"ע סימן ק"כ וז"ל האומר לעדים כתבו גט ליתנו לאשתו אין צריכין לזכות לו הנייר קודם כתיבה אלא אע"ג דכתבו מדדהו ויהבו לה כיון דבשליחותיה קעבדי מכי יהבו לה בשליחותיה דבעל כמאן דיהבי לבעל והדר בעל ויהיב לאיתתא דמי דכיון דמזכי לאיתתא בשליחותיה אקנויי אקני לבעל לגרושי ביה ונמצא זכות הבעל וגירושי האשה באין כאחד עכ"ל וה"נ כשהגיע הוועקסל של שמעון ליד לוי בשליחותיה דראובן זכות ראובן ולוי באין כאחד ואף דגם מעיקרא היה יכול לוי לגבות כולו ממי שירצה מחמת חיוב שטר ראשון שכתבו ע"ק זה בעד זה אם כן אין כאן זכות ללוי לכאורה מ"מ הוי שמעון מתחייב ללוי בעד ראובן חוב חדש דמעיקרא היה רק לוה על אלף ז"כ ועל השאר היה ע"ק ואם יגבה ממנו לוי היה חוזר על ראובן על המותר מן האלף וגם אם לוי ימחול הערבות לא היה יכול לגבות משמעון יותר מן אלף ז"כ ועתה נתחייב שמעון שני מאות ג"כ חיוב עצמו ללוי בעד ראובן וכ"ש אם מתחלה לא היו רו"ש ע"ק זב"ז דיש זכות ללוי באותו וועקסל שנתן לו עתה שמעון ולכן אף דעכשיו פייס שמעון ללוי שיגבה האלף ז"כ מראובן בכח שטר ראשון חוזר ראובן על שמעון באותם שני מאות וכ"ש אם עדיין לא פרעו דכופין את שמעון לפרוע י"ב מאות ללוי אפילו לוי אומר דלא שנא לו לגבות מזה או מזה. ב) וששאלת על דברי מחהש"ק בסימן תנ"א סק"מ דלטעם ראשון של מרדכי א"צ לערות היין מהכלי לפני פסח הא אם יהא כבוש בפסח נהי דיש ששים עכ"פ יצא משהו בפסח ויאסר ודברי מחהש"ק מוכרחין בלשון המג"א י"ל עפימ"ש המרדכי ס"פ גיד הנשה אהא דעירוי ג"פ מכשיר הכלי נימא כי יהב מים בלע מיד מהמים ואסרו יין הבלוע בכלי להמים הנבלעין וכי הדר פלט במים ה"ל מים במים מב"מ ואוסר במשהו לר' יהודא וכן הא דתנן קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט נימא הקדרה תחלה בלעה מן החלב ונאסרה מטעם הבשר שבה וכי פלטה לה ה"ל חלב נבלה מב"מ וליתסר במשהו אלא ודאי חלב היתר שנבלע וחלב שבחוץ מצטרפין לבטל טעם הבשר שנבלע בקדרה וכן מים שבחוץ מצטרפין עם המים הנבלעין לבטל יי"נ הנבלע ותה"ד סימן קפ"ג סיים דחלב שבקדרה בחוץ וחלב הנבלע הכל אחד הן ואין מחלקין אותן עיי"ש ואם כן אף דכשעירו חלב זה ובשלו בקדרת בשר זה פעם שנית חלב לא אמרינן דכבר נתבטל טעם בשר הבלוע