תשורת ש"י כה

ות"כ מועיל בדבר בעין ונמשך מזה טעות לסוחרים לקנות בזה גם כשאינו בעין רק יש לו חיוב על אחר דהוי רק חוב וכמלוה ועיין חת"ס חיו"ד סימן שי"ד רסטימתא קונה מחמת שהנהיגו מרצונם דהוי ליה כאלו התנו שיקנו בזה וכל תנאי שבממון קיים דמחלו בכך עיי"ש ואם כן כשנמשך ע"י טעות דסברי שגם כאן הוא קנין מן הדין הוי מחילה בטעות וליכא תנאי דלא ידע דמחיל ואין זה דומה להא דאמרינן בפרק איזהו נשך דף ס"ו ע"ב במוכר פירות אילן דהוי דשלב"ל דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה דבזביני מהני מחילה בטעות דהתם היינו אחר שבאו ליד הלוקח אבל כל זמן שלא באו לידו יחזיר המוכר או הלוקח ועיי"ש בהגהות אשירי ול"ל דא"כ הלוקח שנתן המעות לא יהא יכול לחזור בו דזה אינו כיון דמוכר יכול לחזור אנן סהדי דלא נתן המעות אדעתא דהכי שהמוכר יוכל לחזור והוא לא יוכל לחזור תדע דאלת"ה בכל קונה דשלב"ל או שאר דבר שאין הקנין תופס בו ונתן מעות דמי המקח לא יהא יכול לחזר ועיין תוספת בפא"נ דף ס"ו בסד"ה ומניומי וברא"ש פרק השוכר את האומנון סימן זיין דכל מקום שאחד יכול לחזור גם שכנגדו יכול לחזור דאין המקח מתקיים לחצאין ועיין ב"י חו"מ סי' קע"א סל"ג שהביא תשובת רשב"א סימן תתקי"ג שכתב וכל שזה וכו' שלא תלקה מדה"ד שתהא יד האחד עדיפא מיד השני ועיין בהגמי"י פ"ב משכנים אות כף דיש מנהגים שאין לסמוך עליהם אפילו היכא דתנן הכל כמנהג המדינה והוא מהתוספת ריש ב״ב סד"ה בגויל ועיין פ"ק דחולין ד"ו ע"ב דהתיר רבי בית שאן אף דמעיקרא נהגו בו איסור ומנהג לאסור הוי כנדר אלא דנהגו מחמת טעות לא הוי מנהג וכן מבואר ביו"ד סימן רי"ד ס"א דמנהג בטעות לא חשוב מנהג ולא חסוב קבלה ועיין מהרי"ק סוף שרש קס"א

מג

שאלה חבורה של ת"ת בקשו לתקן תקנות ביניהם וקראו לרב העיר להאסיפה ובקשו רובם לתקן שלא יהיו הגבאי וממונו החבורה שני קרובים זה לזה וקצת מאנו בזה וגם הרב מיאן בזה שעל ידי זה לפעמים יוכרחו למנות מי שאינו הגון

הנה בחו"מ ס"ס רל"א איתא כי ליכא הפסד לאחריני יכולין בני האומנות לתקן ביניהם מה שירצו בלא דעת החכם וזה מדברי רמב"ן דלפיכך אמרו בפ"ק דב"ב דף טית היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו להתנות בלא דעתו משום דאפשר יגיע מזה פסידא ללקוחות אמנם לפימ"ש בחוט המשולש סט"ו הטעם לפי שכבר קבלוהו עליהם להיות כל מעשיהם לפי ראות עיניו ואין להם לעשות דבר זולתו א"כ אינו תלוי באם יש פסידא לאחריני ועוד דרמב"ן דקאי על כל בני אומנות אחד דעושין הסכמה מדעת כולן מהיכא תיתי דלא יועיל בלא החכם הא הסכמת רבים א"צ קנין והא בעצמם קבלו עליהם אע"כ משום שנוגע הפסד לאחריני שאינו מבני האומנות צריך הסכמת החכם אבל בני החבורה שעושין תקנות עפ"י הרוב אף דמיעוט מוחין הרי חשוב חוב לאותן המיעוט דאפילו במידי דזכות אם מוחה אין יכולין לזכות לו בע"כ כמו בע"כ דאין מזכין לו שטר שחרור ע"י אחרים בע"כ כדאיתא ביו"ד סימן רס"ז סמ"א וא"כ הוי כיש פסידא לאחרינ' וצריך הסכמת החכם ועוד נהי דנימא דרמב"ן לא ס"ל סברא דחוט המשולש שכבר קבלוהו ביניהם להיות כל מעשיהם לפי ראות עיניו דאפשר קבלוהו רק להוראות או"ה ומשפטים בד"מ וגיטין וכדומה ואין לחכם עסק במה שאינו למגדר מלתא דאיסורא אבל הכא דשלחו אחר החכם לישב באסיפתם הרי עכשיו אדעתא דהכי שלחו אחריו וקבלוהו לתקן התקנות לפי ראות עיניו

ועוד י"ל מה דהוצרך רמב"ן לטעם פסידא דלקוחות ולא ניחא ליה בטעם דקבלו עליהם את החכם משום דעכשיו נתרצו כל בעלי האומנות לעשות תקנה ביניהם בלא החכם לו יהא כקבלו קא"פ לדיין דנגמר הדין א"י לחזור היינו אחד בע"כ של חבר אך הרא"ש ס"ל דגם התם א"י לחזור אחר גמ"ד אפילו נתרצו שניהם וכתב הש"ך בחו"מ סימן כ"ב סק"ח דהיינו כשחב לאחרים בחזרתם וכ"כ המל"מ ומהריב"ל הובא בברכ"י ופ"ת שם וזה שתירץ הרמב"ן דה"נ מיירי כשאפשר יגיע הפסד לאחרים ואם כן בנ"ד דרוצים לעשות תקנה עפ"י הרוב ואין המיעוט מרוצים ודאי כיון שכבר קבלו את החכם עליהם וקבלת רבים מיד הוי כקנין וגמ"ד תו א"י לחזור בלא רצון כולם ואפשר אפילו ברצון כולם כיון דקבלוהו להרב להנהיגם נשתעבדו לו ואיכא משום כבודו וכמ"ש הב"י בחו"מ שם הטעם דאפילו ברצון שניהם א"י לחזור ולדון בפני אחר משום כבוד הדיין ורמב"ן שכתב משום פסידא דלקוחת ה"ט דנהי כי מקפיד הדיין ואינו מוחל אין יכולים לחזור אבל אם לא קפיד הרי יכול למחול על כבודו ולסלק עצמו ממה שנשתעבדו לו ובגמרא סתם אמר כיון דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו דמתנו ולא חלקו בין האדם חשוב קפיד או לאו ואדרבה מדשתק משמע דלא קפיד ואם כן בנ"ד דנעשה בפניו ומוחה בפירוש לא מהני אפילו נתרצו כל בני החבורה זולת הרב

מד

סופר שהשכין תפילין ותיקן שלשה אותיות לפני המלוה ולא ראה המלוה אם היו אותיות מופסקות או רק העביר קולמוס עליהן ואח"כ נודע שגנב התפילין ויש ספק שמא היה אסור לתקן אותן אותיות ועבר הסופר כיון שחשוד לגנב פסק בשו"ת ברכת יוסף סימן אי אף דחשוד לגנוב אינו חשוד על תפילין

ולע"ד לפמ"ש מג"א בסימן ל"ט ס"ק י"ג דצריך שיהא מוחזק בכשרות אם כן לא סגי במה שאינו חשוד דכיון דגנב הוא אינו מוחזק בכשרות ויותר מזה כתב בשו"ת התניא סימן טית לענין שו"ב דאם השיג גבול דכיון דעני המהפך בחררה ונטלו אחר נקרא רשע הרי אינו אדם כשר והיכי שצריך שיודעים בו שהוא אדם כשר ולא די בחזקת כשרות דכל ישראל אזלה כשרותו וכ"ש בגנב ממש דפסול ואין לו נאמנות על מכירת תפילין כיון דעכ"פ אינו מוחזק לכשר

ועוד דחשוד לחמור חשוד לקל ומ"ש הברכי יוסף שם ס"א וס"ב דתפילין חמיר מגניבה אינו דתפילין אינו רק עשה וגניבה ל"ת וחמור ל"ת כדאיתא ביו"ד סימן קנ"ז וגם עובר על ל״ת נפסל לעדות ושבועה משא"כ בעשה כמ"ש נתיבות ריש סי' ל"ד ומ"ש שם משום דאגנבה עבר רק פ"א משא"כ אתפילין עובר בכל יום נהי דיש לזה ראיה מר"ן שהובא במג"א סימן שכ"ח סק"ט מ"מ שא"ה כששוחנו בשבת עבדיה לאיסור ולא יעבור עוד משא"כ בגנבה