תשורת ש"י רנט

וב"מ שם כתב דהא דמחמירין מדרבנן גם נגד חזקה היינו רק בחזקה דלא מכרעת מסברא רק מגזה"כ כגון חזקה דמעיקרא עיי"ש

אמנם חזינן מה שאומרים הרופאים מכח אומדנא הרבה פעמים טועים ועיין אבן עזרא במשפטים על ורפא ירפא לכן נראה דוקא אם הרופא הביט בכלי הבטה דרואה ממש ואין חלוק בין רופא גוי לרופא ישראל שבזמנינו

ומ"מ נראה כל שאפשר לברר יש לנו לברר לכן צריכה שני רופאים זה שלא בפני זה שיביטו בכלי הבטה ואם יכוונו שיש בלאטרין ומהם יוצא הדם יש לסמוך לטהרה וכה"ג איתא בגיטין דף י"ט ובחו"מ סי' ס"ח ס"ב לענין שטרי ערכאות ואף דאמר בספ"ק דב"מ מי קמדמית איסורא לממונא הא כתבו תוספת שם דהיינו דוקא בא"א ומשום חשש לעז וכמדומה שראיתי כבר באיזה תשובה לסמוך כה"ג ארופאים

ועיין נו"ב חיו"ד סנ"ה דלכ"ע חזקה ארח בזמנו בא רק מ"ד ווסתות דרבנן היינו דל"ח שמא ראתה משום חזקת טהרה ובמלא הרועים כתב משום דאף דארח בזמנו בא מ"מ שמא לא ארגשה ולי נראה כיון דהוחזקה בווסת קבוע יש חזקה שלא ראתה שלא בזמנו משא"כ לומר שראתה בתוך הווסת שאני דצ"ל דנעשה מעשה התחדשות שנפתח פי המקור וכמ"ש בח"ר ביבמות דף למ"ד ע"ב דלומר שנעשה מעשה האוסרה עליך הראיה וצ"ע בזה די"ל שאני מעשה הבא ממלא

תכז

עשה דגים שיתקיימו ובישלם עם חומץ ותבלין ובצלים וצוקר הרבה ובשלם במחבת של חלב אב"י ובעודם רותח עירה תוך קערה של בשר אב"י ובד"ח אסור כבנ"ט גם אב"י וטעמו ואינו חריף רק חושש שמא מתחלה היה חריף ואחר כמה ימים עד שטעמו הופג חריפותו דהרבה דברים מפיגין טעמן כשעומד הרבה זמן או מחמת תערובות או זמן גרמא

הנה בשו"ת פנים מאירות ח"א סימן ס"ד הוכיח דאין שום משקה חריף משוויי לשבח טעם פגום דאל"כ מנ"ל דגע"נ חידוש שמא הצריכה תורה להגעיל שמא יבשלו בה דבר חריף וחכם אחד דחה ראייתו דאה"נ מן התורה לא אסור משום דחורפא מחליא לשבח והוא רק חומרא דרבנן והשיב הפנים מאירות מדאמרינן בע"ז דף ס"ט נפל עכבר גו חלא מהו ופירשו תוספת דמספ"ל משום דחלא חזק מאד ואגב חורפא מחליא לשבח ולא אפשטא בעיא זו ופסקינן לאיסור ואי ס"ד דאינו רק מדרבנן הל"ל ספקא דרבנן לקולא ואינו דחיה לע"ד כיון דמספ"ל לבעלי הגמ' בטבע הענין הוי ספק חסרון ידיעה והיה אסור לדדהו ממילא גם לדידן אסור כמ"ש כה"ג מנ"י בכלל א' סק״ו ואם כן אם ספק לנו אם היה חריף הוי ספיקא דרבנן ולקולא דממ"נ או דמוכח דמשקה חריף לא מחליא לשבח או אינו רק איסור מדבריהם

גם יש לצרף דעת הרשב"א בחידושיו בסוגיא דטכ"ע דבב"ח אינו אסור מן התורה רק דרך בישול כעין גדי בחלב בטעם מהממש לא מטעם הבלוע בכלי וכמ"ש בערך ש"י ר"ס צ"ח עיוי"ד

גם קצת חזי לאצטרופי מ"ש ר"י ראשון ז"ל הובא בש"ג פכ"ש שכל כלי שאינו מזוהם מן האיסור בליעתו אינו רק משהו ואין בו כח לאסור תבשיל שנתבשל בו ואפילו הוא ב"י ונחלק על רבני צרפת שהן משערין בכל הכלי ואני מצאתי שכ"כ תוספת רי"ד בפכ"ש דף למ"ד ואף דלא קי"ל כוותיה מ"מ קצת חזי לאצטרופי

ולכאורה אפילו לא טעמו עדיין י"ל ספק דרבנן לקולא אלא די"ל שמא כשנתירם ויאכלם ירגיש טעם חריפות ויתברר האיסור למפרע דכה"ג אסור גם בספק דרבנן כדמוכח בקידושין דף מ"ה ע"ב עיי"ש בתוספת בד"ה ונמצאת זרה ובד"ה הוה עובדא אבל כיון דעכשיו כבר טעמו ואינו חריף תו ליכא למיחש שמא היה חריף כשנתבשל ועירה לכלי של בשר

ועוד דיש לדונו כשעת מציאתו היה גם כשנתבשל וכה"ג כתב בשו"ת מנחם עזריה סי' צ"ז דכל האיסורין מחזיקין אותם כשעת מציאתן ולא חיישינן דמעיקרא לא היה כן ועמ"ש בערך ש"י עיו"ד סי' נ"ה ראיה דאפילו לקולא אמרינן הכי

תכח

על דבר הגט שנתבטל מחמת שאבי האשה הטעה למגרש שהשליש לו מעות ליתן לו אחר הגירושין ואחר הגט חזר ולקח המעות מן השליש ושלחו למגרש ריקם והלכו בערכאות כמה שבועות ויצא הפסק ממני לעיל סי' תי"ט דאינה מגורשת וכששמע אבי המגרש חזר ונתפשר ליתן המעות עם קצת הוצאות ושואל אם צריכה להתגרש שנית והנה בשו"ת בית שלמה בחאה"ע סי' קל"ז פסק בכיוצא דצריכה גט שנית

ונראה דודאי כן הוא דהא כל שלא קצבו זמן נתינת המעות סתמא מיד שיתבע המגרש אחר מסירת הגט המעות מן השליש וכה"ג כתב הש"ך בחו"מ סימן מ"ב ס"ט ס"ק י"ט וכיון שלא נותן לו המעות והמגרש הקפיד נתבטלו הגירושין למפרע ומ"ש הב"ש בסי' ל"ח סל"ה דבתנאי ממון אפילו אחר הקפידא מהני מחילה כבר חלקו עליו האב"מ שם וקצו"ח סימן רמ"ג ונתיבות שם וכל זה בקידושין אבל בגירושין לא מועיל מחילת התנאי אף בתנאי ממון ואפילו עדיין יש זמן לקיים התנאי כדאיתא באה"ע סימן קמ"ג ס"ה

ואפילו להי"א שם דמהני כשאומר ליהוי גיטיך בלא שום תנאי דמגורשת וא"צ ליטלו ממנה נראה דוקא כשאומר כן ביום שנכתב בגט דאל"ה פסול משום מוקדם כיון דלא נתקיים התנאי בטלה נתינה ראשונה ואינו חל רק מזמן שאומר לה שנית ליהוי גיטיך בלא שום תנאי ומצאתי בתו"ג שכתב נמי דלא חל הגט רק מיום שמגרשה שנית ותמהני שלא נתעורר דהוי גט מוקדם ומ"מ ברור שכן הוא וגם כשירצה ליקח הגט ממנה ולמסור לה ע"י שליח אינו מועיל כדאיתא באע"ז סימן קכ"ז ס"ה ועוד סתמא נקרע קרע ב"ד כנהוג וא"כ פסול כדאיתא בסי' קכ"ה סכ"א

וכיון שצריכה גט שני מחויבת להמתין ג"ח מיום מסירת הגט שני דאפילו לא נפסל ראשון רק מחשש לעז פליגי ופסק רמ"א להחמיר בסי' י"ג ס"ט כ"ש כאן דנפסל מדינא כ"ע מודו דצריכה להמתין עוד ג"ח

והנה מה שכתבתי דהמתחייב ליתן לחברו סתם ולא קצב זמן סתמא משמע מיד אחר גמר הפעולה יש ראיה לזה מהירושלמי ר"פ הנושא את האשה ופסקה עמו שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה ואתמר עלה תני זנה חמש שנים הראשונים בין ביוקר בין בזול ואפסקא הכי באה"ע סימן קי"ד