תשורת ש"י רנז

ביבמות דף פ"ז דהימנוהו לע"א במיתה ותירוץ דס"ד שא"ה דאפשר לא ידע במיתת הבעל רק אחד אבל גט יכול לשלוח ע"י תרי וכשרין לעדות עיי"ש וא"כ קשה מאי עיגונא כיון דיכול למשלח ע"י תרי אע"כ משום דיצטרך הוצאות בכפל יש לחוש לעיגון

תכה

שאלה ראובן תבע משמעון שכר סרסרות שהתנו מאה ז"כ ודחהו שמעון מיום אל יום וגם לא רצה ליתן לו כ"כ ונתפשרו בעד שמנים ז"כ באופן שיתן לו היום ואמר בלשון אשכנז האנט דזה לעז של היום ופנה היום ולא נתן ושוב לא רצה ראובן בהפשר בלילה דלא נתפשר רק שיתן לו היום ביומו ולא בלילה

הנה בנדרים דף סמ"ך רפ"ח האומר קונם יין שאני טועם היום אינו אסור רק עד שתחשך א"כ ה"נ אחר שתחשך תו אינו בכלל לשון היום דהא קי"ל בר"פ הנודר מן המבושל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם אמנם בירושלמי רפ"ח פריך למ"ד בנדרים הולכין אחר לשון ב"א וז"ל הא משחשכה מותר לית הדא פליגא על ר"י דאמר הלכו בנדרים אחר לשון ב"א לית אורחא דב"נ מימר לחבריה ברומשא לא טעמית כלום רמשית ואמר אתמול ופירש הק"ע דהמקשן ס"ד בלשון ב"א היום משמע היום והלילה שלאחריו ומשני אין דרך ב"א כשלא אכל ביום עד הלילה לומר לחברי בערב לא טעמתי כלום בלילה אלא הוא אומר לו לא טעמתי כלום אתמול הרי שלפעמים אין הלילה נכלל בלב"א והפ"מ פירש דהכל מהקושיא לית אורחא וכי אין דרך בני אדם לומר לחברו בערב לא טעמתי כלום היום ואמר אתמול בתמיה כלומר וכי הוא אומר לו לא טעמתי אתמול ועיי"ש דגם להפ"א משני דלפעמים גם בלשון ב"א הלילה הולך אחר יום שאחריו וצ"ל אף דסתם נדרים להחמיר מ"מ כיון דבלשון תורה היום רק עד שתחשך ובלשון ב"א מצינו כך וכך בזה הולכין אחר לשון תורה אף לקולא

והנה לפי הנראה בלשונינו לשון האנט גם אחר שתחשך דלא שמענו מעולם שיאמר אדם לחברו בלילה על אכילה או הילוך שביום אכלתי או הלכתי אתמול ובלשונינו נעכטין אלא אומר האנט וכן כל כיוצא בזה וכן קוראין ללילה על שם יום העבר כמו שאומרים זונטיק באנאכט וכן כל ימי השבוע משא"כ בלשון תורה מצינו ביומא פ"א ע"ב אהא ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב פריך וכי בתשעה מתענין והלא בעשור מתענין אך על אחר חצות לילה אומרים מאנטיק פאר טאג ועל יום העבר אומר אתמול ובל"א נעכטין

והנה אם היה ספק כגון שהיה דרך ב"א לפעמים לומר האנט דוקא עד שתחשך לבד אף דכאן הוי מחילה והנתבע מוחזק מ"מ אין במחילה רק הפחות שאפשר כמ"ש בשו"ת הרשב"א הובא באה"ע סי' צ"ג ובנה"מ בדיני תפיסה אות י"א

עוד יל"ע כיון דהוה מחילה בתנאי שיתנו לו היום לא מועיל בלא קנין כמ"ש טו"ז בחו"מ סי' ר"ז ונו"ב חחו"מ סל"א אמנם בשו"ת ריב"ש לכאורה לא משמע הכי בסי' תק"י שנשאל אחד שכר קרקע מחברו לזמן בקנין ושטר ופרע לו כל השכירות אח"כ ביקש השוכר מן המשכיר שימסור לו הקרקע והמשכיר דחה אותו וחוזר בו מן השכירות והשוכר כראותו שאין המשכיר חפץ בהשכירות אמר למשכיר בפני עדים אחרי שאין אתה חפץ בשכירות החזיר לי מעותי ועתה המשכיר רוצה להחזיר המעות לשוכר וחזר בו השוכר ואינו רוצה לקבל המעות והשיב שהדין עם השוכר כיון שקנה הקרקע בק"ג ובכסף א"י להסתלק ממנו בדבור לבד כי אם בקנין גמור דשכירות ליומיה ממכר הוא והביא מפא"נ דאם אמר המלוה ללוה תוך הזמן אם תפרעני אני אסתלק מן הקרקע אין בדבריו כלום בלא קנין עיי"ש משמע דמשום דקנוי לשוכר או למלוה גוף הקרקע לא דמי למחילה דאצ"ק ותיפוק ליה כיון דהמחילה תלויה כל זמן שלא החזיר לו מעותיו דהא לא מחל אלא באופן שיחזור לו המעות ויהא צריך קנין אע"כ ס"ל דגם בכה"ג מהני מחילה בלא קנין וכן הבין בשער משפט סי' שט"ו דברי הריב"ש אלא שהקשה עליו דאינו קנין הגוף רק לתשמיש יועיל מחילה בלא קנין וזה תרצתי בערך ש"י עחו"מ שם דס"ל לריב"ש כיון שנקנה לו בקנין הוי קנין הגוף כמו מכירה

עוד הקשה השע"מ שם על הריב"ש דבלא"ה כיון דאמר אם תפרענו וכן בעובדא דריב"ש דאמר תחזיר לי מעותי יכול לחזור כ"ז שלא נתקיים התנאי עיי"ש ולזה י"ל דמה שאמר החזר לי מעותי אינו דומה לאם אלא כאומר על תנאי דהוה כמעכשיו כמ"ש הנה"מ בסי' רמ"ג ובתו"ג ויש לו ראיה מדברי ריב"ש הללו ומה שהביא מהא דאמר מסתלקנא ופירש שאמר אם תפרעני י"ל דגמרא דאמר דצריך קנין היינו אפילו חוזר בו המלוה אחר שהניח הלוה לפניו את המעות דחשוב כפרעון כדאיתא בחו"מ סי' ק"כ או אפילו קיבל המלוה המעות כיון דמשכנתא קנוי למלוה תו לא מהני קבלת המעות בתורת חזרה רק כשמפרש שחוזר ומקנה לו באותן המעות כדאיתא בס מן קפ"ט בהג"ה עכ"פ חזינן דמחילה התלוי בתנאי ס"ל להריב"ש ושע"מ דא"צ קנין וגם ביאור הגר"א בחו"מ סימן ר"ז סט"ז תירץ קושיות הטו"ז דהא דקונין מהם למחול לרווחא דמלתא עושין כן ומדינא א"צ והוי ספ"ד וכן במשפט שלום שם הביא פוסקים דמחילה ע"ת אצ"ק והעלה דהוי ספ"ד

ובמהר"ם ב"ב החדשות סי' של"א כתב אם אמר למורשה לגבות חוב אם תמחול לו אני מוחל לו כמאן דאמר מעכשיו דמי כיון דכבר הממון ביד הנתבע עיי"ש ולפ"ז אפשר דאפי' חזר בו המלוה קודם שמחל ואח"כ מחל לא מהני חזרה כמו כל תנאי מעכשיו ואפשר דשליח שאני דיכול לבטל השליחות וממילא לא יוכל השליח למחול דלא נתן לו כח למחול רק כשהוא שלוחו אך בלאו שליח כגון אמר מלוה ללוה אם תתן לי חצי חוב אני מוחל לך השאר תו לא מצי המלה לחזור אף קודם שפרע לוה המחצה ולפ"ז במשכנתא באתרא דלא מסלקי אם אמר המלוה ללוה אם תפרעני תו"ז מסתלקנא לולא דמשכנתא קנוי למלוה דלא מהני מחילה דהוי כחוזר ומוכר אחר שכבר זכה בתחלת הלואה בסתם לא היה המלוה יכול לחזור אפילו עדיין לא פרעו הלוה אם פרעו לוה אחר החזרה כיון דמחילה כאומר מעכשיו והקרקע של לוה אם משכנתא אינו קנין הגוף למלוה וכן כה"ג בשכירות קרקע ולזה לא אמר הריב"ש דיכול לחזור השוכר או המלוה קודם שהחזיר לו אידך מעותיו אף דאמר אם תפרעני והוכרח לומר משום דהקרקע קנוי לשוכר ולמלוה ולא חשוב מחילה וצריך לחזור ולהקנות ומיושב קושית השע"מ שם

וכן דעת הה"מ פי"א מהלכות מכירה ה"ג עמ"ש רמב"ם שם המוכר בית לחברו או נתנו לו