תשורת ש"י רנו

כלל אבל חורוור ומים הקבועין דאיתנהו ביה לא כתב רחמנא איש ואי כתב רחמנא איש משום דלא קא חזי כלל אבל מחסורייתא לא כתב רחמנא דק ופי' רש"י עור משמע שניטלו עיניו וליתנהו כלל מחסורייתא שחסר מראיתו אבל רואה מקצת דק טיילא מחסרת המראה ואינו ניטל עכ"ל הרי חרוור לא חזי כלל ומ"מ אין לנו היתר ע"י שלשה בנהכנ"ס כדאיתא בטור וטו"ז שם ומה בין זה לכסמית עינו ול"ל דכסמית הוי מום קבוע וחרוור אפשר להרפא דהא כל שיש לו רפואה הוי מום עובר ואינו מותר כדאיתא התם רפ"ו וע"כ חרוור דכתב רחמנא גם כן אינו חוזר ומ"מ אין מתירין אלא במומחה ול"ל משום דאין אנו בקיאין אם לא חזי כלל א"כ גם נסמית עינו יצטרך מומחה הבקי אם אין רואה כלל ואינו חוזר לראות עוד לעולם אע"כ נסמית היינו דליתנהו כלל שניטלו עיניו וכן משמע בפרש"י בפרק כירה דף מ"ו ע"ב בד"ה הכא מי יימר והדיוטת לא מצי למשרייה לבכור אלא במום הידוע לכל כגון מחוסר אבר עכ"ל וצ"ל אף דתנן גם נשברה רגלו זה הוי נמי מחוסר אבר כיון דע"כ באינו חוזר תו לא חשוב מחובר לגוף והוי מחוסר אבר אבל אינו רואה הרי עינו יש לו אלא דבטל מלראות ואין נופל על זה לשון מחוסר אבר וי"ל נסמית עינו מלשון סמי מכאן דהיינו ניטל ועוד מאן יימר לן דזה דהפך כולו לבן שאין לו רפואה שמא רק שמנונות קרם על העין ושאני חוורור שהם רק טיפות לבנות דקים להו לחז"ל דזה אינו שמנונות כיון דאין כולו לבן ואינו חוזר ובס"פ החובל האומר קטע את ידי סמא עיני חייב ואיתא בירושלמי שם דמפרש דאומר כן משום שמזיק אותו משמע דהיינו דנוטל עינו שמנקרו לגמרי כמו קטע ידי דאל"כ במה שיכהה עינו לא ינצל מההיזק וכן מה שאמר שם דלפיכך חייב משום פגם משפחה פירש הפ"מ דחסרון אבר פגם למשפחה משמע נמי דמחוסר ממש וכן משמע בעיר שושן בחו"מ סימן תכ"א סי'ב ובפ"ק דקידושין דף כ"ד ע"ב אר"ש הרי שהיתה עינו סמויה וחטטה עבד יוצא לחירות מ"ט מחוסר אבר הוא נמצא מצינו פירש סמוית עין על שתי פנים או דלא חזי או דנחטט ומחוסר וצ"ע

תכג

ראובן היה לו חצר אצל חצרו של שמעון ורצה שמעון לבנות בחצרו ולהעמיד הכותל על קרקע של ראובן ונתפשרו שיהא לראובן זכות באותו כותל לסמוך אצלו איזה בנין ולהעמיד על הכותל קורות וכדומה ונתן שמעון שטר על זה לראובן אח"כ מתו רו"ש ומכרו יורשי ראובן הבית והחצר לאחר ונכתב בשטר מכירה שמכרו לפלוני הבית והחצר וכל הבניינים שבתוכו וכל השייך לאותו בית והחצר אח"כ רצה קונה זה לסמוך בית אצל כותל הנ"ל ונודע לו שיש שטר אצל יורשי ראובן שטר הנ"ל שנתן שמעון לראובן ותבע אותו קונה השטר מיורשי ראובן והשיבו אף דאין השטר שוה אצלנו עכשיו כלום מ"מ כיון ששוה הרבה אצל הקונה שלא יוכלו יורשי שמעון למחות בו ולסמוך אצל הכותל לכן אין אנו נותנים השטר בלא דמים

הנה יל"ע אם קנה הקונה זכות זה מן יורשי ראובן דלכאורה הסמיכה דשאב"מ אך ראובן היה לו קנין בגוף הכותל מחמת פשרה שעשה עם שמעון וזה קנה גם קונה זה והוי דבר שיש בו ממש והוא כדאיתא בחו"מ סי' רי"ב ס"ב

ועוד יל"ע כיון דלא ידע הקונה בשעת מכירה מזכות זה יהא כקונה דבר שאין מינו ידוע דלא קנה כדאיתא בחו"מ סי' ר"ט באומר לחברו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך דלא קנה דהוי כמשחק בקוביא כיון דלא ידע מה שיש בתוכה ה"נ לא ידע מה שייך לאותו בית וחצר אך י"ל שאני הכא דעיקר קניינו הבית והחצר אשר בעיניו ראה ובעד זה נתן דמי המכירה ואפילו לא ימצא עוד שום דבר זכות שיהא שייך לאותו בית אם כן ל"ל דלא סמכה דעתו כמו התם דקנה רק מה שבתוכה ואולי אין בה רק תבן ושדי מעותיו בכדי משא"כ כאן וזה הוי כמו מתנה שכתב בשו"ת לחם רב סי' ר"א דקונה נמי דבר שאין מינו ידוע כיון שאינו נותן דמי מחירו ה"נ לא בעד זכות זה נתן דמים דהא העיקר אצלו הבית והחצר מה שעיניו ראו

ואפשר עוד דליכא בכגון דא משום אסמכתא כיון דכן דרכן של קנין בתים וחצרות לכתוב דמוכר לו כל זכות השייך לאותו מקח כיון דלפעמים יש לבעל הבית זכות בהיער לחטוב עצים או זכות בשכירות הרגאל השייכים לאותו עיר או שאר ההכנסות והרבה פעמים עדיין אין ידוע ללוקח בשעת מקח איזה זכות יש למוכר

ועדיין יל"ע נהי דקנה אותו זכות אבל השטר לא נקנה רק בכומ"ס אמנם מבואר בחו"מ סי' ט"ז ס"ד האומר לחברו שטר שבידך זכות יש לי בו אם הלה מודה שיש לזה בו זכות חייב להוציאו בב"ד וב"ד יעתיקו מה שכתוב בו מזכותו הרי דמחויב מחמת שלא יהא כובש עדותו או משום משיב אבדה אלא דהתם אין צריך ליתן השטר ממש רק ב"ד יעתיקו כי גם בעהש"ט יש לו צורך בו לזכותים שיש לו בו אבל כאן דאין ליורשי ראובן שום זכות בו ואינו שוה רק לצור עפ"י צלוחותו צריך ליתנו להקונה למען יעמדו אצלו וישמרנו להיות לו לראיה נגד יורשי שמעון אם יצטרך לאחר זמן גם בדא"ה דלא ירצו לפסוק עפ"י העתקה זולת ע"י גוף השטר עם חתימת שמעון וע"ח של השטר כי מי יודע מה יולד יום

תכד

שאלה שליח הולכה דלא נמצא רק בשכר מרובה מחמת רוחק הדרך אם יכול להיות אחי המגרש דבאה"ע סימן קמ"א סל"ג כתב רמ"א ויש מי שכתב דבמקום דאפשר לכתחלה לא יהא השליח קרוב לאיש ולא לאשה

נראה דשפיר דמי כי הפסד מרובה חשוב דיעבד כדמוכח מהר"ן מכ"ש דכתב אהא דפינכא דאימלח בה בשרא תברה ר"א ולא שהייה עד מחר משום דנטל"פ לכתחלה אסור ולעיל מינה כתב הר"ן אהא דתנור חדש לא יותץ אף דזוז"ג אסור לכתחלה כיון דאין לו תקנה הוי כדיעבד ועכצ"ל משום דנתיצת תנור הוי הפס"מ משא"כ פינכא אח"כ מצאתי ראיה זו ברלב"ח סימן קכ"א ומנ"י כלל פ"ה ס"ק ס"ד ושו"ת רעק"א סימן מ"ג דהביאו ראיה מהר"ן הנ"ל דהפס"מ חשוב דיעבד אם כן כ"ש כאן דלהמחבר גם לכתחלה יכול קרוב להיות שליח ורמ"א כתב רק בשם יש מי שכתב הרי דפליגי גם לענין לכתחלה וק"ו ב"ב של ק"ו דיש לחוש לעיגונא אם נכריחו לשלוח ע"י רחוק דימתין עד שיזדמן לו בזול וכה"ג איתא בריש גיטין דהימנוהו רבנן לחד לומר בפ"נ אף דבדבר שבערוה צריך תרי משום עיגונא והקשה בח"ר שם וכי לא ידע המקשן דליבעי תרי דמשום עגונא הקילו כדאי'