תשורת ש"י רנה

מנהיגי הבאהן למכור בז"פ הסחורה על ליסטאציא ומחמת שהסוחר תבע לראובן בערכאות וירא ראובן פן יזכה הסוחר הלך ליקח הסחורה על ליסטאציא ואפשר ירויח בה ויוכל להתפשר עם הסוחר וכשבא ראובן למקום הליסטאציא מצא איזה אנשים שם ונתפשר ראובן עמהם בעשרים ז"כ שלא יוסיפו עליו והשלישו ראובן עשרים ז"כ וגם אותן אנשים עשרים ז"כ לתוקף שלא יוסיפו ומיד טרם נעשה הליסטאציא החזיר השליש כל הארבעים ז"כ לאותן אנשים בלתי ידיעת ראובן ובתוך כך בא אחד מכירו של אותו סוחר ששלח לו אגרת לקנות הסחורה ולא יניח לאחר לקנותו בזול וסוף דבר הוסיף שליח זה עד שלא היה ראוי לאחר להרויח בו ונשאר הסחורה ביד אותו שליח וטען ראובן על השליש ואותן אנשים שיחזרו לו העשרים ז"כ מאחר שלא קנה הסחורה ולא ה"ל לשליש ליתן להם המעות והשיבו הם שעשו מה שקבלו עליהם שלא להוסיף על המקח והשליש טען דראובן השליש אצלו המעות סתם ולא אמר לו כלל אימת יתן המעות

הנה בגוף הדבר אי מהני השלישות שלא יוכל לטעון משטה א"ב מבואר באה"ע סי' קס"ט ס"נ דאם השלישה לו מעות שיחלוץ לה וחלץ לה א"י לחזור אמנם בהגהות יד אפרים עחו"מ סימן רס"ד הקשה על זה כיון דהטעם דנקנה במעמ"ש כמבואר במרדכי וכאן עדיין לא נסתלקה האשה מהמעות לפני החליצה לא מועיל מעמ"ש עיי"ש

אמנם במרדכי עצמו מחלק בין נתנה לשליש ואמרה ליתנם אחר שיחלוץ במעמ"ש דכבר זכה בהן ובין נתנה סתם לשליש והשליש אמר שיתנם לו דלא זכה עדיין ויכולה לומר משטה אני בך עוד איתא בשו"ת רמ"א סי' כ״ד שכתב בפשיטות דאף בהשלישה י"ל משטה דעדיין לא זכה היבם אלא דהימנותה לשליש אבל לא שיזכה בה זה והובא כל זה בפ"ת שם סי' קס"ט מהגליון רע"ק איגר ז"ל

ויותר מזה מבואר בשו"ת תולדת אדם להרשב"א סי' צ"ט בכמה ראיות דדוקא אם אמר המשליש לשליש בפירש זכה לפלוני על תנאי כו"כ אבל לא אמר זכה לא זכה השליש בשביל המקבל ויכול המשליש לחזור בו והובא בב"י חו"מ ססנ״ו והובא בנה"מ סי' ר"ז סט"ז סקי"ט ואפילו תן לפלוני לא מהני מכ"ש כשלא אמר תן רק השלישו סתם

ולפ"ז אפילו בלא טענת משטה לא זכה המקבל דבשלמא בחליצה דעשה היבם פעולה זכה משום שכירות לולא טענת משטה אבל כאן דלא עשו המקבלים שום פעולה במה יזכו כיון דליכא קנין וכמבואר במח"א פח"י מהלכות שכירות באמר לסרסור חברו שב היום בביתך ואתן לך כו"כ לא הוי רק דברים ולית בו משום שכירות גם משום גרמי ליכא עיי"ש

ועוד הא חזקה לא שדי אינש זוזי בכדי ליתן בחנם אף יבא אחר ויוסיף עד שיקחנו האחר ואומדנא דמוכח הוא דע"ד כן לא השליש ועיין במל"מ פ"ו מהלכות זכיה שפלפל בדברי התוספת כתובות דף מ"ז ע"ב שכתבו בלוקח בהמה ומתה אח"כ לא אזלינן בתר אומדנא כיון שתלוי נמי בדעת המוכר והעלה דהיכא דליכא פסידא לאידך אזלינן בתר אומדנא ובנה"מ סי' ר"ל כתב דשאני לוקח בהמה דמתה ברשות לוקח מזלו גרם ונסתפחה שדהו וכל זה לא שייך כאן דליכא פסידא כלל להמקבלים וגם ל״ל נסתפחה שדהו של ראובן כיון דעדיין לא בא הסחורה לרשותו ולפ"ז אף דכתבתי בערך ש"י עחו"מ סימן ר"ז סט"ו דצ"ע בהשלישו מעות בליסטאציא די"ל דמועיל מחמת שכן נהגו הסוחרים והוי סטימתא מ"מ היינו אם נשאר המקח ביד המשליש אבל להשליש על דעת אפילו לא ישיג המקח שיתן השליש המעות שהושליש אצלו להמקבלים זה לא שכיח דלא שדי אינש זוזי בכדי להשליש ליתן מעות בחנם לגמרי אם כן בכה"ג ודאי ל"ל משום סטימתא יקנו המקבלים בחנם דבדבר דל"ש ל״ל מנהג כדאיתא בחו"מ סימן של"א והדר דינא אפילו אמר בפירוש דמשליש אפי' אם לא ישיג המקח יתן השליש למקבל כיון שלא אמר זכה יכול לחזור מכ"ש כשלא אמר גם תן רק השליש סתם וכ"ש כשלא פירש דאפילו לא ישיג המקח יתן השליש דאיכא אומדנא דאדעתא דהכי לא השליש לחייב א"ע בחנם

ועוד הכא דבתוך כך בא אחר וכבר היה בדרך הליכתו כשהשליש זה המעות וזה שהשליש משום דכסבור שאין עוד מי שיקלקל לו דמי למעשה דבכתובות דף צ"ז דאיגלאי מלתא דארבא בעיקלי הוי קיימא והוי זביני בטעות ה"נ הוי בטעות ועדיף מאומדנא מחמת דבר שנולד אחר כך

ועוד כיון דבא המעות בפירוש ליד שליש בתורת שלישות אם כן לא נעשה השליש שליח רק ליתן המעות אחר הליסטאציא דאז יתברר הדבר שקיימו מה שקבלו עליהם ונכון לבו של המשליש שלא יעברו טרם שיקבלו המעות אבל שליש זה שנתן כל הארבעים ז"כ להמקבלים עבר על דעת משלחו ובטלה שליחותו אפילו היה אומר לו המשליש זכה מעכשיו לפלוני ע"ת כו"כ מ"מ כיון שהושלש אצלו ע"כ הוי על תנאי שלא יתן עד אחר הליסטאציא דאל"כ לא הוי ליתן לשם שלישות כלל וכ"ש בזה שהתנו שגם המקבלים ישלישו הרי לא השליש הנותן רק באופן שישלישו גם המקבלים דבזה יהא בטוח יותר שלא יוסיפו על המקח אם כן השליש שהחזיר להמקבלים מעותיהם בטלה השלישות דע"ד כן לא השליש הנותן ודמי להא דתנן בפ"ז דגיטין אם לא באתי מכאן עד יב"ח כתבו ותנו גט לאשתי כתבו גט בתוך יב"ח ונתנו לאחר יב"ח אינו גט הרי דבאמת לא בא עד יב"ח מ"מ אינו גט דלא עשאום שלוחים עד אחר יב"ח ה"נ אף דקיימו מה שקבלו שלא להוסיף על המקח מ"מ זה שהקדים ליתן להם מעיקרא בטלה שליחתו וכיון שבא לידם המעות שלא כדין חייבים להחזיר וראובן רצה גובה מהם רצה גובה מהשליש כהא דאר"ח ר"פ הגוזל ומאכיל גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו ממנו רצה מזה גובה רצה מזה גובה

תכב

שאלה בכור בהמה שעינו אחת כולו הפך לבן ואומרים שאינו רואה על עין זה לכאורה דינו מפורש בבכורות דף ל"ו ע"ב בכור שניסמת עינו ושנקטעה ידו ושנשברה רגלו הר"ז ישחט עפ"י ג' בני הכנסת וכ"כ בטוש"ע יו"ד סימן ש"ט אלא שבטור כתב נקטעה ידו או רגלו וכיוצא בהן ובש"ע כתב רק ניסמת עינו ונקטעה ידו אך צ"ע האי ניסמת עינו דהא איתא בפ"ו דבכורות דף מ"ד ת"ר עור בין סומא בשתי עינין בין סומא באחת מעיניו חורוור והמים הקבועין מניין תלמוד לומר איש עור אמר רבא למ"ל דכתב רחמנא איש עור דק תבלול בעינו צריכי דאי כתב רחמנא עור משום דליתנהו