תשורת ש"י רנד

כאן קידושין דלא קדשה אדעתא דהכי והמוני הימניה ולא עלה בדעתו ספק שיצטרך להתנות ול"ל דמיירי שפסק לו אחר קידושין כמבואר באס"ז שם ואפשר לומר דאי אפשר לבטל הקידושין לגמרי מחמת ג"ד ואומדנא דשמא גם אם לא היו נותנין לו כלום היה מקדשה כשהיה רואה שאין רוצין לפסיק לו וגם בחליצה מוטעת כשאמרו לו חלוץ ובכך אתה כונסה וכן בהא דר"ח הנ"ל החליצה פסולה ולא בטלה לגמרי שיהא מותר לייבמה כדאיתא ביבמות שם ועיין מל"מ פכ"ג מהלכות אישות הט"ז דאפילו נשבע לכונסה פטור משבועתו אף שהשבועה היא לתועלתה משום דאדעתא דהכי לא נשבע עיי"ש הרי דרק לענין חומר א"א לא סמכינן לומר אדעתא דהכי לא קידשה וכיון דלענין שבועה סמכינן לקולא מכ"ש לענין גט י"ל לחומרא אדעתא דהכי לא גרשה שו"ר בהפלאה שם שכתב שיכול המקדש לבטל הקידושין אלא דצ"ע אם צריך ליתן גט מדרבנן עיי"ש ופשוט דצריך ליתן גט מדסתמו כה"פ ובש"ע סימן נ"ב אבל זה אפשר רק מדרבנן ועכ"פ חזינן דעת הפלאה דהפוסק לחתנו אף שלא התנה ת"כ ולא שום תנאי די"ל אדעתא דהכי לא קידשתי וא"צ גט רק מדרבנן ממילא ה"נ לענין גירושין י"ל אדעתא דהכי לא גרשתי והגט בטעות ואדעתא דהכי לא ביטלתי התנאים כי הכל בטעות גם אין זה בגדר תנאי כי הימוני הימניה ועוד שאני פוסק מעות לחתנו מן שליש דחזקה אין אדם חוטא ולא לו לכן סמך על השליש דודאי יתן לו המעות ע"כ לא התנה בתנאי

תכ

רו"ש שותפין בסחורה והיה באותה סחורה סך קרוב לשלשה אלפים אמות וידוע לשניהם הסך והסחורה כולו מונח אצל שמעון ועשו גוא"ג וקנה שמעון הסחורה בשבעה מאות ז"כ והמעות של הסחורה היה של שמעון ולפי אותו קניה צריך ליתן לראובן כ"ה ז"כ וטרם שקנה שמעון מן ראובן עשה לו לעצמו בפני ראובן חשבון כמה יכול ליתן בעד הסחורה דהיינו בכמה יעלה כל אמה כי דרך אותה סחורה לקנות כל אנה ואמה בכך וכך וראה ראובן שעשה שמעון חשבון אבל לא ידע ענין החשבון בכמה ואחר שעה בא שמעון אצל ראובן ואמר טעיתי בחשבון כי היה עולה החשבון לפי דעתי שכל אמה יעלה בעד חמשה ועשרים צ"ל לפי השבע מאות ז"כ ואח"כ עיינתי בחשבוני וראיתי שטעיתי וכל אמה עלה לשבעה ועשרים צ"ל. מצד אונאה הר"ז פחות משתות אבל נ"ל דזה אינו בגדר אונאה רק בגדר טעות כמו טעה במנין ומדה ומשקל דאונאה היינו דלפי אומדן דעתו שוה כך ואינו שוה כך אבל זה טעה בחשבון דמעולם לא רצה לקנות רק בכ"ה צ"ל כל אמה וגם עכשיו רוצה ליתן כך אלא דכסבור דאינו עולה כל אמה לפי ערך השבעה מאות רק כ"ה צ"ל ולע"ע לא מצאתי ראיה לזה ולפי ששמעון מוחזק ונאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי פסקתי שישבע שמעון על דבריו ולא יצטרך ליתן הכ"ה ז"כ ואפשר חזי נמי לאצטרופי מ"ש הטו"ז בסימן קפ"ט דאין הנפקד קונה ע"י מקום שמונח בו סחורה של מוכר המפקיד ואף דמהרי"ט וקצו"ח ונה"מ בהקדמה לסימן ר' חולקים על הטו"ז

ונראה דאפילו יאמרו שמאים דשוה הסחורה שבעה מאות מ"מ הוא לא רצה לקנות רק שיעלה כל אמה לכ"ה צ"ל נמצא דהוי קנין בטעות לפי טענתו של שמעון וקצת ראיה מפרש"י בפ"ב דקידושיו דף מ"ב ב' דטעמא דפחות משתות הוי מחילה מיד משום דאין כל אדם יכול לצמצם הדמים הובא במח"א בדיני אונאה ס"ז וביאר כונתו במ"ש הרא"ש בפרק הזהב שאפילו אם יבא המתאנה לערער לא ישומו השמאים בשוה זה יאמר יש בו אונאה וזה יאמר שאין בו אונאה ולכן דרך למחול מיד וכתב המח"א לפ"ז דבר שעתיד להתברר בודאי אינו מחול והרמב"ם בפי"ב מהלכות מכירה חולק על זה מדכתב הרי שהיה שוה דינר של זהב בעשרים וארבעה וצרפה בעשרים דינר הר"ז מחזיר את האונאה פחות מזה מחילה עיי"ש ונ"ד שקפיד לפי דבריו לקנות עפ"י חשבון שלא יעלה האמה יותר מכ"ה צ"ל אלא שטעה בחשבון והחשבון יוכל להתברר ולצמצם ול"ל בזה דלא יאמרו השמאים בשוה דאין זה הטעות בשומא אלא בחשבון ונראה דגם הרמב"ם מודה בזה דהתם עכ"פ נתאנה בשווי המטבע דכסבור דאינו שוה רק כך אבל כאן לא נתאנה בהשווי רק טעה בחשבון ואונאה אינו רק כשטעה באומדן דעתו כסבור ששוה כך ולא יותר או לא פחות וגם רגל"ד שלא נחית לקנות רק ע״י חשבון בכמה יעלה האמה רק אין ידוע אם טעה בחשבון אבל במה שמוחזק נאמן במגו דפרעתי

ובנתיבות סימן רכ"ז סט"ו כתב דהא דסלע ששוה כיד וצרפה בכ"א דהוי מחילה היינו שלפעמים מטבע אחד חשוב מחברו ושוה יותר מקצבת המלך אצל השולחני די"ל כיון דמשתכר החנווני לפעמים בחילוף מטבע במטבע הוי אונאה אבל אם לא ידע שיעור קצבת המלך של מטבע זו כגון שהמלך קיצב המטבע של דינר זהב בכ"ד דינרין והוא היה ממדינה אחרת וסבר שקצבת המלך לא היה רק בכ"א וצרפה בכך הוי כטעות שבמדה ומנין ואפי' בפחות מכדי אונאה חוזר עכ"ל ולפי דבריו אין פלוגתא בין רמב"ם ורא"ש ורש"י ומוכח אף דלא פסקו על מנין ומדה מ"מ אם לא נתאנה ע"י אומד הדעת בשווי המקח רק שטעה מצד אחר גם בפחות משתות ל"ה מחילה

והנה במח"א בהלכות אונאה סי"ג כתב דלהרמב"ם דפחות משתות ל"ה אונאה משום דרוב ב"א מוחלים אם כן כשלא נתן הדמים או המוכר נתאנה ומוחזק י"ל אני מהמיעוט ולא מחלתי אבל לרא"ש דדרך ב"א למחול הוי כטוען נגד המנהג והובא במ"ש סימן רכ"ז ס"ג וכתב דנראה מדבריו דהוי ספ"ד ואם כן בנ"ד נמי יכול הלוקח לומר אכי מהמיעוט ולא מחלתי אבל לפע"ד זה לא יכחיש אדם דיש מיעוט דלא מחל גם בפחות משתות אבל לפי ששיערה תורה או חכז"ל דרוב ב"א לא קפדי ומחלי או מתחייבים שלא לחזור והחיוב מועיל ע"י קנין החפץ לכן תו לא חלקו בין אדם לאדם דהמיעוט נגרר אחר הרוב דאל"כ כמעט בטלת כל מו"מ דאם יתאנה בפרוטה יחזור אבל אם לא היה רוב דלא קפדי ל"ל לא פלוג להגרר הרוב אחר המיעוט או אפילו המחצה אחר המחצה דמה חזית כדמוכח מפרש"י פ' נערה שנתפתתה דף נ"ב ע"ב בד"ה לא פלוג רבנן וז"ל לא חילקו בין כתובה לכתובה אחרי שרוב כתובות יש בהן נדוניא לא חלקו עכ"ל

תכא

ראובן כתב לסוחר מרחוק שישלח לו סחורה פלונית לפני המועד על הבאהן ועבר המועד ובא אח"כ הסחורה ולא רצה ראובן לקחתו אח"כ הגבילו