תשורת ש"י רנג

תיט

שאלה לבן השיא בתו ליעקב והביא יעקב עמו מעות ועשה לו חנות והניח בה סחורה ועשה לבן פירוד בין הזוג עד שהוכרח להניח סחורתו ובגדיו אצל לבן וילך לו ותבע יעקב את אשתו שתדור עמו ולא רצתה רק ג"פ ולבן לא רצה להחזיר ליעקב כל עמלו ולא צייתו לבן ובתו ד"ת אחר הרבה זמן שלח לבן ליעקב שיתפשר עמו וליתן ג"פ לבתו ובטורח רב הועיל אצל יעקב שיתן לו לבן ארבע מאות זוז ויתן לבתו ג"פ והשליש לבן המעות אצל שליש עשיר ומהימן והלך לבן עם בתו לעיר שמסדרים גיטין והביא שלישות בידו שתיכף אחר הגט יתן השליש שלשה מאות ז"כ ליעקב ומאה ז"כ ישאר עד שישיגו רשיון בערכאות על הפירוד ולא רצה יעקב בשום אופן רק שתיכף אחר הגט יתן לו השליש גם מנה רביעית ונתן לו לבן כתב שכתבו המסדר הגט אשר תיכף יתן לו השליש גם מנה רביעית ואחר הגט הלך יעקב עם כתב השלישות וכתב של יעקב אצל השליש ודחהו השליש מיום אל יום עד שעיקל לבן המעות אצל השליש בכח הערכאות ואח"כ עמדו למשפט ערכאות ויצא הדין שיחזור השליש כל הארבע מאות ז"כ ללבן וצווח יעקב כי הטעהו לבן ובתו והשליש והגט בטעות והעיר השואל מדברי שו"ת ד"ח בחאה"ע ספ"ד דמכשיר הגט דהא אפילו התנה המגרש א"ל תתני לי מנה לא תהא מגורשת הר"ז מגורשת אעפ"י שלא נתנה מפני שלא כפל תנאו כדאיתא באה"ע סימן קמ"ו ס"ג

ולענ"ד לא זכר אז בעל הד"ח מהרי"ט בחידושיו על קידושין שעל הרי"ף אהא דמקדש ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה מקודשת מפני שלא הטעתו דאם הטעתו ואמרה לו שהיא כהנת וקדשה ע"ד כן אינה מקודשת ואם אמר לה תנאי ע"מ שהיא כהנת היה צריך לכפול תנאו שכבר ירד לספק והיה לו לכפול אבל השתא דאמרה לו כהנת אני הימנה ול"ד לההוא דאמר משום נדר אני מוציאך משום ש"ר אני מוציאך דשאני הכא דהמוני הימנה ולא נסתפק כלל ולא נחית כלל שמשקרת משא"כ בנדר וש"ר מי לא אפשר שאינו כן וגם בנדר מי לא אפשר שימצא פתח לנדרה א"נ שאני הכא דגנבה דעתו והטעתו את"ד שם וכבר הובאו דברי מהרי"ט הללו בשו"ת רא"ם סט"ז ומכח זה עמד לימין מהרמ"ל בעובדא הגט בווין שפסלו מהרמ"ל ומכח זה כתב דלא מועיל מה דנהוג בסידור הגט דהמגרש מבטל כל תנאין דאין זה בגדר תנאי כלל דכסבור המגרש דא"צ להתנות כלל על זה כיון דהימנה וגם בשו"ת בית שלמה חאה"ע סי' קל"ז הביא דברי הרא"ם ופוסל הגט בכגון נ"ד כמ"ש מעלתו וגם בפ"ת לאה"ע סי' קמ"ה הביא מגדולי אחרונים כמהרמ"ל וכ"ב בשו"ת אמרי אש חאה"ע סי' פ"ב וכ"כ בשו"ת הרי בשמים סי' כ"ה וסי' פ"ח: וגם החילוק שכתב מהרי"ט שגנבה דעתו יש לו ראיה מירושלמי הובא בחו"מ סימן קכ"ו ס"י בש"ך ס"ק מ"ג דמחלק בין עשה הלוה ערמה והטעהו בין לא הטעהו אלא המלוה טעה בעצמו דכסבור שהנמחה אינו עני דאמרינן דה"ל לחקור אחר הדבר משא"כ אם הטעהו אמרינן דהימניה ולא עלה ספק בידו כלל ואם כן ה"נ דלבן גנב דעתו וגם השליש ויעקב סמך על השליש ועל כתב שנתן לו לבן וגילה דעתו לפני המסדר לפני כתיבת הגט דלא רצה לגרש בשום אופן זולת המעות הארבע מאות זהב כסף שיתן לו השליש תיכף אחר הגט

הן אמת לפי מ"ש רשב"א בפי"ב דיבמות דף ק"ו בד"ה א"ל חלוץ לה ע"מ שתתן וז"ל והה"ד כל שהוא מתכוין לחלוץ ולהתירה באותה חליצה אלא שטועה שיועיל לו בזה מצד אחר וכאותה שאמרו בירושלמי אתא עובדא קומי ר' אבא בר ווא אמר לו בני האשה אינה רוצה לך דרך יבום אלא חלוץ לה ועקור זיקתך ממנה והיא נשאת לך דרך נשואין מן דחלץ לה א"ל אין אתו משה ושמואל לא שרו לה עיי"ש הרי תופס הרשב"א להלכה דהחליצה כשרה לגמרי אף דהטעהו וסמך על ר' אבא כיון שנתכוין לעקור הזיקה ולהתירה לא חמיר מה שהטעהו מתנאי גמור בחליצה דהתנאי בטל והמעשה קיים כיון דא"א ע"י שליח ואם כן הטעות הוי רק כתנאי ממילא בגיטין דנהוג דהמגרש מבטל כל תנאי ואומר דמגרש בלא שום תנאי מועיל לבטל גם מה שהטעהו ובש"ע אהע"ז סי' קס"ט סנ"ב הביא דין זה אך כיון שכתב יש מי שאומר שחליצתה כשרה הגם די"ל דאין חולק על זה רק מפני שלא נמצא בשאר פוסקים כתב ימ"ש מ"מ קשה לסמוך ע"ז

ועוד דהריטב"א חולק דז"ל שם דף ק"ו חלוץ לה ובכך אתה כונסה פירש וה"ה בשאר הטעה וכעין שאמר בירושלמי אמרו לו בני האשה הזאת אינה רוצה בך דרך ייבום אלא חלוץ לה ועקור זיקתך ממנה והיא נשאת לך כדרך נשואין מן דחלץ לה א"ל אין אתו משה ושמואל לא שרו לה אלא כל שאומר לו חלוץ ע"מ שתתן לך מאתיים זוז עכ"ל הרי ס"ל לריטב"א כמו חלוץ לה ובכך אתה כונסה כן הדין בשאר הטעה כעין שאמר בירושלמי דהחליצה פסולה אף דמיכוין להתירה מ"מ הוי טעות ואינו בגדר תנאי והא דאמר ר' יוחנן בחלוץ לה ובכך אתה כונסה דפסולה משום דלא מיכוין להתירה והרי בלא"ה חליצה בטעות הוא י"ל דחליצה בטעות דפסולה גם כן משום דהוי אינו מתכוין כיון דטעה בדעתו

ובנמ"י אין הכרע כל כך אלא דיש"ש ביבמות שם סל"א כתב דנמ"י כתב כהרשב"א ומ"מ מסיק להלכה דלא כהרשב"א וכיון דאם הטעהו החליצה פסולה אף דתנאי אינו פוסל החליצה דאין תנאי בחליצה הרי דטעות אינו תנאי ממילא גם מה דמגרש מבטל כל תנאי אינו מעלה ארוכה לאם הטעהו והגט פסול וגם אור זרוע הגדול בסימן תרע"ג ס"ל כהריטב"א

וגם בשו"ת בת עיני תשובה א' האריך דהיכא דהטעהו הגט פסול אף דביטל כל תנאי דגם הביטול היה בטעות ועיי"ש בהג"ה הביא מכמה מקומות בש"ס דאין חילוק בין הטעות היה בשעת גירושין או נולד אח"כ ויש לו גילוי דעת ואומדנא קצת דאדעתא דהכי לא גירש ועיי"ש מה שהביא מהב"ח דג"ד קודם כתיבת הגט מלתא הוא ומן המכמ"א הביא הא דאמרינן ג"ד בגיטא לאו מלתא הוא ה"ד ג"ד בביטולו גיטא אבל אם אעיקרא דמלתא כשציווה לכתוב הגט או כשנתנו להאשה איכא גילוי דעת או אומדנא דמוכח דלא מגרשה אלא על דעת מה בכל כי האי מילתא היא והעלה כן בהרבה מקומות מדברי הגמרא ומדברי הפוסקים עכ"ל

ולכאורה יל"ד מהמשנה דפרק שד"ג דף ק"ח ע"ב הפוסק מעות לחתנו ואח"כ פשט לו את הרגל תשב עד שתלבין ראשה אדמון אומר י"ל לו או כנוס או פטור ולמה לא נימא דאין