תשורת ש"י רנב

מהטרפות עבר מעל"ע ולא נשאר מהחלב ובא ושאל את המורה על הכלים ואינו יודע איזה טרפות אם מחמת סרכא או שאר ספק טרפות או אפילו ודאי טרפה אלא שא"י אם קודם ג"י נטרפה אם מחייב המורה לישלח להשו"ב לשאול שמא נטרפה טרפה ודאית ושהיה ודאי קודם ג"י

נראה דא"צ לשאול דהנה מה דהצריכי לבדוק הריאה כתבו הראשונים משום דהיא מיעוט המצוי מחמת סרכא או מחמת דניכר לעין ונראה כמעלים עין ועכ"פ טרפה ודאית ושיהא ודאי ג"י קודם השחיטה זה מיעוט שאינו מצוי

והנה איתא בא"ח סימן תל"ז ס"ב השוכר בית מחברו בי"ד וא"י אם הוא בדוק אם הוא בעיר שואלו וכתב מג"א סק"ד דלא סמכינן אחזקה היכא דאיכא לברורי ול"ד לבדיקה דלא בדקינן אחר כל י"ח טרפות וסמכינן על רוב כשרות דהתם לא היה מעולם חזקת טרפות אבל הכא כל השנה בחזקת חמץ ובחזקת בדוק אתה בא להוציאו מחזקת חמץ לא סמכינן עליה לכתחלה דומיא דשחיטה דבהמה בחייה בחזקת איסור אבמ"ה עומדת ועמ"ש בסי' תל"ו עכ"ל וכתב מקו"ח כונת מג"א למ"ש בסי' תל"ו ס"ק ט"ו דלרש"י איכא איסור ב"י ואם כן איכא חזקת איסור דאורייתא על השוכר והוי ממש כאיסור אבמ"ה וכיון דצריך לשאול לענין ביטול מספק צריך גם כן בדיקה כיון דהספק נולד בדאורייתא כמ"ש ב"י בס"ס תל"ח משא"כ אם לא היה על השוכר כלל איסור ב"י ולא היה חייב בבדיקה רק מדרבנן משום דלמא אתי למיכליה לא דמי לחזקת אבמ"ה וגם לא הוי חזקת איסור כ"כ עכ"ל

והנה הראיה מב"י אינו רק כשנודע הספק הוי ספק דאורייתא לענין אם צריך לבטל וגם ספק דרבנן אם צריך לבדוק אבל אם נודע הספק אחר שאין בו חשש דאורייתא רק חשש דרבנן אף דמעיקרא היה חשש דאורייתא אינו כנידון הב"י

ולפ"ז בנ"ד אף דנמצא אותה בהמה טרפה מ"מ עדיין י"ל דהיא מהרוב שאינן טרפות זולת מחמת סרכא ולא חיישינן למיעוט שאינו מצוי שנטרפה מחמת דבר אחר טרפות ודאי וגם ודאי נטרפה קודם ג"י דיש חזקה מחמת רובא דלא נטרפה עד סמוך לשחיטה וגם ליכא חשש איסור דאורייתא מאחר דכבר נתבטל החלב ברוב ומב"מ בטל ברוב ולא נודע עד אחר שנתבטל וכ"ש כשלא נודע עד אחר שהיה הכלים אב"י דתו הוי תרי דרבנן ועוד דלכלים יש חזקת כשרות וכמ"ש מהרי"ל בתשובה קנ"א וז"ל ההיא דסמ"ג שהתיר המחבת ולא הבצים נ"ל דלא התיר המחבת אלא אחר שכבר נפגמה משום דהוי ספיקא דרבנן דנט"ל לא הוי אלא גזרה דרבנן אטו ב"י ועוד דהבצים ודאי נאסרו מקצתם או כשנשתיירו קצתם במחבת או בנגעו אהדדי אבל המחבת יש לה חזקה דשמא לא נשתיירה ולא נאסרה אבל הבצים יש שאין להם חזקה ומכח זה אסרינן כולהו מספק והספק על כולן בבת אחת את"ד וכ"פ רמ"א ביו"ד בסימן ק"ז ס"א דמעמידין הכלי על חזקתו ומסתימת דבריו משמע אף תוך מעל"ע דסמך על טעם מהרי"ל שכתב לבסוף דלא כהש"ך שם סק"ב

ועוד אני אומר דגם כשנשאל השו"ב לא נדע בירור הדבר דהא ע"א אינו נאמן נגד חזקת היתר והכלים יש להם חזקת היתר אפילו אם היה חשש דאורייתא כ"ש לאחר שנתבשל בהן החלב שנתבטל ברוב דאינו רק דרבנן וכ"ש לאחר מעל"ע ומצאתי שכ"כ גם כן בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' ק"א ואיו לומר דשאני שו"ב דהיה בידו דהא לא היה בידו אלא להטריפו מכאן ולהבא ע"י סכין פגום וכדומה לא להטריפו למפרע ועש"ך ריש סימן קכ"ז ומשב"ז ביו"ד סימן ל"ט סקי"ט בד"ה ודע ותראה שכן הוא ואף דכשמאמינו אסור מ"מ אין זה בירור דהא אחר שאין מאמינו אין אסור עליו אלא דזה שמאמינו שאח"ד וכן משמע בפרק הכותב דף פ"ה קי"ל בגוה מלתא הוא כגון אבא בר מרי דקי"ל בגוויה קרענא שטרא אפומיה קרענא ס"ד אלא מרענא

ובטור אה"ע סימן וא"ו כתב דאם העד נאמן לו וסמכה דעתו לדבריו יוציא כדי לצאת ידי ספק עכ"ל הרי דגם במאמינו וסמכ"ד עליו אינו רק ספק ואם כן אפילו ישאל השו"ב לא יתברר בודאי רק צריך אח"כ לחוש מספק ואם כן י"ל באיסור דרבנן ומכ"ש בתרתי דרבנן דספקו לקולא א"צ לחוש וג"כ קיל מהא דשוכר בית מחברו דאם הוא בעיר צריך לשואלו משום דאיכא לברורי דאם יאמר המשכיר דלא בדקו נאמן בודאי דהא היה בעל הבית והיה בידו שלא לבדוק ונגד חזקת בדוק יש חזקת חמץ משא"כ הכא לא יתברר לגמרי דגם אחר שאמר שנטרפה טרפה ודאית וודאי נטרפה קודם ג"י אפילו יאמינו עדיין לא יהא רק ספק ואיתא בנו"ב חיו"ד סכ"ז אהא דס"ל לרשב"א בס"ס אי איכא לברורי מברירין דוקא אם יתבררו שתי הספקות אבל אם לא יתברר רק ספק אחד אף דנצטרך לאסור מחמת שלא נשאר רק ספק אחד א"צ לברר וא"כ ה"נ כיון דאפי' כשייליה לא יתברר איסור ודאי אין אנו אחראין לברר וסמכינן השתא על חזקת היתר של הכלים ועל רוב בהמות אין טרפות טרפות ודאי ושיהא ודאי טרפה למפרע ג"י ואפילו תוך מעל"ע של הכלים וכ"ש אחר מעל"ע

ועוד דחזי לאצטרופי גם כן מ"ש הטו"ז ביו"ד סי' קל"ז סק"ז ונוב"ת חיו"ד סימן נ"א דכלי שנאסרה מאיסור דרבנן מותרת מדינא לאחר מעל"ע דהוי רק גזלג"ז והיבא בפ"ת ליו"ד סי' קכ"ב וה"נ אחר שנתבטלה החלב ברוב אינו רק איסור דרבנן ואף הנו"ב שם כתב דחזי לאצטרופי

ועוד הא כתב הב"ח בא"ח סימן תל"ז די"ל לפי מה דמסיק הש"ס דחזקתו בדוק אין צריך למשייליה אף שישנו בעיר וכ"כ רבינו ירוחם והפרמ"ג כתב שם דכ"ד הרמב"ם דלא כתב דצריך למשייליה וא"כ לדדהו כ"ש בנ"ד דהקדרה יש לה חזקת היתר ורוב וכמ"ש

ועוד הא כתב בשו"ת ב"ח הישנות סי' קכ"ז דאם נמצא בצלעות מכה רבה שנסרכה הריאה בצלעות אסור החלב גם מקודם ג"י דודאי מכה ישנה היא אכן הכלים שנשתמשו בה קודם אין לאסור כל שאב"י מאחר שאיסור נט"ל דרבנן אין לאסור אלא באיסור שהוא ברור כמו בטרפות מן הבטן והובא בבאה"ט יו"ד סימן ל"ט סק"ה וודאי אין לחוש על זה בפרה חולבת דכבר חיה יותר מיב"ח ועיין ש"ך סי' נ"ז ס"ק מ"ח

ועפימ"ש די"ל באיסור דרבנן אין לחוש מחמת שמאמינו מיושב ראיית תורת האדם דע"א פסול וקרוב נאמן לומר מת פלוני להתאבל עליו מהא דר"ח נהג שמועה רחוקה עפ"י אמירת רב ובערך ש"י עיו"ד סימן שצ"ז תמהתי דלמא משום דהאמין ר"ח לרב ולפי זה א"ש דבאבלות דרבנן אין לחוש אם לא דמדינא עדותו עושה ודאי.