תשורת ש"י רנ

נותן לו קמח אינו משלם לו ואם כן כשנותן לו קמח יודע שנטחן אבל על שרפה לא עלתה על דעתם כלל וכדאיתא בפרק מי שאחזו דף ע"ג דבאונס דל"ש לא מסיק אדעתיה ועש"ך חו"מ ר"ס נ"ה דאונס דל"ש ושכיח קצת נמי לא אסיק אדעתיה ויל"ד לטעם דהימניה למה כתב ר"ח דוקא אם חיובו ברור דר"ל אם ודאי הוציא קצת וצ"ל משום דנאמנות בלא קנין שלא בשעת הלואה ל"מ כדאיתא בסימן ע"א ס"ב לכן דוקא בהוציא קצת דדמי למשואיל"מ אלא דלא ה"ל למידע תק"ח שישבע ויטול משום דהימניה והרמ"ה דס"ל דנאמנות סתם מהני בלא קנין גם שלא בשעת הלואה כמ"ש הש"ך שם בסק"ז לכן ה"נ ס"ל אפילו אין ידוע אם הוציא כלל כיון דהימניה וירד ברשות אלא דלולא דהימניה לא היה נוטל אפילו בשבועה לכן מהני הנאמנות שיטול בשבועה עיין סמ"ע ר"ס ע"א ולהש"ך שם משום דמשמעות הלשון דהנאמנות בל"ש י"ל דוקא בפירש הנאמנות דה"ל לפרש דוקא בשבועה משא"כ הכא דלא פירש כלל בלשונו מסתיין לומר דסתמא הימניה בשבועה דאין הוכחה על יותר אמנם ממ"ש הרמ"ה שבטור האבן עזר סי' פ"ח לבעל הוא דתקון רבנן דלהימניה בשבועה ולא ליורשין מוכח דמדינא גם הבעל אין לו ליטול בשבועה ואם הטעם דהימניה מדינא יש לו ליטול בשבועה עכ"פ דהא להרמ"ה א"צ קנין אפילו שלא בשעת הלואה אף דלא הוציא עכשיו ממון על פיו

ועכ"פ יש צ"ע אם שלחו להשתדל בעדו ולהוציא הוצאות והקדים לו איזה סך ובא ואומר שהוציא יותר והמשלח א"י דאין חיובו ברור אם יטול בשבועה כיון דודאי הוציא או דמ"מ אין חיובו ברור וכן נראה מדברי ר"ח הנ"ל ובתומים סי' צ"ג סק"י כתב דהך דין דמוציא הוצאות יטול בשבועה רק מתקחז"ל וכל דבר ספק בתקנה והבדל קל חזרינן לד"ת ואין יוכל ליטול לכן בשותפים שהאחד טוען שהיה הפסד אף דשותף חשוב יורד ברשות מ"מ כיון דדעתם על הריוח ולא אסיק אדעתיה שיהא הפסד לכן לא התנה שלא יטול רק ע"י בירור בעדים על כן אינו נוטל בלא עדים את"ד והרי זה כמו שכתבתי דלא אסיק אדעתיה שתפול אש לומר דהימניה וגם ראוי לומר אם הקדים לו איזה סך על הוצאה ותובע ממני שהוציא יותר וזה אומר א"י אם הוצאת יותר אף דידוע שהוציא רק א"י אם יותר מהסך שהקדים לו לא יטול רק ע"י בירור בעדים כיון דהוי ספק בתקנה ואף לפימ"ש פמט"א ונא"ד

הובא בפ"ת לחו"מ סח"י סק"ח דספק בתקנת הגמרא הוי כספק בדאורייתא מ"מ הכא דבא להוציא הממע"ה אבל אם השליח תפס אפילו בעדים אפילו דבשאר בו"ש לא מועיל תפיסה זולת לדעת הבית מאיר באה"ע סימן קע"ז וחידושי רע"ק על חו"מ סי' ע"ה ס"ט מ"מ הכא מהני תפיסה כיון דהוא תליא בפלוגתא

תמו

בטוא"ח סימן קי"ד אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו וחוזר לראש הברכה ואם סיים הברכה חוזר לראש התפלה וכתב ב"י כ"כ הרא"ש וכ"כ ראבי"ה והרמב"ם כתב בפ"י מה"ת אם טעה בימות החמה ואמר מוריד הגשם חוזר לראש משמע מדבריו דלעולם חוזר לראש התפלה ולפסוק הלכה בין הרמב"ם והרא"ש נראה לפסוק כהרא"ש דהראבי"ה מסייע ליה ועוד שדברי הרמב"ם אינם מבוארים בפירש עכ"ל הנה מ"ש דאינם מבוארים בפירש אם כונת הב"י די"ל לראש הברכה הא מבואר ברמב"ם באותו פרק כ"פ היכא דדין החזרה לראש הברכה כתב בפירש לראש הברכה ואם כונתו לראש התפלה כותב סתם חוזר לראש ואם כונת הב"י דאינו מבואר אי מיירי שלא סיים עדיין הברכה קשה למה דילג הרמב"ם אם מיד שאמר מוריד הגשם נזכר או אחרים שמעו דמחזירין אותו לראש הברכה ויפה היה לרמב"ם לקצר ולכתוב רק כלשון הגמרא מחזירין אותו ולא להוסיף תיבת לראש דאזי כמו שמפרשין ראבי' ורא"ש לשון הש"ס כן היינו מפרשין לשון הרמב"ם והנה הב"י מחמת שלא ראה בראשונים שכתבו כהרמב"ם החליט כדברי רא"ש וראבי' כי המה הרוב אבל בתוספת בברכות דף ל"ד מבואר בטעה בעשי"ת ולא אמר מי כמוכה חוזר לראש התפלה והובא בא"א להפרמ"ג בא"ח סימן קי"ד וכ"כ בתוספת ר"י החסיד על מסכת ברכות שם ובריטב"א פ"ק דתענית דף ג' ע"ב כתב אהא דאמר מוה"ג בימוה"ח דמחזירין אותו אם התחיל בא"י ולא סיים מחיה המתים יאמר למדינו חוקיך ונמצא שלא סיים ברכתו וחוזר לדינו ובשלשה ראשונות חוזר לראש והיינו לברכה ראשונה וא"צ לחזור ולומר אדני שפתי תפתח את"ד הרי דבריו כדברי הרמב"ם וגם מדשתק הראב"ד לרמב"ם ודאי דעתו כן

וכן פסק הכל בו בהלכות תפלה כרמב"ם דחוזר לראש התפלה וכ"כ תשב"ץ סימן קי"ט לענין אם שכח לומר בר"ה מי כמכה ונראה אף דהתחלת הסימן מהר"ם ז"ל מ"מ מ"ש אח"כ אינו ממהר"ם ולא כמ"ש ברכ"י בסימן תקפ"ב

ומעתה פוסקים דס"ל דחוזר לראש המה הרוב ואפשר אם היה הב"י רואה אותם היה פוסק כמותם ולו שקול ישקל דהוה ספק הנה לפי מ"ש הפנ"י בפ"ק דברכות דף י"ב כיון דאינו טרחא מרובה ולא הפסד גם חשש ברכה לבטלה ליכא אם חוזר ומברך להסתלק מן הספק לכן יש להחמיר לחזור לראש התפלה

אלא אפילו נימא דיש חומרא לאידך גיסא לחזור לברך מספק מחשש ברכה שא"צ ומשום לא תשא נ"ל דכאן י"ל אפכא כיון דלדעת הפוסקים דצריך לחזור לראש התפלה אם לא עשה כן לא יצא בכל התפלה נמצא כל ח"י ברכות הוי לבטלה אבל לדעת הפוסקים דא"צ לחזור רק לברכת אתה גבור אם לא עשה כן רק חזר לראש בירך רק ברכה אחת לבטלה לכן מספק יש להחמיר לחזור לראש התפלה

ואיני כדאי לחלוק על הב"י אך לא מלבי אלא מהראשונים שלא ראה הב"י שוב מצאתי תנא דמסייע לי בביאור הגר"א סי' קי"ד סק"י דנראה לו כמ"ש הרמב"ם דלעולם חוזר לראש

תטז

שאלה ש"ץ שטעה והתחיל בליל שבת שחל בו יום ראשון של פסח ברכת מעין שבע וכבר אמר בא"י או"א אם לגעור בו שיפסיק הב"י בא"ח סימן תפ"ז הביא מהרד"א דנהגו לאומרו אלא דסיים הב"י דעכשיו פשט המנהג שלא לאמרה ועפי"ז סתם כן בש"ע ואני ראיתי בספר תניא רבתי בהלכות פסח סי' מ״ט שכתב וז"ל בשני יו"ט של פסח מתפללין שבע ברכות ולילי שבת אין מזכירין של יו"ט בברכה אחת מעין שבע שאלמלא שבת אין ש"צ יורד לפני התיבה ערבית וכל שאר ימים טובים שוין בזה עכ"ל