תשורת ש"י רמו

ס"ס תק"ח ועיי"ש באשל אברהם לפרמ"ג וצ"ע ממ"ש מג"א בסימן שי"ד סס"ק מ"ד מן התוספתא קורע אדם את העור מעפ"י חביות של יין או מורייס אך בש"ע של הגאון ר"ז בסימן ש"מ סי"ז מחלק בין קורע בגד הארוג מרטים הרבה דאסור משא"כ נייר או עור שהוא גוף אחר אין בו משום קורע ועיין באשל אברהם להפרמ"ג ס"ס ש"ם ס"ק ח"י כתב הקורע נייר ממש שלא נחתך חייב למ"ד לא בעינן קורע ע"מ לתפור כקורע בחמתו דחייב דאפילו ע"י עכו"ם אסור לקרוע הדפין אם לא נחתכו ובא"א עצמו סי' שי"ז בסופו לא נראה כן

אמנם מן אותו תוספתא שהביא מג"א בסי' שי"ד אין מוכרח לחלק בין נייר לבגד חדא מ"ש מג"א שהיא פ"ט הוא ט"ס שהיא בפ"ג דביצה ומיירי לענין יו"ט דקיל לענין מכשירי אוכל נפש אלא אאת"ל דהה"ד לענין שבת י"ל דאיתא בפרק חביות דף קמ"ו שובר אדם את החביות לאכול ממנה גרוגרת ופרש"י משום דאין במקלקל משום איסור שבת וכתב עליו הר"ן דלא נראה דנהי דכל המקלקלים פטורין איסורא מיהא איכא אלא ה"ט דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור הכא משום צורך שבת שרי לכתחלה והובא בב"י סימן שי"ד לכן מה"ט נמי שרי לקרוע העור אעפ"י חביות של יין וגם המאירי כתב בפרק חביות הא דשובר את החביות שהמקלקל לצורך אוכל מותר לכתחלה וכ"כ תוי"ט בפרק הנ"ל וכ"כ תו"ש בסימן שי"ד ס"ט ס"ק כ"ו על דברי המג"א שם דפסיקת תלוש מותר לגמרי דלא שרי אלא לצורך שבת ובנשמת אדם כלל כ"ט מסתפק אי בעור ונייר שייך חיוב קורע כיון שהן גוף אחד והביא מהירושלמי והכל בו וב"י דגם בעור שייך קורע ומסיק דעכ"פ איסור דרבנן ודאי יש בו

תיב

שאלה רגל מבהמה דקה טרפה שנתערבה ברגלים הרבה כשרים ושם מוכרין רגלי בהמה דקה במנין ואף דנוהגין דתרנגולת בנוצתה בטלה מפני שמחוסר תיקון גדול כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן ק"א אפשר חריכת שער רגל אינו טורח כל כך א"ד ל"ש והנה לכאורה מבואר ביו"ד שם דרגלי בהמה דקה לא חשיבו כלל במדינתינו וגם כתב שם דרגלים שלא נחרכו משערן בטלים ואם כן אף במקום דרגלי בהמה דקה חשיבי ונמכרין במנין מ"מ לא עדיפי מרגלי בהמה גסה שלא כחרכו משערן דבטלי כתרכגולת בנוצתה וכ"כ יש"ש בהג"ה סימן נ"א בפירש דרגלים שלא נחרך משער בטלים אף דנמכרין במנין משום דכמו דלא חשיבי חה"ר כן לא נקראים חשובין משום דבר שבמנין כיון דמחוסרין תקון גדול

אמנם יל"ע בשלמא לענין חהר"ל כיון דבנוצתה או בשערה אינו ראוי להתכבד רק נאמר כיון דסוף סוף עומדין להסיר הנוצת והשער יהא גם עתה בדין חהר"ל שפיר י"ל כיון דמחוסר תקון גדול לא אמרינן כאילו כבר ניתקן אבל לענין דבר שבמנין דנמכר במנין בעודם בשערן מה איכפת לנו דמחוסרין תקון גדול הרי עתה נמכר במנין וחכז"ל סתם אמרו דבר שבמנין לא בטיל וטעמא דמאיס דחיק מאד לענין חשיבות דבר שבמנין כיון דתלוי במנהג מקומות ונוהגין למוכרן במנין הרי חשיבי באותו מקום כמות שהן בנוצתן ושערן

ובד"מ בסימן ק"א כתב ז"ל כתב בהארוך דרגלים של בהמה גסה מיקרי ראוי להתכבד ושל דקה מיקרי דבר שבמנין ושניהם אינם בטלים ורהיטת לשונו משמע כמו דשל דקה אין בו רק משום דבר שבמנין כן של גסה אין בו רק משום חהר"ל דאל"כ הל"ל דשל גסה מיקרי חהר"ל ודבר שבמנין נמי ואפשר משום דהרגל שעם הפרסות נקרא ארכובה הנמכרת עם הראש בפרק המקשה דף ע"ו וביו"ד סימן נ"ה ומשום דדרך חטבחים למכור אותו רגל עם הראש אם כן לא הוי דבר שבמנין כיון דרגל לבד לא נמכר עפ"י רוב זולת הראש אבל של דקה צ"ל דבאתרא דהארוך היו נמכרין במנין בלא הראש ואף דבפרק הספינה שם במשנה דף פ"ג ע"ב משמע איפכא מ"מ הא כתב רשב"ם דתליא במנהג מקומות וכ"כ בחו"מ סי' ר"כ סט"ו

א"נ ס"ל להארוך כמ"ש בשו"ת מהרי"ב הא דתרנגולת ל"ח דבר שבמנין מאחר שמוכרין התרנגולת רוב פעמים ביחידות אין שייך כאן דבר שבמנין ותדע שהרי שור הנסקל מסיק התלמוד דלא בטיל משום שהוא בעל חי ות"ל משום שהוא דבר שבמנין אלא ש"מ מה שמוכרין ביחידי לא קרי דבר שבמנין והובא ביש"ש שם וכתב עליו ובודאי לא עיין בפ"ב דע"ז דמסיק להדיא דשור הנסקל דבר שבמנין הוא עכ"ל ולק"מ דאם כן יסתרו דברי הש"ס דבפרק כל הזבחים דף ע"ג מסיק רב אשי משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי ולא משום דבר שבמנין אבל הרואה בר"ן בשילהי ע"ז שם דף ע"ד מבואר הא דקאמר בע"ז דתנא חשיב דבר שבמנין אי מיירי בשור הנסקל חי קרי לבע"ח דבר שבמנין משום חשיבות חי ואי מיירי בנשחט מיירי לענין חתיכות שנתערבו ואם כן לק"מ על מהרי"ב וזה נמי דעת הארוך רגלים של בהמה גסה רוב פעמים נמכר ביחידי כיון דגסה לכן ל"ה דבר שבמנין רק חהר"ל משא"כ של דקה רוב פעמים לא נמכר ביחידי לכן חשוב דבר שבמנין ואם כן אין ראיה מהרמ"א דכתב דנוהגין להתיר תרנגולת בנוצתה ורגלים של בהמה שלא נחרכו שערן דבתרנגול י"ל כמ"ש יש"ש בתחלה שם דאין דרך למכור תרנגולת בנוצתה לכן לא הוי דבר שבמנין או מטעם של מהרי"ב דרוב פעמים נמכרת יחידי וטעם זה גם כן ברגלי בהמה גסה ולא נשאר רק משום חהר"ל כמ"ש הארוך לכן כ"ז שלא נחרכו שערן דכמות שהן אין ר"ל נהגו דבטלין ורגלי בהמה דקה במדינות רמ"א לא חשובי כלל ולא נהגו למוכרן במנין אבל במקום דנהגו למוכרן במנין י"ל לרמ"א דאין בטלין ואם כן נהי דלהיש"ש לחד טעמא בטלין מ"מ כיון דלהארוך אין בטלין וכן למהרי"ב וגם ליש"ש לחד טעמא ומן הרמ"א אין הכרח להיתר וגם מהמרדכי דפ"ק דביצה דמתיר ר"ת בנתערבה תרנגולת בנוצתה ומביא ראיה משור הנסקל דלא בטיל רק משום דבע"ח לא בטיל גם כן אין הכרח די"ל משום דרוב פעמים נמכר יחידי ה"נ תרנגולת ואדרבה ראיה משם דלאו משום דמאוס ס"ל לר"ת והמרדכי דנסתלק בזה גם חשיבות דבר שבמנין דהלא בר"פ כל הזבחים דאמר הטעם משום דהוי בע"ח ע"כ לאו משום דמאוס דאטו שור בחייו מאוס ואם כן למה לא אמר הטעם משום דנמכר ביחידי כמ"ש מהרי"ב ומביא ר"ת ראיה דתרנגולת בנוצתה לא הוי חהר"ל כיון דסוף סוף יסולק הרוצה דמ"מ עכשיו לא נסתלק לכן גם בשור הנסקל ל"ח חהר"ל אף דסוף אחר שחיטה יחותך לחתיכות ר"ל וגם לא אמרי טעמא דלא בטיל משום דבר שבמנין ע"כ משום דנמכר יחידי ה"נ תרנגולת או כטעם היש"ש דאין דרך למכרה בנוצתה שחוטה אלא דלא