תשורת ש"י רמד

לי אך י"ל כיון דטעמו דרדב"ז דאם העכו"ם לא יקיים התנאי יהא פקדון אצל עכו"ם וא"כ רשות הנפקד מושאל למפקיד וכמונח ברשות מפקיד כמ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים אבל הכא דכל ימי הפסח קנוי לעכו"ם ואינו פקדון ליכא למיסר משום דרשות עכו"ם מושאל לישראל אף דאינו קנוי רק קנין פירות לא קנין הגוף דממ"נ אם אזלת בתר קנין הגוף א"כ גם הרשות של עכו"ם דאינו מושאל לישראל רק לזמן והגוף של עכו"ם וביתו של עכו"ם קרינן בו ואם אזלת בתר אותו זמן לבד דמושאל לישראל דמשום זה חשוב בחד צד ביתו של ישראל הא בזה דקנוי החמץ לאותו זמן לעכו"ם אין החמץ של ישראל נמצא דלא חשוב ביתו של ישראל כיון דגוף המקום של עכו"ם ובמ"ש נסתר נמי ראיות הפר"ח להוכיח כרדב"ז מפ' כ"ש דעכו"ם שהרהין פת אצל ישראל וא"ל א"ל פרעתיך יהא שלך מעכשיו עובר עליו שמא לא יפרע נמצא למפרע היה של ישראל עיי"ש דשא"ה דהפת ברשות ישראל משא"כ הא דמתנה עמ"ל ומוכח ברשות עכו"ם ס"ל למג"א כיון דנתן לא במתנה לא השאיל עכו"ם ביתו לישראל דממ"נ אם דעת העכו"ם היה לקיים התנאי אחה"פ א"כ החמץ עתה בפסח של עכו"ם ולא משאיל הרשות לישראל ואם היה דעתו שלא לקיים התנאי הרי דעתו לגוזלו ג"כ לא משאיל ביתו לכן השיג המג"א על רדב"ז במתנה עמ"ל אך באמר ותחזירהו לי כתב המג"א דגם לרדב"ז מותר אח"כ ראיתי בפנ"י בפכ"ש דף ל"א ע"ב בד"ה אלא דהיכא דאיכא תרתי לטיבותא דמונח ברשות עכו"ם ואין הישראל יכול לבערו דעכו"ם יכול לעכב עליו אינו עובר

ועוד י"ל תמיהת הח"י שעל מג"א דהא דבפה"ב אם אמר ותחזרהו לי אין בנו פדוי כיון דקנין שאינו קנין עולמית אינו רק ק"פ דקי"ל בפ' החולץ דף ל"ו ע"ב דק"פ לאו כקה"ג דמי ע"כ לא יצא ידי נתינה דאיתא בנתיבות סי' רי"א מהתוספת בפרק החולץ שם דאין קנין תפירות מבטל לקנין הגוף נמצא נשאר לאבי הבן והנה כ"ז בישראל שנתן לכהן אבל בחמץ דנתן לגוי עד אחה"פ דיש לגוי ק"פ אבל לישראל ליכא קנין הגוף בפסח דהוה כהפקר כיון דאסור בהנאה לישראל ואיתא בנוב"ת חא"ח סי' ס"ג אם ישראל לא מכר חמצו ע"פ קודם חצות ועבר ומכרו אחר חצות לגוי ומשכו הגוי לרשותו שוב אין הישראל עובר בב"י בפסח ואף דחמץ בלא"ה אינו ברשותו של אדם ועשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו לענין בל יראה היינו כל זמן שלא זכה בו אחר והרי הוא הפקר אבל כשזכה בו הגוי מן הפקר שוב אינו הפקר וזכה בו הגוי לגמרי אף לענין ב"י כיון שהוא מותר לגוי זוכה בו עיי"ש ולפ"ז בחמץ בפסח דהוא הפקר ממילא ל"ל דקנין הגוף שיש לישראל בו מבטל קנין פירות של הגוי דהא לישראל אין לו בחמץ בפסח קנין הגוף דהפקר הוא וממילא הוא של הגוי לגמרי ודומה לזה איתא בפ' יש בכור דף מ"ז לויה שילדה בכור מגוי פטור מפדיון הבן דאף אי איעבור מישראל חשוב ישראל דלבית אבותם כתיב אבל איעבור מגוי דאין לו חייס ורחמנא אפקריה לזרעיה לוי מיקרי עיי"ש ה"נ כיון דהחמץ הפקר מצד בעליו ישראל הוי של הגוי לגמרי כיון דלגביה אינו אסור ויש לו בו קנין

תט

רו"ש אחים קנו שדה ממצרי ונשתמשו בהשדה בשוה כמה שנים אח"כ מכר שמעון חלקו לאחר וטען ראובן לא היה כל השדה של המצרי רק חצי של עכו"ם אחר ואני בערמות וביד חזקה והשתדלות חזקתי בכולה א"כ אין לשמעון רק רביע השדה ויתן לי מדמי המכירה החצי ושמעון מכחישו

הנה קרקע אין נגזלת זולת אם היה יאוש על דרך שכתב נה"מ סימן שס"ג ס"א ואם כן ממ"נ אם ליכא יאוש כדינו הרי אין החצי שדה לא של ראובן ולא של שמעון ומה לו לראובן במה שלקח מאחר דמי חצי השדה ואין לשמעון רק רביע הא נטל בעד רביע שלו ובעד רביע השני נטל בחנם וגם נשאר לראובן רביע שלו ואם היה יאוש כדינו הרי זכו רו"ש במה שהחזיקו מהפקר בשוה ואף דראובן טוען שזה היה ע"י ערמתו והשתדלותו מ"מ לא זכה בזה בהשדה רק במה שהחזיק בהפקר וזה עשה גם שמעון וראיה מב"ב פחז"ה דף נ"ד ע"ב ובחו"מ סימן קצ"ד דאף דהגוי נסתלק ע"י שנתן לו ראשון דמי הקרקע מ"מ אם בא אחר והחזיק זכה השני

אך אם ראובן ידע דלא קנו מתחלה רק חצי השדה ושמעון כסבור היה דקנו מתחלה כל השדה הוי שמעון אח"כ כעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הוא דלא קנה אמנם כיון דראובן הניח לשמעון ליטול פירות השדה בשוה עמו הוכיח סופו על תחלתו דלא נתכוין לקנות רק לעצמו אלא נתכוין בעד אחיו גם כן ולא מצי למימר עכשיו לעצמי קניתי וראיה לזה ממ"ש בשו"ת המיוחסות לרמב"ן בסימן ס"ז בראובן שנתן לשמעון עליה לדור בו וקנו מידו ואחר זמן טוען ראובן לא נתתי לך גוף העליה רק לדור ודירה אין בה ממש וסיים הרמב"ן שם וז"ל כיון דהחזיק שמעון ודר בפני ראובן ולא ערער עליו אפשר לומר שהודה ראובן שמגופו של קרקע קנו מידו וכאלו נתן לו גוף לדירה ותדע לך שהרי רב יוסף נחלק שם בר"פ הכותב ואמר מדו"ד קנו מידו ואפ"ה אמר אביי מסתברא מלתא דרב יוסף בעורר מיד אבל בעומד מגופו של קרקע קנו מידו דאלמא לכ"ע כל שלא ערער עליו שלא ירד להשדה אלא שהניחו לירד ולעמוד בו הה"ז כמודה דגופו של קרקע הקנה לו בקנין וזה נראה לי נכון עכ"ל והובא קצת בב"י חו"מ סימן קצ"ה מחודש כ"ב הרי דהתם אף דיש להנותן חמ"ק מ"מ זכה שמעון מכח הוכחה זאת כ"ש הכא דאם מתחלה לא נתכוין ראובן לקנות חצי שדה הגזולה רק לעצמו הרי אינו מעולם בחזקתו יותר מבחזקת שמעון דיש לנו לומר דקנה לשניהם מדהניחו ליטול הפירות בשוה עמי ומכ"ש הכא דשמעון מוחזק בדמי החצי

תי

בחו"מ סימן קל"א סוף ס"ה ואעפי"כ חייב הערב לסייעו להוציא החוב מיד העכו"ם וכתב הסמ"ע כי העכו"ם לא יעיז נגדו בשביל הטובה שעשה לו עכ"ל משמע דאם מעיז וצריך השתדלות בערכאות וכדומה להוציא מן העכו"ם בע"כ אינו מחויב לסייעו אמנם העיר שושן כתב חייב הערב לסייעו בכל מה שיוכל להוציא החוב מיד הגוי עכ"ל וכן משמע דלפירש הסמ"ע הל"ל לסייעו שיפרע הגוי אע"כ משמע דמחויב לסייעו להוציא בע"כ ובגידולי תרומה שער ל"ה ח"א סימן כ"ו כתב דממ"ש בעה"ת והשיב נשאנו ונתננו בדבר ולא היה כח בידינו לחייב הערב שעל המלוה לחקור ולפרש ערבותו ואעפי"כ חייב הערב לסייעו להוציא החוב מיד הגוי משמע שהדבר אצלם בספק ואין כח להוציא מהערב בלא