תשורת ש"י רמא

חל הסילוק לענין שיזכה בעלה אך י"ל דאם סילק עצמו בפירוש שלא יחול השעבוד גם נגד בעלה שפיר מועיל אלא כיון דבעלה לא התנה עמו רק האשה ומילא רצונה רק נגדה לא נתכוין להועיל לבעלה אם לא תבא האשה לגבות כתובתה מאותן חפצים אלא אם תבא האשה לגבות כתובתה וכיון דגם כשבאתה עדיין בעלה חי ולא מטי זמן גבייתה גם עכשיו עדיין ל"ל דזכתה בנכסים והוי כחוזר בו על הקידושין תוך ל"י ובזה מובן ראיה שהביא מהרי"ט משטר מברחת שכתב הרא"ש דכ"ז שלא חזרה בה ומתה זכה המקבל מתנה ומ"מ חזרה מהניא בה ומפקעת המתנה עיי"ש דמה זה ראיה דהא התם מעשה רב עשה בשטר ולא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור אלא משום אומדנא דאמדינן דעתה בכך ולפי מ"ש י"ל משום דלכאורה הל"ל דנסתלק לגמרי מן אותם חפצים גם נגד בעלה ולא יוכל לחזור דאל"כ הוי מילי דכדי וכיון דקיבל תנאי של האשה הל"ל דאדעתה דידה נחית והוא לא נחתה על מנת שיוכל לחזור ויהא מילי דכדי דבדידה תליא כיון דבידה היה שלא להפקיד אצלו לזה קאמר דסלוקו מועיל אם לא יחזור בו קודם שיגיע חיוב פרעון כתובתה ולא הוי מילי דכדי כמו בשטר מברחת דהמקבל לא נכנס על מילי דכדי לחוב לבעלה אם לא יבא גם לו תועלת ועיין נה"מ סימן ר"ט סק"ו וביד המלך פכ"ג מהלכות אישות ה"א בד"ה ודע

תז

שאלה רו"ש שותפים בקרקע ולוה ראובן מעות ונכנס שמעון ע"ק בעדו ולא רצה להיות ערב עד שיתן לו ראובן שטר מכירה על חלקו בקרקע והעלה שמעון בערכאות כל הקרקע על שמו והתנו בפירש בינו לבינו שאינו רק משכון ולא רצו ליתן שטר משכון מטעמים שהיה להם וכשהגיע ז"פ החוב א"ל שמעון לראובן מכור לי חלקך בקרקע ואפרע החוב בעדך ונתרצה ראובן ופרע שמעון החוב אח"כ מכר שמעון קצת מהקרקע לגוי ועלה דמי המכירה יותר מהחוב שפרע שמעון וטוען ראובן תן לי המותר גם תן לי שטר על חלקי בקרקע הנשאר

נראה דזכה שמעון דקנה הקרקע במה שפרע החוב של ראובן דלא גרע מתן מעות לפלוני ויקנה לך קרקע שלי כדאיתא בפ"ק דקידושין דף זיי"ן ובחו"מ סימן ק"צ

אלא די"ל כיון דדחקו שמעון לפרוע החוב ולפוטרו מהערבות דחויי קמדחי ליה והשטה בו כדאי' בחו"מ סימן ע"ב סכ"ו וסימן ע"ג סי"ז אך הש"ך בסי' ע"ב הניח הדין בצ"ע ועוד יש לומר בשלמא במשכון דההלואה נעשה כבר י"ל דחויי קמדחי ליה דאשטמוטי מישתמיט וכופר במלוה אינו פסול לעדות משא"כ כאן דנתרצה דשמעון יפרע החוב בעדו בעד הקרקע אם דחויי מדחי הוי גזלן שהטעה את שמעון להוציא מעות עכשיו ועוד לדעת הפרישה בחו"מ סימן קס"ו והב"ח שם בהא דאמר ליה טול העצים ואבנים ויהיו שלך קנה אפילו פינם שלא בפניו משום דזה עשה מעשה א"כ ה"נ שמעון עשה מעשה ופרע החוב וגם לפי מה שמחלק הטו"ז שם בין קיבל עליו די"ל בע"כ קיבל עליו ובין אם נתרצה ה"נ הרי נתרצה שמעון וקנה אלא דהש"ך בסימן קס"ו הניח שם ג"כ הדין בצ"ע ועיין יו"ד סימן קס"ט סעיף י"ג ובנה"ך שם סקי"ט וגם רש"ל אינו חולק רק כשמברר בעדים או ידוע שנדחק לדבר אזי י"ל משטה אני בך

ונראה דעכ"פ לו יהא ספ"ד הרי שמעון מכר הקרקע לגוי וליתא בחזרה ודנין על דמי המכירה ושמעון מוחזק וגם על קרקע שנשאר י"ל שמעון חשוב מוחזק אף דבקרקע לא שייך תפיסה וי"ל בחמ"ק קאי מ"מ הכא דיש לשמעון שטר מכירה ונכתב בערכאות על שמו ועל זה סמך שמעון כשקנה לחלוטין שנית י"ל שמעון חשוב מוחזק ולא מבעיא דאי אפשר לחייבו ליתן שטר מכירה לראובן דזה הוי להוציא מידו אלא אפילו בלא"ה חשוב מוחזק משום דיש לשמעון שטר מכירה ואף דבשו"ת הרשב"א סי' תתקע"ב והובא בב"י חו"מ סימן כ"ט מוכח דמשום השטר מכירה לא חשוב מוחזק אפשר דהכא דהעלהו בערכאות על שמו עדיף

ועוד כיון דבמשכון בהך דסימן ע"ב סכ"ו הוי ספ"ד ואאת"ל התם י"ל דחויי קמדחי ליה יש עוד ספק היכא דעשה הקונה מעשה כהך דסי' קס"ו והוי ס"ס ועוד רובא ס"ל בהך דסימן קס"ו דקנה כי הפרישה והב"ח וטו"ז הנ"ל ס"ל דקנה י"ל נהי דנגד תפיסת ממון כל אלה לא מהני אבל בקרקע דגם ראובן אינו תפוס ומוחזק רק יש לו חמ"ק רובא וס"ס עדיף מחמ"ח של קרקע ועיין קוה"ס כ"ו דין י"א ובלא"ה נראה עיקר כמ"ש לעיל כיון דזה הוציא ממון ופרע חובו של ראובן ל"ל דחויי קמדחי לו דאחזוקי אינשי ברשיעי לגזול לא מחזיקינן ועיין חו"מ סי' קפ"ג ס"ב בהג"ה בקרקע מיוחד הואיל והוא מנהג רמאות ודאי מעיקרא קנאה למשלח ועיין בפרק כל הנשבעין דף מ"ו ע"ב אמרינן אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן אף דיש לבעלים חמ"ק ועיין חו"מ סימן רל"ב בהג"ה סס"ז דמוציאין מיד המוחזק על ידי זה

ועוד דלכאורה הא דאמרינן דחויי קמדחי ליה נימא דהוי דברים שבלב ולא יועיל לסתור דברי פיו שאמר דמוכר לו וצ"ל משום דדרך בני אדם בכך לאשתמוטי לא חשוב דברים שבלב וכמ"ש בית מאיר על יו"ד סימן רל"ב ס"ב דהיכא שדרכן בכך לא מקרי דברים שבלב וא"כ חלילה לומר שדרכן לגזול כהאי דהכא דהוי גזל גמור אף דדעתו להחזיר לו אח"כ חבול ישיב רשע גזילה ישלם אע"פ שגזלה ישלם רשע הוא כדאיתא בפרק הכונס דף סמ"ך ע"ב וא"כ אפי' יטעון ברי דדעתו היה להחזיר לו אח"כ המעות ואפילו יהא האמת כדבריו הוי דברים שבלב ולא הוי דברים ועיין ש"ך חו"מ סי' קכ"ו סקנ"ד ובנה"מ סי' סמ"ך ס"ט סקי"ט וסי' פ"ה סק"ג וצ"ל דמע"ש עשו חכז"ל כקנין ע"י מעשה משא"כ במשכון דליכא רק דיבור ורשות מלוה זוכה לו ממילא לכן י"ל משטה הייתי בך

ועדיין לכאורה אפשר לפקפק כאן דבקרקע אינו קונה בכסף לחוד בלא שטר באתרא דכתבי שטרא כדאיתא בחו"מ סימן ק"צ א"כ הכא דשטר ראשון היה רק שטר אמנה ובקנין שני ליכא שטר לא קני אך נ"ל כיון דהתם הטעם דלא סמכ"ד לוקח בלא שטר כיון דאח"ז יכול המוכר או באי כחו להכחיש המכירה זה לא שייך הכא דלוקח סמך אשטר ראשון דאין המוכר נאמן לומר על שטר בעדים ונכתב בפינקס הערכי דאמנה היה שפיר סמכא דעת הלוקח וקונה בכסף לחוד דא"צ שטר קנין רק שטר ראיה ויש ראיה בידו דהרי גם כת"י או שטר דא"צ לקנין או לגבות ממשעבדי רק לראיה אף דכבר נפרע ונמחל שעבודו חוזר ולוה בו כמ"ש הע"ש וסמ"ע וש"ך בסימן מ"ח וה"נ אין צריך רק לראיה לא גרע משטר שנמחל שעבודו ומפרט דגם המוכר בעצמו