תשורת ש"י רמ

כדי שלא ידעו ויוכל לחזור ולגבות החובות מהם הרי מחילה זו הוי רק להברחה ולא מהני כדאיתא בכתובות דף ע"ט ובאבן העזר סימן צדיק ס"ז ובחו"מ סימן צ"ט ובס"ס ק"צ בהג"ה ולכאורה י"ל כיון דרצה לשבע שאין לו גמר ומחל וכעין שכתב הר"ן ריש פסחים לענין ביטול חמץ כדי שלא יעשה איסור וה"נ כדי שלא ישבע בשקר

ועוד לדעת ר"ת שבתוספת ורא"ש בפרק האשה שנפלו דף ע"ט דלא אמרינן שטר מברחת לא מהני רק לענין נ"מ של אשה דאף דלא קנה המקבל מ"מ נעשו כנכסים שאין ידועים לבעל אבל בעלמא דאם לא יקנה המקבל ממילא יקנה המלוה בטלה האומדנא וקונה המקבל אם כן הכא דהלווים מוחזקים אין להוציא מידם אף דרוב הפוסקים חולקים על ר"ת וסייעתיה אך י"ל כיון דאין ידוע להלווים יוכל לגבות מהם ויהא הוא מוחזק ויועיל תפיסתו אמנם נראה דהיכא דהדין שלא להוציא מהמוחזק אסור לתפוס שיהא הוא מוחזק כנראה מלשון התוס' פ"ק דב"מ דף וא"ו ע"ב בד"ה פוטר שכתבו לא בהיתר תפס כי אם בספק וכן נ"ל משמע ממ"ש הרא"ש בפרק כיצד הרגל ס"ב וז"ל מיהו תימה כיון דספקא דדינא הוא מה מהניא תפיסה כיון דלא איפשט הבעיא אוקי ממונא בחזקת מריה ושלא כדין תפס עכ"ל הרי דפשוט אצלו למונח קיים דאסור לתפוס ומזה הוליד דבדיעבד נמי לא יועיל התפיסה דאם נמי נימא כדעת הרי"ף דבדיעבד מועיל תפיסה מ"מ לכתחלה אסור לתפוס דאלת"ה מה תמה דנימא כמו דבדיעבד מועיל התפיסה ה"נ מותר לכתחלה לתפוס ולמיעבד דינא לנפשיה וערבך ערבא צריך אע"כ פשיטא לרא"ש דגם מאן דס"ל דתפיסה מועיל אסור לכתחלה לתפוס ולפימ"ש מובן דברי הסמ"ע בס"ס שצ"א סקכ"ד שכתב דאם תפס ברשות נגד מה שנהנית מהני תפיסה גם להשאר עיי"ש דהיינו כיון דלא עשה איסור במה שתפס נגד מה שנהנית וממילא נמצא תפוס ועומד גם השאר לכ"ע מהני תפיסה נמצא זה השואל אם מותר לגבות מן הלווים שאין יודעים שמחל להם יש להורות לו דאסור שו"ר דפליגי בזה ש"ך בתק"כ סי' קט"ז ויש"ש ובתומים שם ועיין בחו"מ סימן ד' בהג"ה ואחרונים שם ולע"ד מוכח מהרא"ש כמ"ש וכן מוכח מתה"ד ס"ס ש"י וטו"ז חו"מ סי' רס"ח ס"ג

הגם דתומים בקונטרס התפיסות סס"ק מ"ג כתב דפלוגתא בספק פרעון כגון דהחיוב ודאי והפטור ספק חייב לפרוע ואי"ל קי"ל לא ס"ל לאחרונים כן

אבל נראה דגם ר"ת וסייעתיה מודים כאן דלא הועיל המחילה דכל חיליה דר"ת דאי לא הוה קני מקבל קני בע"ח וכיון דבהכי לא הוי מוברח אית לן למימר דלמתנה גמורה אכוין כמ"ש התוספת והרא"ש שם א"כ כאן ל"ל דלמתנה גמורה אכוין דהרי יעצו המורה שימחל שלא בפני הלוים דוקא כדי שיוכל אח"כ לגבות מהם מה שחייבים לו וכן עשה ואם למתנה גמורה אכוין הרי לא יהיה בדעתו לגבות מהן וכ"כ התומים בסי' צ"ט סק"י דהיכא דרגל"ד שלא נתכוין למתנה גמורה גם ר"ת מודה דאין המתנה כלום וכ"כ בשו"ת פרי תבואה שאלה נ"ו דהיכא דהנותן הערים גם נגד המקבל מודה ר"ת דלא קנה המקבל עיי"ש

ואין להקשות מהגהות אשרי שהבאתי לעיל דנתן עצה למחול החוב שלא בפני הלוה ולגבות אח"כ ומועיל המחילה להציל מאיסור רבית דשא"ה דהלוה עכו"ם ובאמת גמר ומחל אלא דלאחר כך יגבה לזכות למלוה שלו מהפקר דנכסי עכו"ם כמדבר ועיי"ש בסי' קס"ט בחוו"ד שם משא"כ הכא דהלווים יהודים

וא"ל דגמר ומחל כדי שישבע באמת ומה שלא רצה למחול בידיעת הלווים כדי שיוכל לגוזלם אחר כך וחמיר לו השבועה מגזל דהא קי"ל כאביי בפ"ק דב"מ דף וא"ו דמאן דחשיד אממון חשיד נמי אשבועה כמ"ש הנמ"י שם וגם ר"י דס"ל מאן דחשיד אממונא לא חשיד אשבועה היינו דאם כשביעהו יפרוש מתרי איסורי גזל ושבועת שקר מש"ה גזלן פסול לשבועה עיי"ש וכ"כ בחידושי ר"ן שם בשם ר"ת וזה ליכא למימר כאן ובלא"ה מהענין דכאן נראה דלא נחית האי גברא והמורה לעשות מעשה לגזול אחר כך הלווים אלא טעו דבזה יצא ידי שבועתו אף דהמחילה רק להברחה ואינו גומר ומוחל וגם הוכיח סופו על תחלתו דמיהדר עכשיו לגבות החובות בהיתר וכה"ג איתא בפרק יש בכור דף כ"א ע"ב ר"ח הוה רגיל ושקיל ומיהדר חזייה להאי גברא דהוה קאתי ואזיל קמיה אמר לו לא גמרתי ויהבת מידעם ביש עבדת הלכך אין בכך פדוי

מה שהביא מדברי מהרי"ט ח"א סמ"ה דאם סילק עצמו בדיבור יכול לחזור בו דאתי דיבור ומבטל דיבור הביאו המח"א בהלכות מוכר דשלב"ל ס"ד מלבד שכבר כתבתי לעיל דמחילה שלא בפני הלוה משום הקנאה דאדם מקנה לחברו שלא מדעתו משום דעת אחרת ואאת"ל שהוא רק משום סלוק מוכח מהג"א הנ"ל דא"י לחזור בלא"ה אלו עיין במהרי"ט עצמו היה רואה דטעה כי מעשה דמהרי"ט דאשה הפקידה חפצים של בעלה אצל אחד והתנתה עם הנפקד שאם ילוה לבעלה לא יתפוס החפצים בשביל חובו ועל זה כתב מהרי"ט כיון דהחפצים של בעלה ל"ל דתכף שסילק הנפקד עצמו זכתה האשה בהחפצים כיון דהחפצים של בעלה ועדיין לית לה על החפצים כלום לכן הוי רק דיבור ויכול לחזור בו ומה שהביא ראיה מהתוספת דפרק נערה שאם אמרה איני ניזונית לעולם יכולה לחזור בה צ"ל כמ"ש הריטב"א, בכתובות דף נ"ח דטעם התוספת משום דכל יום חוב באנפי נפשיה לכן יכולה לחזור ומדמהו המהרי"ט לעניינו דבשעת הסילוק של הנפקד עדיין לא היה לו חוב על בעלה אבל אם המלוה מוחל החוב שיש לו מכבר על הלוה חל מיד וזוכה הלוה בעצמו ונכסיו דנפקע מיד השעבוד ותו א"י לחזור וא"כ אדרבה מוכח ממהרי"ט כהג"א

ויש להבין דברי מהרי"ט נהי בשעת הסילוק לא היה נכסי בעלה שלה מ"מ כיון שסילק עצמו שלא יתפסם בחובו אם כן אח"כ שנתחייב לו בעלה יחול הסילוק מאותן חפצים שלא יהא שעבוד הנפקד עליהם וזכה בעלה הלוה באותן חפצים שלא יהא שעבוד עליהן ול"ל כיון דבשעת סילוק עדיין לא היה חוב על בעלה לא אהני הסילוק דאם כן למה לו טענות וראיות דאתי דיבור ומבטל דיבור ועכצ"ל דס"ל כהטו"ז בחו"מ סימן ר"ט ס"ד דיכול לסלק עצמו אף קודם השעבוד והק"ל ועוד קשה מה ראיה דאתי דיבור ומבטל דיבור שהביא מהא דר"פ האומר דמקדש לאחר ל"י דיכול לחזור דהא התם נמי דוקא אם חזר תוך ל"י שעדיין לא חלו הקידושין והכא לא חזר קודם שהלוה לבעלה וכשהלוה חל הסילוק ולכאורה צ"ל כיון דלא סילק עצמו בפני בעלה לא