תשורת ש"י רלט

דרבנן דאפשר דלא סמכ"ד ומה שאינו רק תקנתא דרבנן משום דאף דבלבו אפשר לא סמכ"ד הוי רק דברים שבלב דליכא אומדנא דמוכח טובא וכה"ג אמרינן באסמכתא משום דלא גמר ומקנה בלבו וכתב המרדכי דמן התורה אסמכתא קניא ולכן בשכירות אף באתרא דכתבי שטרא לא תקון רבנן דבטלה דעתייהו אצל כל העולם וכמ"ש לעיל

תה

תפילין מסופר מומחה שנגעו התגין דשני ראשי העין דשמע זה בזה ולא נשתנה צורת העין ואמר הסופר דיש לדמותו למה שפסק הקס"ת בחקירה ה' כהמג"א סימן לב' ס"ק כ"ט באם קוצה השמאלית דיו"ד נוגעת בא' להכשיר בגרירה בתו"מ שלא להצריכן גניזה ומסופק אם יוכל למכרם בדמים יקרים כדרך הקונים ממנו יען הוא מפורסם לסופר מובהק דשמא הקונה מקפיד יען שיש דעות הפוסלים

הנה אליהו רבה סימן ל"ב סק"ח כתב אם מחובר מתג מאות לחברתה וגופי האותיות ניכרת כל אחת בפני עצמו יש להחמיר בדאפשר עכ"ל לכאורה משמע להחמיר שלא יועיל גרירה דאל"כ בודאי אפשר לגרור

אך לענין ספקו במכירתן יעיין בספר חסידים סי' תק"ז שכתב לא יכסה אדם מום ב"ב אם יש להם מעשים רעים שאלו היו ידעים לא היו מתחתנים בהם לכך יפרסם וכן לענין צדקה שאם היו יודעים לא היו נותנים להם הרבה יגיד לנותנים את"ד וק"ו כאן דמוכר ולוקח המחיר בעצמו ואלו היו הלוקחים יודעים לא היו נותנים כ"כ ויעיין בשו"ת השיב משה חיו"ד שאלה נ"ב בד"ה והנה אי בעינא דכתב מן התשב"ץ דאפילו ודאי כשר רק אינו מן המובחר פטור מלשלם שכר הסופר

ויעיין בשו"ת חיים שאל ח"א סימן ע"ד אות ל"ה במי שקנה כסתות ואח"כ נודע לו שהרב פרח שושן כתב דלכתחלה יש לחוש לאיסור כלאים משום גזרה אבל בעיקר הדין אין בהן אפילו איסור דרבנן יכול לחזור מהמקח כיון דלכתחלה יש לחוש פרשי אינשי ונקרא מום והובא בזכל"א ח"ב בערך אונאה ואף דהתם כמות שהן עתה יש לחוש לכתחלה משא"כ הכא דמכשירין להניחן לכתחלה כדי שלא להצריכן גניזה מ"מ אם הלוקח בחזקת שאינו אוכל מדבר שהורה בו חכם וכ"ש תפילין מצוה תמידית ואין רצונו בתפילין כאלו חשוב מום לגביה כיון דלא הוכשרו רק בדיעבד ואפילו הסופר מוכרן בזול יותר משאר תפילין ויעיין ר"ן רפ"ב דקידושין שכתב וז"ל אבל מי שנתכוין לקנות דבר חשוב מעט שנאמר שיהא בידו של מוכר להשלים לו בדמים אינה תורה והב"ח בחו"מ סימן רל"ג כתב שלא יעלה על הדעת כלל לומר במי שדעתו לקנות דבר חשוב שיהא בידו של מוכר להשלים לו בדמים וכן עיקר הלכה למעשה עכת"ד ואף דהם מיירי כשגילה הלוקח דעתו דרוצה ליקח דבר חשוב מ"מ הה"ד במי שנודע מעניינו שדעתו לקנות תפילין חשובים אשר אין בם גמגום ואם בארבע מינים שבלולב הרבה מקפידים כ"ש בתפילין שהם תמידים

תו

שאלה איש אחד היה עליו חובות הרבה ועקלו כל אשר לו ויצא המשפט שישבע שאין לו עוד ושאל למורה מה יעשה כי יש לו חובות בע"פ שהעלים ויעצו למחול בפני שני עדים להלווים שלו שלא בידיעת הלווים ויוכל לישבע ואח"כ יגבה חובותיו וכן עשה ונשבע אח"כ נפל לו ספק אם מותר לגבות מאחר שמחל להם ואם מהני מחילה שלא בפני הלוה כיון דלא זיכה לו ע"י אחר ככל דרך הקנאה ואם מועיל משום סילוק אפשר יכול לחזור דאתי דיבור ומבטל דיבור

תשובה המורה והאיש עשו מעשה אשר לא יעשה כן כי הוא שלא כד"ת ולא כנימוס דא"ה

אך לדינא אחוה דעתי הבית מאיר על אבן העזר סימן ל"ח וסימן ק"ו נסתפק אם מהני מחילה שלא בפני הלוה ואישתמיטתיה דברי הג"א בפ' איזהו נשך סכ"ב והוא בש"ך יו"ד סימן קס"ט ס"ק ס"ג ובסימן קע"ג סק"ח דאם יש לו חוב בע"פ אצל גוי יכול למוכרו לישראל בפחות דהיינו שיאמר שלא בפני הגוי דמוחל החוב ומה שיגבה אח"כ יתן ללוקח דנמצא כיון דנפטר הגוי מהמלוה שלו כי נוטל הלוקח יותר ממה שנתן אינו רבית דתו אין למוכר כלל אצל הגוי עיי"ש הרי דמועיל מחילה שלא בפני הלוה ושלא מדעתו ועכצ"ל דלא יכול לחזור בו דאל"כ עדיין החוב של המלוה ראשון ולא יצא מרשותו וכמ"ש הרא"ש בפרק האשה שנפלו דף ע"ט ס"ג דכל דיכול לחזור לא יצא מרשותו ועדיין שלו הוא עיי"ש א"כ הכא יהא רבית דהא חזינן בחובות שבשטר הצריך הג"א וש"פ דוקא להקנות בכומ"ס ולא אמרינן נהי דיכול לחזור כל זמן שאינו חוזר חשוב החוב של המלוה השני וכן במע"פ כתב הג"א שיהא מכר במעמ"ש דוקא ועכצ"ל דלא ס"ל כמ"ש בחוו"ד סימן קס"ט סקל"ח או דלכתחלה החמיר שיעשה באופן דא"א לחזור ועמ"ש לקמן סימן ת"ח

והטעם דמועיל שלא בידיעת הלוה וא"צ לזכות לו ע"י אחר הוא משום דעת אחרת מקנה אותן דא"צ ידיעת וכונת הקונה כמו שהוכיח הראב"ד מפחז"ה דף מ"א בעובדא דרב ענן הובא באס"ז שם וכ"כ שאר ראשונים הובאו בקצו"ח סימן ער"ה סכ"ה ומ"ש שם דבגוי ל"מ דאמ"ק דחה בחידושי חת"ס על ע"ז דף ע"א וכ"כ בשי"ת אמרי א"ש חחו"מ סי' כ"ה

ול"ל הא מ"מ צריך מעשה קנין דזה אינו צריך במחילה דהחוב ברשות הלוה ושעבוד גופו אצלו וממילא ל"ל שיוכל לחזור בו משום דאתי דיבור ומבטל דיבור כיון דהוי כמוחל בפני הלוה ומדעתו הרי מוכח בפ"ק דקידושין דף ט"ז דבמחילה א"י לחזור מדאמר שם ש"מ מדצריך בשחרור ע"ע שטר דגופו קנוי דאם ליכא רק שעבוד לימא ליה באפי תרי זיל ואם נימא דיכול לחזור משום דאתי דיבור ומבטל דיבור י"ל להכי צריך שטר שלא יוכל לחזור בו ואאת"ל דמחילה שלא בפני הלוה אינו דרך הקנאה אלא מתורת סילוק מ"מ מוכח מהג"א הנ"ל דתו א"י לחזור דאל"כ הוי רבית וכמ"ש

ונראה דה"ט דדיבור שנגמר כל הענין חשוב מעשה כמ"ש בתוספת רע"ק על משניות ר"פ השולח אות ל"ד ואגב צל"ע איך יעצו הג"א למחול ואח"כ לגבות דהוי גזל הגוי דאסור וכמו שהקשה בחידושי רע"ק על א"ח סימן רמ"ו ס"ג ואפשר' דהיינו אם העו"כ מעצמו פורע שרי עיין חו"מ סי' שמ"ו סס"א בהג"ה או כיון דעו"כ אין לו ידיעה מתחלה וסוף הוי כאבידה

אמנם בנ"ד שנתייעץ עם המורה כדי שיוכל לישבע וייעצו שימחול שלא בפני הלווים