תשורת ש"י רלד

זה מאתיים וזה מנה כדאיתא בחו"מ סימן קע"ו ס"ה שאני הכא דאמרו שיטול הבן גיהאלט קצוב ולא פרשו כמה דאם לחלוק עמהם בשוה לא הל"ל שכר קצוב ואפילו ירצה להטיל עליהם קב"ח כמה היה כונתם אינו יכול דכיון דלא נתפרש הפסיקה אפילו נעשה השותפות בקנין גמור לא מהני כדאיתא בחו"מ סימן ר' ס"ז

שלישית מה שטענו דלפי המנהג אין הדבר מתקיים עד שיכתב פרטקאהל גם כן טענה לפימ"ש הטו"ז באהע"ז סימן נו"ן סקי"ג ועוד כמו דסטימתא עושה קנין מה שאינו קנין לפי הדין ה"נ להיפך כמ"ש הבית מאיר באהע"ז סימן כ"א בד"ה תו כתב

רביעית שלא דברו עם הבן והמעות של האב אף דהוי כהילך מנה והתקדשי לפלוני דמקודשת כדאיתא בפ"ק דקידושין ד"ז דה"נ אמר האב הילך ארבע אלפים והשתתפו עם בני הא פרש"י שם דוקא אם עשאו שליח ואם כן לא מהימן הבן לומר שעשאו להאב שליח לאפוקי מהשותפים בלא בירור בעדים דכמו דבקידושין ל"ח זכיה לומר זכין שלא בפניו דלפעמים לא ניחא לו למתסר בקרובותיה ה"נ לפעמים לא ניחא לו להשתתף עם אלו ולהיות אגוד גבם בעסק זה ואף אם עכשיו אומר הבן לפנינו דמתרצה במעשה אביו אינו מועיל לקיים הדבר למפרע ועיין ביאור הגר"א באבן העזר סימן כ"ט סל"ה אות י"ב והרי כבר חזרו בהם

חמישית לקיום השותפות צריך קנין ומה שנתן להם האב ארבע אלפים אינו קנין דאין מטבע נעשה חליפין וגם ערבו המעות אינו מועיל אפילו להיש מי שאומר שבחו"מ סימן קע"ו ס"א דערבו המעות והתחילו לישא וליתן בעסק השותפות דמועיל היינו אם שניהם עסקו וכ"כ בשו"ת שיבת ציון הובא בפ"ת שם וכאן הבן לא נתעסק עדיין ועוד השותפים מוחזקים ואין להכריחם על פי דעת יש מי שאומר

ששית מעות הבאנק מסתמא כולו או רובו כבר בהלואה ועומד בוועקסלין ואיך קנה זה הבן חלק בהן בלא כומ"ס ומעמ"ש ואם אמר שיהא שותף בהלואות שיעשו מכאן ולהבא לבד לא עד"ז נתכונו מתחלה דלא נתנו דבריהן לשיעורין וכיון שזה לא נתקיים בטל לגמרי

שביעית דבעוה"ר הבענק מלוין בר"ק ונוטלין הרבית מיד בשעת הלואה ואף אם יצווח הלוה לא הרווחתי לית מאן דמשגח ביה וכל הוועקסלין נעשין באיסור ומה שנותנין ש"ע הצ"ל לא הצלת את עמך מאיסור ר"ק והקונה חלק בהוועקסלין אותיות נקנין באיסורא ומה אעשה שהפרושים התירו את הדבר והלבישו את הדבר באדרת שעיר למען כחש אבל באמת האיסור במקומו עומד ואם כן אפילו יברר הבן שעשאו לאביו שליח י"ל אשלד"ע

תיו

שאלת נרדם הסופר באמצע כתיבת השם ובהקיצו כסבור שצ"ל נו"ן במקום הוא"ו ועשה הראש ותגין ע"ג ומשך התג לשם נון ונזכר שעומד בכתיבת השם וצ"ל וא"ו

הנה אף דאיתא בא"ח סימן ל"ב סי"ט כשבא לנמכם לא יכתוב דאינו כותב אז בכונה מ"מ י"ל בדיעבד כשר כיון דכבר הזכיר קודם כתיבת השם שכותבו לשמו אלא בלא"ה נתכוין לכתוב נון וגרע מאלו כתב הוא"ו סתם דסתמא לשמו קאי משא"כ זה עקר הכונה ונתכוין לאות אחר שאינו בהשם ולא נתקדש הוא"ו וכה"ג כתבו תר"י בפ"ק דברכות בהא דפתח ובירך בדשכרא בשם ר"ש ואף דקודם שהתחיל לכתוב השם קידשו מ"מ בטלו כשנתכוין לכתוב נו"ן ולדעתי פסול ודאי כיון דעשה תגין שאין עושין לאות וא"ו הרי מחשבתו ניכרת ממעשיו הוכחה גמורה וכה"ג כתב ריטב"א בפ"ק דסוכה דף י"ג ע"ב בד"ה אי הכי לענין קצרן לאוכלין דהידות מקבלין טומאה כיון שחישב עליהן לידות אם נמלך אח"כ ובססן כיון דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו בגלוי דעתו דמוכח חשוב מעשה גמור לבטל מחשבה ראשונה מלקבל טומאה עיי"ש ואף דמחשבה שיהא מחמתה ראוי לק"ט כי מעשה דמי כדאיתא בקידושין ר"פ האומר מ"מ כי נמלך ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אתי מעשה ומבטל מעשה וגם תוספת פ"ק דחולין דף י"ב ע"ב כתבו אם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו הוכחה גמורה חשוב מעשה גמורה ועוד דהסיח דעתו עיין מג"ד סימן חי"ת סקי"ד מש"כ בשם הנ"י וכן מוכח ממשנה טי"ת פ"ט דפסחים דף צ"ח ע"ב דאם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אתי מחשבה ומבטל דיבור

אמנם לפ"ז יוכל למחוק אות וא"ו דהנה דעת רדב"ז ח"א סימן ע"ז וש"ך יו"ד סי' רע"ו סקי"ב אם נכתב שם של קודש ולא כתבו לשם קדושה מותר למוחקו לצורך תיקון וכ"כ מח"א בהגהותיו ליו"ד וכ"כ בשו"ת בית יהודא סימן כ"א וכ"כ הרמ"ע בתשובה ל"ו דאם היה צריך לכתוב יהודה ונתכוין לכתוב יהודה ושכח ולא הטיל בו דל"ת מותר לתלות עליו דל"ת ואז התליה מוכחת עליו שאינו שם כלל ואין בו אזהרה למוחק עכ"ל ואין כונתו משום דהתליה מוכחת עליו עכשיו שאינו שם הקודש לכן אין בו אזהרת מוחק אלא כונתו אף דהתליה מוכחת עליו עכשיו לא תימא דהוה כמוחק את השם דמעיקרא היה שם לעיני כל ועכשיו נשתנה לחול דכיון שלא נתכוין לקדשו לשם אין בו אזהרת מוחק אבל אם היה מתכוין לקדושת שם אפילו במקום שצ"ל יהודה אסור לתלות דלת עליו דהוי כמוחק כן מוכח מדבריו שלפני זה וגליון רש"א ביו"ד סימן רע"ו נראה טעה בזה שכתב בס"ט בשם שו"ת הרמ"ע תשובה ל"ו דגם שלא נכתב לשם השם כל שצורת שם עליו יש בו איסור מחיקה אך ע"י תליית הד' ניכר שאינו שם עוד

גם תשב"ץ בח"א סימן קע"ז כתב כהש"ך והביא ראיה מפרק הבונה דף ק"ד ע"ב דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה ושכח ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דר"י וחכ"א אין השם מן המובחר עיי"ש וזה יש לדחות נהי דאינו מן המובחר מ"מ אסור למחקו וכ"כ אחרונים עוד הביא מירושלמי פרק לולב הגזול ופ"ק דמגלה דאר"ח ספר תהלים שכתב ר"ח אם בא לידי אני מוחק תיבות הללויה משום דר"מ ס"ל דהללויה חד תיבה וכולו חול ואינו מחלקו לשתי תיבות ולא נתכוין לקדש אותיות יה ור"ח בעצמו ס"ל דאותיות יה קודש הרי כשלא נתכוין לקדשו מותר למחקו ותמהני שלא הביא הוא ופוסקים הנ"ל מן ירושלמי דס"פ הבונה דהביא ברייתא הנ"ל דאמר ת"ק דמוחקו וכותב שם ומקדשו

ונראה דבשלמא הך מימרא דהללויה דלא נזכר בגמרתינו כלל שפיר אנו למדין מירושלמי כיון דלא מוכח מהבבלי להיפך אבל הך ברייתא