תשורת ש"י רלג

ולא נצרכה אלא להעדפה דבלא"ה כדאי כל הנהו שהבאתי לסמוך עליהם בתקנתא דרבנן וראוי לצרף טעם זה נמי דהרבה מרבנים יודעים מי היא ונתפרסם בבית מדרשיהם

אך כאן דלפי דיבורה רוצה היא בג"פ רק שישיגו שיידונג מקודם הגם די"ל דדחויי מדחי ליה וגם אח"כ לא תרלה בגט כדמו"י דמים גנובים ימתקו כדאיתא בשילהי נדרים אך אפשר כמי יראה לנפשה שלא תמצא מי שישאנה בל"ז ואחר הג"פ חוששת שלא ירצה הבעל להשתדל ולעשות הוצאות על השגת שיידוכג או עכ"פ יהא מניעה ממנו אמנם נראה כיון דפשעה ומרדה בו ועדיין מורדת ואחת דתה שתקבל ג"פ או לישא אחרת עליה מה לו ולה לעגנו עוד ואין אחריותה עליו וראיה לזה מפ' שד"ג דף ק"י ואבן העזר סימן נ"ב דאם שעת אירוסין פסקה על עצמה נדוניא לארוס ואינה נותנת אף שאין לה תשב עד שתלבין ראשה ול"ח לתקנתה שלא לעגנה ועוד ראיה מהתוספת ריש זבחים דף ב' ע"ב בד"ה סתם אשה שכתבו דאם זינתה אם לא ירצה לגרשה א"צ לגרשה הרי דל"ח לתקנתה שלא לעגנה כיון דפשעה ואפסדה על נפשה כ"ש הכא דרוצה ליתן לה ג"פ כדמו"י ותוכל להנשא למאן דלא קפיד אשיידונג וכמו דבעלה זה לא קפיד ועוד ראיה ממהרי"ק שרש כ"ט הובא בחמ"ח סימן ע"ז ס"ק י"ז וב"ש ס"ק כ"א

אך בנוב"ת חאה"ע ס"ס כ"ו באם שימשתו נדה כתב דצריכין לפקח גם עליה שתוכל להנשא ולא העיר בראיות שכתבתי ואפשר שאני הכא דעדיין עומדת במרדותה אלא דאין תבין לאדם שלא בפניו אם אפשר להתרות בה ולהזמינה לב"ד. הנכון אם נודע מקומה עכשיו יכתבו לה מב"ד של גליל הבעל שעד ל"י תבא לפני ב"ד של גליל הבעל עם בעלה ואם יש לה טענות תציע לפני הב"ד ויקוב הדין ביניהם ואם תרצה לקבל גט ישליש הבעל וועקסיל על סך גדול או שט"ח שאחר הג"פ אם תשתדלה על הוצאתה על שיידונג לא יגרם לה איזה מניעה ואם לא תבא תדע כי יש לבעלה היתר ממ"ר לישא אחרת כן יהא התראתה ואם תעבור ולא תבא עד ל"י או א"א להתרות בה כי לא נודע איה הקדשה או סבה אחרת א"צ הבעל להמתין מאחר שי"ל כבר היתר ממ"ר ומ"ש שתבא למקום ב"ד של הבעל הכי איתא בפ"ת על אהע"ז סימן ע"ה סק"ג ועל חו"מ סימן י"ד סק"ד

ומ"ש שהשתדלות והוצאות עליה כעין זה איתא בשו"ת רמ"א סימן י"ב דאם העיכוב ממנה צריכה היא להשתדל על הסכמה וה"נ הבעל אינו מבקש שיידונג וגם הוא היה רוצה לדור עמה ומרדה בו

שו"ר בשו"ת גאוני בתראי סימן ס"ב דהשואל הביא ראיה דבזינתה אין כופין אותו לגרשה משום עיגון דידה מהא דפשד"ג והמג"א דחה ראייתו דבפשד"ג דארוסה אינו חייב בשארה וכסותה משא"כ בנשואה שזינתה נהי דפטור ואסור בעונתה מ"מ אם אינו מגרשה חייב בשאר וכסותה עיי"ש וזה יתכן כשאינו רוצה לגרשה כדמו"י לא נפרד האישות מד"ת משא"כ אם רוצה לגרשה ובדין שתקבל גט הרי אם יגרשה יהא פטור משו"כ אף דלא השיגה בדא"ה שיידונג ודאי יש ראיה מהך דתלבין ראשה דאין לחוש לעיגון דידה כשגרמה לעצמה ועוד אפ"ת דחיישינן לעיגון דידה היינו אם אינו רוצה לגרשה דליכא בזה עיגון דידיה וי"ל בזה נהנה וזה לא חסר כופין עמ"ס משא"כ כאן לעגן אותו משום לתא דידה ואח"כ ראיתי בכתבים סל רעק"א בדפוס ווארשא דף צ"ג דחה כל דברי המג"א ושם הרגישו בדברי התוספת דזבחים ועיי"ש פלפול ארוך ועוד יש ראיה משו"ת רשב"א סימן תת"ב הובא ברמ"א באעה"ע סי' קס"ה ס"ב ובריב"ש סימן תק"ט כתב באשה שנפלה לפני יבם שיש לו אשה אחרת ואינה רוצה להמתין עד שיטול רשות מהמלך ליבם כי לפי דיניהם אינו רשאי ליקח שתי נשים בלתי רשות דברור הוא דלא משהינן לה עד שיטול רשות וכופין אותו לחלוץ עיי"ש הרי משום עיגון דידה לא משהינן לה עד שישיג רשות כ"ש משום עיגון דידיה אם לא תקבל גט עד שתשיג שיידוכג מערכאות דמחויבת לקבל גט וכיון שאינה רוצה בגט וגם מורדת מלדור עמו לא משהינן לו וכ"מ בפרק. החולץ דף ל"ט ובאה"ע סימן קס"א ס"ה תלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבא ממדה"י אין שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה אלא חלוץ או יבם

שצט

שאלה חמשה שותפין מחזיקים באנק מסחר הלואה ועד השלשה מהם בא אחר לקחת בנו לשותף ויתן בעבורו ששה אלפים ז"כ לבאנק ונאותו לו שנים בפירש והשלישי שתק ודברו מה שיהא מעשהו בבאנק ואמרו השנים שיהא קאסורור דהיינו ההלואה והפרעון של המעות על ידו ויקח גיהאלט דהיינו שכר קצוב והביא האב ארבע אלפים אח"כ נולד סכסוך דהשלישי מוחה לגמרי והשנים אינם רוצים ליתן חלק בשוה עמהם והאב טוען דסתם שותף ליטול חלק בשוה והשותפים טוענים דלא נתכונו על שכר חלק בשוה וגם בהשתתפותם החמשה כתוב תנאי שלא יוכלו ליקח עוד שותף זולת בהסכמת שלשה מהם ועוד טענות יבואו להלן

תשובה הנה מה שעדיין לא נתן רק ארבע אלפים לא מגרע לומר עדיין לא נתקיים השותפות עד שישלים כל הששה אלפים ובידם לחזור דהא מבואר בקידושין דף מ"ם ובאהע"ז סימן כ"ט ס"ז דהאומר הרי את מקודשת לי במנה ונתן לה רק דינר הר"ז מקודשת וישלם השאר שזה כמי שאמר האמק"ל בדינר זה ע"מ שאתן לך מנה שהיא מעכשיו מקודשת

אך שתיקת שותף השלישי צ"ע דבחו"מ סימן פ"א ס"ז בהג"ה איתא דשתיקה כהודאה הרי התומים שם סקי"ג הניחו בצ"ע

ולכאורה י"ל כיון דהאב הניח מעותיו אצלם והשלישי ידע ושתק א"י לומר לא הסכמתי דאם כן משתמשין במעות זה שלא ברשות ושש"מ גזלן הוא ולא מהימן למשוי נפשו רשיעא אף דמוחזק כמ"ש הר"ן בספ"ב דקידושין והובא בחו"מ סימן קפ"ג ס"ב בהג"ה ולא כן כתב בשו"ת מהר"ח א"ז סימן נ"ג וכן בתוספת כתובות דף ק"ט ע"ב בד"ה עשאה סימן לא משמע הכי ובהג"א פ' הגוזל קמא בד"ה מעשה בפרגא יש בזה פלוגתא ואולי יש לחלק בין קרקע דאין השליח מוחזק בו דבהכי מיירי הר"ן למטלטלין דהמוחזק יכול לטעון אף דמע"ר ועיין ביו"ד סימן קס"ט סכ"ה ובש"ך שם ס"ק ע"ט ועמ"ש בערך ש"י על יו"ד סימן קע"ז סי"ב ועיין רמ"א בחו"מ סימן רצ"ב ס"ז סוף הג"ה במקום שאסור להשתמש א"נ לומר לעצמי עסקתי וצ"ע דבשו"ת רשב"א סימן תתקל"ח שממנו הוציא כן הרמ"א מוכח להיפך

שנית מה שטענו שלא נתכוונו על שותפות בשוה אף דסתם שותפות הוי בשוה אפיל הניח