תשורת ש"י רלב

שפ"ח מחודש חי"ת דאם העידו שלא בפני בע"ד ודאי האמת כן הוא בבירור רק גזה"כ שלא לקבל עדות שלא בפני בע"ד וכ"כ תוספת בפ"ו דערכין דף כ"ב ע"ב דאחזוקי סהדי בשקרא לא מחזיקינן אפילו העידו שלא בפני בע"ד והנה כתב הרשב"א בתשובה הובא במהרי"ק סוף שרש ק"א דתקנת ר"ג היה לגדור בפני הפריצים המעוללים בנשותיהם ותולין מעשיהם בדברים בטלים ועיי"ש ואם כן תינח אם נ"מ לענין ממון או לאוסרה על בעלה לכופו לגרשה יש בזה משום גזה"כ לקבל העדות דוקא בפני בע"ד אבל לענין תקנת רגמ"ה כיון דידענו דהאמת כן כאשר הועד ומצוה לגרשה הרי דלא בעלילת שקרים בא הבעל ליכא בזה כלל טעם התקנה דאטו משום גזה"כ תיקן רגמ"ה והרי הכא לא נ"א לענין כתובה לא התרו בה ול"ל נהי דל"ש בזה הטעם של התקנה מ"מ ל"פ דהרי קמן דבמקום מצוה לא אמרינן דל"פ וכדפסק רמ"א בסימן קט"ו ס"ד ועיין מהרי"ו סימן ס"ה דכתב דל"פ לא אמרינן רק בתקנה שנתקין בחכמי כל ישראל אבל תקנת הקהלות דלא נתקן רק באיזה מדינה לא אמרינן ל"פ ואם כן י"ל ה"נ חדר"ג דלא נתקן רק באיזה מדינות

וגם א"ל כיון דלענין ד"ת גזה"כ שלא לקבל עדות שלא בפני בע"ד ה"נ כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון דזה לא אמרינן אלא בתקנת התנאים כמ"ש ידי אליהו הובא ביד מלאכי בכלל כ"ף סי' של"א

וראיתי בהיתר שכתב הה"ג רש"מ הכהן מבערזאהן עפ"י דברי ריבות בסימן רכ"ו שהביא תשובת רשב"א בח"ד סימן ר' דאם הביא הבעל עדים שגירש אשתו כדי שיוכל לישא אשה אחרת ולא נתקבל העדות בפני אשתו ראשונה דמהני לענין איסור חדר"ג שאין זה בכלל מה שאמרו אין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד שזה אינו בא עכשיו לדון בינו ובין האשה אלא להעיד על עצמו שהוא מותר לישא אשה ועל היתר הוא בא לדון וליתן עדים כנותן עדים שחתיכה זו מותרת לו עכ"ל והובא גם כן בכנה"ג לאהע"ז סימן מ"ב בהגהות ב"י אות צדי"ק אך זה אינו מועיל לענין להתיר לו לגרש בע"כ דהא אנו דנין בינו ובין האשה לגרשה בע"כ אבל מ"ש מתשובת הרשב"א שבמהרי"ק מבואר שם בין לענין לישא אשה על אשתו בין לענין להוציאה ולכאורה לפימ"ש בהגמ"ר דכתובות הובא בד"מ אה"ע סימן א' דתקנת ר"ג שלא לישא אשה על אשתו היה משום קטטה אינו מטעם הרשב"א אך היינו אם רוצה לדור עם שתיהם אבל אם מצוה לגרשה ויכול לגרשה בע"כ אלא דמשמטת עצמה ופטור משכו"ע כיון דרוצה לגרשה כדין והיא מעכבת וכ"ש כשמסלק כתובתה דדעת הרא"ם דפטור משכו"ע אך החמ"ח ואחרונים בסימן ע"ז חולקים עליו מחמת חדר"ג שלא לגרש בע"כ זה נמי בכלל שלא למנוע ממנה שכו"ע מ"מ הכא דמותר לגרשה בע"כ כע"מ להרא"ם דאין צריך לדור עמה אם כן ל"ש נמי טעמא דקטטה

שצז

שאלה ראובן נפל לו סחורה ירושה במקום אחר ומכרה לשמעון והתנו ע"מ שאין לנו אונאה זע"ז ונמצא שנתאנה שמעון הנה מבואר בפרק הזהב דף נ"א האומר ע"מ שאין לך עלי אונאה י"ל עליו אונאה אפילו לר"י דבדבר שבממון תנאו קיים דהכא לא ידע דמחיל אך נראה דוקא באומר שאין לך עלי משא"כ שאין לנו זע"ז דאיידי דבעי לקנות גמר ומקנה וזה תליא במחלוקת שהובא בחו"מ סימן ר"ז סי"ג בהג"ה בשנים שהמרו זע"ז ואם כן המוחזק י"ל קי"ל ולכאורה לא נראה כן בשו"ת מנחם עזריה סימן מ"ב בענין שמחלו ונתנו במתנה זה לזה כל מין טעות ואונאה שנפלה בחלוקתם והביא מהא דע"מ שאין לך עלי אונאה ולא נחית לחלק בין האומר שאין לך עלי אונאה להאומר שאין לנו אונאה זה על זה ולחלק בין בא להוציא לבא להחזיק ונראה דשאני התם דהמתאנה לא ידע והמאנה ידע ובערמה ועול עשה התנאי זה בכה"ג הוי מחילה בטעות אף די"ל איידי דבא לקנות גמר ומקנה מ"מ אלו ידע דחברו יודע האונאה ומטעהו לא היה מקבל עליו תנאי זה דהא לא שייך איידי דבעי לקנות דודאי לא יקנה ולא ירויח כיון שחברו יודע האונאה ולא נכנס חברו לכלל הספק ומחמת דהמתאנה כסבור שגם חברו אינו יודע ואפשר שהוא ירויח קיבל עליו התנאי והוי מחילה בטעות ועלה פסקו של המ"ע כהוגן אף דאפשר לא עלה דעתו אז חילוק זה ולפ"ז בנ"ד אם יש לחשוד את ראובן שידע מהאונאה והוא מוחזק מחויב לקב"ח שלא ידע ועמ"ש בערך ש"י על חו"מ סימן צ"ב ס"ג

שצח

שאלה בנימין בן זאב מרדה בו אשתו הינדא מיד אחר החתונה וגנבה נדוניא שלו וברחה ועקבותיה לא נודעו זה ט"ו ירחים והשיג הבעל היתר ממ"ר לישא אחרת אח"כ נודע להרב דגליל הבעל שהיא סמוך לפעסט ושלח לה הרב אזהרה שתקבל ג"פ והשיבה דאין רצונה לקבל ג"פ עד שישיגו מקודם השיידונג בערכאות וע"ד שמרדה בו אמרה דלא בעינא ליה כי רודף זונת והשליח הוכיחה על מה שיושבת עם אחר בזנות ולא השיבה כלום וכתב הרב דעפ"י חק החדש אין קפידא להקדים הגט כדת משה וישראל וא"א להמתין על השגת השיידוכג כי אפשר ישתהה יותר משלש שנים ואפשר מערמת ואף אח"כ לא תתרצה בגט כדמו"י ודן הרב דא"צ הכרזה ד"ש המבואר בפ' אע"פ דף ס"ג ע"ב כיון דאסורה לבעלה מדינא דהא העיד שיודע ברור שזינתה ושנשמע עליה כי ילדה ממזר את"ד הנה מ"ש דאסורה לבעלה מדינא כי העיד שיודע ברור שזינתה לא מובן דהא עפ"י ע"א ושתקה אינה אסורה אא"כ מהימן לו כבתרי כדאיתא בקידושין דף ס"ו

אמנם לענין הכרזה כתב הרמ"ע שאלה כ"ה באומרת מ"ע ואישתהי יב"ח א"צ לא התראה ולא הכרזה יעיי"ש ונראה שכ"ד רש"י בפ' אע"פ דף ס"ד בד"ה תריסר ירחי שתא שכתב ותו לא דיל"ד מהיכי תיתי להשהות יותר ממה שאמרו חכז"ל אע"כ כונתו ותו לא דא"צ הכרזה ד"ש ואפילו נאמר דקאי על מ"ע מ"מ ה"נ אומרת לא בעינא ליה משום דרודף זונות ולא אמרה בעינא ליה ומצערנא ליה

ועוד הרי הטו"ז ובית מאיר הכריחו בדעת הטור דלאחר שהתקינו להשהות יב"ח א"צ הכרזה בין אומרת מ"ע בין אומרת בעינא ליה ומצערנא ליה ובספר נתיבות השלום בדרך תבונה נתיב א' האריך והוכיח בכגון זו בנ"ד א"צ הכרזה יעיי"ש

ואפשר עוד לומר אחר שבא הדבר בקובלנא לפני מאה רבנים שמרדה אשתו בו נתפרסם הרבה ועדיף מהכרזה אף שהיה שלא במקומה דהא קי"ל בפחז"ה דף ל"ח מחאה או חזקה מהני אף ברחוק הרבה כיון דשיירות מצויות ודאי הקול נשמע