תשורת ש"י רלא

ועוד הרי כתבתי לעיל אם הוי סטימתא להשתתף רק בשטר הרי כאן בטל השטר אחר שנה שנכתב בהשטר אם כן אפ"ת דשותפות מדינא א"צ קנין או שטר מ"מ כיון דנהגו רק בשטר לא מתקיים השותפות רק בשטר

עוד כתב דבבאר היטב א"ח סימן נ"ג ס"ק כ"א הביא ממ"צ דש"ץ ששכרוהו על שנה ואח"כ התפלל ימים נוראים בתחלת שנה שניה דמוכרחים להחזיקו כל השנה כבראשונה הרי דגם לענין הזמן אמרינן כיון שהתנהגו בסתמא בתחלת הזמן הוי כשכרוהו על שנה כמו מתחלה א"ד הנה אין הספר תחת ידי לדעת טעמו אבל אין ראיה משם על שותפות דידוע דעבודת ש"ץ בימים נוראים אינו שוה לשאר השנה וכיון שהשכירות שנה ראשונה נכלל בסך אחד ל"ל מה דשתקו מתחלה היה דעתם רק על ימים נוראים דמאן פלג להו השכירות וגם אפשר דמיירי ברגילים להשכיר רק על שנה ואחר ימים נוראים לא ימצא הש"ץ מי שישכור אותו והוי כההוא דשו"ת הרא"ש כלל א' סימן זיי"ן שפסק בשוכר בית על שנה ונשאר דר בו חדש בשנה שניה דאינו יכול לצאת מן הדירה ולפטור עצמו רק בשכירות אותו חודש כיון דרגילים להשכיר רק בתחלת השנה על שנה ואחר חודש לא ימצא למי להשכיר והמשכיר סבור שידור בו כל השנה וגרם לו השוכר היזק עיי"ש ה"נ בש"ץ כה"ג

ומשם ראיה דלענין הזמן לא אמרינן דהוי כהתנו שנית עוד על שנה כמו בתחלה כיון דשתקו דאם כן למה ליה לרא"ש לבוא מטעם גרם היזק בלא"ה הוי כשכרו בפירש על שנה שניה וכיון שדר בו נקנה שכירות הבית בחזקה ע"י שדר בו ומניח חפציו בו כמו שהוכיח המח"א בריש הלכות שכירות דשכירות מקום נקנה בחזקה ע"י שמשתמש בו לבד וכן העלה קצו"ח סימן קפ"ט ונתיבות סימן קצ"ב וכן מוכח ברא"ש עצמו פ"ק דפסחים סי' ד' דבהנחת חפציו ברשות הנפקד קנוי המקום למפקיד ונקרא ביתו אע"כ דלענין הזמן לא אמרינן מה דשתקו הוי כפרשו להדיא שיהא זמנו שנה כבתחלה

שצה

ומה ששאל שתחלה כתבו בשטר השותפות שבהביאם הקמח יטילו פרייז ויחלוקו הריוח לוי יקח ששים למאה ורו"ש ארבעים ואם יתייקר הקמח יטיל עוד פרייז וטען לוי שבהטלת פרייז שני לא היה הכונה לחלוק הריוח ורו"ש טוענים דהכונה גם בזה לחלק הריוח ועוד דכך התנהגו עד עתה נ"ל דהדין עם רו"ש בזה וראיה משו"ת הרא"ש כלל מ"ה סכ"ד ע"ד שכתוב בג"ש ע"מ שלא יעבור העבד איזה תנאים אם יערער המשחרר ואח"כ כתב עוד תנאי שלא יברח העבד ממנו עד ששה שנים וכתב כיון שתחלה כתב אם יערער המשחרר אעפ"י שהוסיף אח"כ תנאים אחרים ע"ד תנאים ראשונים הוסיף שיהו גם הם תלוים בערעור המשחרר וכ"ש הכא כיון שהתנהגו כן אח"כ איגלאי למפרע דכתכונו כן

שצו

נדרשתי להיות נמנה בהיתר מ"ר לאיש יניק וצו"מ ולא קיים פו"ר כי אשתו עוברת על דת יהודית משחקת עם בחורים ומדברת ניבול פה ונעשה גב"ע מהרבה עדים על זה רק שלא בפני האשה והנה גוף הדין מבואר ברמ"א סימן קט"ו ס״ד דאין בזה משום חדר"ג שלא לגרש בע"כ אך לא היה התראה וכתב גדול אחד דבשו"ת חת"ס חחו"מ בהשמטות סימן ר"ג כתב דגם לענין לגרשה בע"כ צריך התראה. ולא דק דאדרבה כתב דבעעד״י בפריצות ורגילה בכך א"צ התראה כמבואר במהר"ם פאדווה עיי"ש וכן מבואר בתה"ד סימן רמ"ב וכ"כ הטו"ז בסימן קט"ו ס"ד וכ"כ הבית מאיר ריש סימן קט"ו וכ"כ בשו"ת אמרי אש חאה"ע סימן סמ"ך וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם חאה"ע סס"ח וכ"כ בשו"ת בית שלמה חאה"ע סימן ס"ז

עוד פקפק גדול זה דאפשר אינה דכלל עעד"י רק דעת קלישתא אית לה ומחמת פתיות עשתה כן ולדעתי ג"ז אינו פקפוק דהנה הרא"ש בפ' המדיר דף ע"ב על המשנה דעע"ד יוצאת שלא בכתובתה כתב דדת יהודית משום חציפותא ומשום חשד זנות הוא דמפסדת כתובה עכ"ל וי"ל דכונתו דבכל חד טעמא סגי ויותר י"ל דחשד זנות לא סגי להפסיד כתובה דהרי כבר נתחייב לה כתובה והוי א"י א"פ אף דז"פ דכתובה רק כשמגרשה או מת מ"מ החיוב מיד כשנשאה כמ"ש במרדכי פ"ק דב"מ לכן צירף טעם דחציפות דמש"ה קנסוה רבנן ומשום טעם דחציפות לבד לא ניחא לו לומר דלא תקנו לה כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה די"ל לא פלוג כמ"ש תוספת בכתובות דף ל"ט ע"ב דגם באלמנה תקנו כתובה אף דל"ש טעם שלא תהא קלה בעיניו להוציאה משום לא פלוג לכן צירף גם טעם דחשד זנות לא תקנו משם לא פלוג שישב עמה בחשש איסור סוטה

אבל לענין דמצוה לגרשה כמ"ש הרא"ש שם בשם הראב"ד אצ"ל דקנסוה משום חציפותא דאף דיהא לה כתובה מ"מ מצוה לגרשה משום חשד זנות והא דחשד זנות י"ל כמ"ש מהר"ם פאדווה סס"י י"ג כיון דעברה עד"י לב בעל נוקפה עליו שמא זינתה וכ"כ המל"מ רפ"ב מהלכות סוטה דהחשש שכבר זינתה כיון דעברה עד"י והב"ש ר"ס קט"ו כתב דהחשש שמא תזנה ולדברי כולם הוא משום לתא דזנות וא"כ נהי לענין לקנסה להפסיד כתובתה אפשר לומר אם דעתה קלישא ועושה משום פתיות אין לקנסה אבל לענין דמצוה לגרשה משום לתא דזנות וכי ס"ד דאשה כזו אשר אין לה דין שוטה כלל ושום סימני שוטה שחשבו חכז"ל בחגיגה ג' ע"ב אם תזנה לא תתסר על בעלה ממלא ה"נ יש לתא דזנות כמו דמשחקת עם הבחורים משום פתיות כן תתפתה לזנות כיון דכל פתיותה רק בזה הרי היא שטופה זימה ומרגלה לה בחורים

והנה הגב"ע נעשה בפני ב"ד שלא בפני האשה ובחת"ס הנ"ל כתב דאם האשה איננה במקום הב"ד שגבו העדות לית בהו מששא ואיך נתיר לו חדר"ג עפ"י עדים שהגבו שלא כדין את"ד ובשו"ת ד"ח בח"ר חאה"ע סימן ה' כתב כיון דבעל מביא עדים דלפי עדותם מצוה לגרשה מחמת רוע מעלליה הוה כמו דבר איסור שא"צ להעיד דוקא בפניה את"ד והנה כבר הלכו נמישות בזה אם נוגע לדבר איסור אם מועיל גב"ע שלא בפני בע"ד כדאיתא בנוב"ק סימן ע"ב ובאהע"ז סימן י"א באחרונים ובכנה"ג לאה"ע סימן מ"ב בהגב"י אום פ"ז אך דתקנה שלא לישא שתי נשים בספיקא אזלינן לקולא כמ"ש ב"ש סימן א' ס"ק כ"א ובד"ח ח"ב בסימן י"ד וט"ו דאין בזה חשש דאורייתא

ולי נראה לענין חדר"ג א"צ גב"ע בפניה דהא כתב הרשב"א ומהר"ם ב"ב הובאו בב"י חו"מ סימן