תשורת ש"י כג

דרום וצפון ויש היזק לקהל וכ"ש אם עדיין לא פרעו דמי המקומות הרי טוענים ברי נגד הקהל לא פסקתי סכום דמי המקום רק על אופן זה וא"א להוציא מידם ואפילו כבר פרעו דמי המכירה מ"מ כיון שאין הגבאי זוכר ובעלי המקומות טוענים ברי א"כ לפי הדין היה שישבעו בעלי המקומות ויטלו כדאיתא בחו"מ סימן שין ועש"ך סימן רכ"ב ס"ב וה"נ כיון שעדיין בשעת המכירה לא העמידו הספסלים ה"ל למידק ונהי דא"א ליתן לכל אחד טענתו במקום דאי דמר לאו דמר מ"מ הל"ל דהמכירה בטלה דכ"א יאמר במקח שלם אני רוצה ואם כן יפסידו הקהל כשימכרו המקומות מחדש דאפשר לא יעלה דמי המכירה כמקדם וצ"ע אם יחויב הגבאי זה מכיסו עי' חו"מ סימן ש"א דכאן ע"י פשיעתו נפסד הקרקע משויו ועל קרקע פטור מפשיעה ועוד כיון דלאו הגבאי לבד מכר אלא במעמד כל הקהל ה"ל לקהל למידק כמו הגבאי והבע"ד חוזרים על הקהל וא"כ קרובים נאמנים כיון דנוגע לקהל ועוד דנאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי וכאן כל בני הקהל חשיבו בעלי המקח

לט

נשאלתי באחד שקנה בהמה מגוי ובא ישראל ואמר שיודע שזה בכור שנאבד מישראל ומצאו הגוי והשבתי לכאורה י"ל אף דרוב בהמות אינן בכור מ"מ נאמן ע"א לומר זה אינו מן הרוב כמ"ש הפנ"י בקדושין דף ס"ג בד"ה נאמן ואי משום דבמעי אמו לא היה קדוש יש לו חזקת היתר י"ל דזה חזקה העשוי להשתנות ונאמן ע"א נגדה דל"ד לנתנסך יינך דאין החזקה עשוי להשתנות ועי' פ"ת ליו"ד סימן קכ"ז ס"ק י"ב ובתוס' קידושין דף ס"ד ע"א בד"ה נאמן כתבו דגם בעתיד ליגדל א"נ אולם מבואר בפז"ב דף למ"ד הרי שאמר לו אחד אביך הטמין מעות במקום פלוני ואמר של מעשר שני הם אם בבית אינו נאמן וכתב בחידושי ר"ן שם ז"ל ואף ע"פ דע"א נאמן באיסורין והיה בדין שיהיה נאמן לענין מע"ש אפשר שעדות זו של מע"ש דין ממון יש בו שהמעשר שני ממון גבוה הוא והוא בא להוציא הממון מחזקתו ודבר שבממון אינו פחות משנים ואעפ"י שיש איסור בדבר וכן דעת ר"ת ז"ל עכ"ל ונ"ל מ"ש בלשון אפשר משום די"ל במע"ש עיקר העדות לאיסור לא להוציא ממון דאין הבעלים צריכים ליתנם לאחרים ואוכלים בעצמן בירושלים אבל בכור ודאי דין ממון הוא דצריך ליתנו לכהן ועכ"פ דעת ר"ת כן הוא גם במע"ש ואין ע"א נאמן וצ"ע קושית הר"ן דהא גם באיסור דאתחזיק היתרא אין ע"א נאמן והמעות ודאי היה לו חזקת חולין קודם שנתחלל על פירות מע"ש ואפשר משום דמע"ש הוי דשיל"מ כדאיתא בהזהב דף נ"ג ובדשיל"מ לא סמכינן ארוב דעדיף מחזקה וכ"ש אחזקה וכ"כ בצל"ח בסוגיא דר"ח סגה"כ אות ק"ח דבספק תורה בדשיל"מ לא סמכינן אחזקת היתר דדשיל"מ דוחה החזקה מדדוחה רוב כ"ש חזקה עיי"ש ואם כן גם בעד אחד נהי דאינו נאמן נגד חזקה משום דאינו ודאי כעדותו אינו נאמן לדחות חזקה אבל ל"ל דדבריו כמאן דליתא כלל מדנאמן היכא דלא אתחזיק להתירא א"כ עכ"פ עושה ספק ובדשיל"ע דדוחה החזקה נאמן ע"א לאסור ואפשר דר"ן בחידושיו לסנהדרין אזל לשיטתו דמסיק בקידושין פרק האומר דע"א נאמן אף בדבר דאתחזיק היתר ולא היה בידו מעולם כששתקו הבעלים מפני שאינם יודעים ושכן דעת ר"ת עיי"ש ועיין ס"ך יו"ד סימן קכ״ז ס"ק ט"ז אבל לדעת הרא"ש בשיטת ר"ת דשתק ל"מ רק אם אמר לו העד נאסר בפניך או ידעת רגלים לדבר כמ"ש הרא"ש בהניזקין ריש ס"ח אם כן מה פריך ר"ת בהך דפז"ב נהי דלא ר"ל דמיירי דבעלים אומרים אינן יודעים כיון דלא נזכר בברייתא מ"מ הא לא נזכר דהעד אומר בפניכם אמר אביכם או ידעתם רגל"ד וגם לר"ן קשה כמו דמוקי ר"ת הך דתנו בגיטין פרק הניזקין במכחישו או יאמר א"י אף דלא נזכר בגמרא כך יכול לתרץ הך דפז״ב ועיין תוס' בגיטין שם בד"ה אמר אביי וברא"ש שם וכן משמע בר"ן פרק האומר בקידושין דלא הקשה מהך דפז"ב רק אמאי דס"ל לראשונים אפילו אומר א"י נאמן העד ז"ל שם ואפילו אמר הלה א"י נאמן וכ"ת הא אמרינן פז"ב וכו' והרמב"ן ז"ל תירץ דמע"ש נמי אפוקי ממונא הוא שהוא מוציא ממון מרשות הדיוט לרשות גבוה וע"א לא מהימן אלא באיסורי גרידא ומיהו התם מהימן אפילו כשאמר הלה א"י עכ"ל ר"ל התם כשהמעות בשדה דביד העד ליטלן ואם כן מה צ"ל ר"ת בהך דז"ב משום דהוא דבר שבממון ומ"מ מהר"ן דלא מקשה רק לפמ"ש באומר א"י נאמן העד לאסור גם באתחזיק היתרא משמע דבלא"ה ל"ק מפז״ב ואי דשיל"מ הוי כלא הוחזק להיתר בלא"ה היה יכול להקשות וי"ל דהיה אפשר לדחות דל״ש דבר שיל"מ משאר איסור לענין ע"א או דלר"ן בנדרים הא דדישיל"מ ל"ב ברוב משום דחשוב מב"מ אינו מוכרח דשאר רוב ל"מ בדשיל"מ וגם בר"ן ס"פ א"צ מסופק אי אזלינן בתר רובא בדשיל"מ הובא בהגהת רב"פ ז"ל א"ח סי' תקי"ג אם כן אינו מוכרח גם בחזקת היתר בדאורייתא להחמיר רק בפ"ק דביצה דעת הר"ן דבדאורייתא לא אזלינן בתר רובא בדשיל"מ עיי"ש גבי בדק בקינא של תרנגולים וביו"ד סימן ט"ז סי"ב כתוב דעכו"ם מסל"ת אינו נאמן לומר על שתי בהמות שמכר שהן או"ב משמע דישראל מהימן ובסימן קכ"ז פסק דע"א א"נ לאסור כשלא אמר לו ידעת דרגל"ד ואפשר לומר דבאו"ב ליכא חזקה רק רוב לומר דהוא מרובא דעלמא ונאמן ע"א לברר שזה נולד מזה דודאי היה או"ב רק לא ידענו איזה אמנם משו"ת רשב"א סי' קי"ח מריה דהאי דינא דסימן ט"ז מוכח דגם ע"א ישראל לא מהימן לר"ת רק איהו ס"ל דע"א נאמן רק גוי אינו נאמן ומוכח דלא כפנ"י וא"כ ש"ע דפסק בסימן קכ"ז ס"א כר"ת ובסימן ט"ז משמע דרק גוי אינו נאמן צ"ל משום דהוי דשיל"מ גרוע או משום דהוי רק לברורי מהרוב וברשב"א מוכח דלא ס"ל גם שניהם דגם ישראל אם נחליט דא"נ לאסור במקום אחר ה"נ באו"ב וגוי מסל"ת לכ"ע אינו נאמן צ"ל דהש"ע נקט בגוי מסל"ת משום דמקורו מהרשב"א שנשאל כן וגם קמ"ל דאי מהימן ליה גם גוי אוסר ואה"נ דישראל גם כן לא מהימן לשיטת הש"ע כי לא מהימן ליה ועכ"פ לענין בכור דהנ"מ גם לענין ממון אין ע"א נאמן אלא אם מהימן ליה כמו באשתך זינתה בקידושין דס"ו

יש לעין במחזיקי פאבריקין עושים שכר ושמרים ויי"ש ובעוה"ר אוכלים חמץ בפסח ומחללים שבת ודחז"ל הם אצלם שחוק ולעג איך נקנה מהם חמץ אחה"פ אף דמוכרים בע"פ לגוי ועושים שט"מ