תשורת ש"י כב

אין סטימתא רק אם מנהג ברור בזה ממש ואין ללמוד חוב מכסף בעין לענין מנהג כיון דלא ראינו מנהג רק בכסף בעין ועיין נתיבות סימן ר"א ואפילו יהא רק ספק מנהג לא עדיף מספק בתקנה דיעמירנו על ד"ת כדאיתא בא"ע סימן קי"ח ס"ו

ועוד כיון דהגוי מוחזק יכול לומר קי"ל דמלוה אינו קונה וא"א להוציא ממנו הוי יד נכרי באמצע ועוד דאיסורא בתר ממונא גרירא גם לקולא כמ"ש בריטא רפ"ב דבכורות בד"ה והנה האמור לכאורה

ועוד י"ל גם לרמב"ם ישראל מגוי אינו קונה בחוב דלא סמכה דעת הישראל כלל שיפרע לו הגוי עיין חו"מ סי' רנ"ג ס"כ וסמ"ע שם ס"ק מ"ה ואם כן יש תרתי לריעותא חדא דמתחלה הוי כלית ליה גביה ומילי בעלמא הוא שנית כיון דמכר לו הפרה בעד חוב ולא סמכה דעת ישראל שיתן לו הפרעון

ומה שאמר כיון שהתנה שהחלב תהא שלו עד חצי סיון ובתוך כך ילדה הרי קי"ל בחו"מ סימן ר"ט ס"ז דשייר לעצמו מקים הפירות וה"נ נשאר לו חלק בגוף הפרה לא כ"ל דרק בישראל דסמיכתו על ד"ת ובד"ת אינו קונה דשלב"ל ע"כ שייר לעצמו באופן שיועיל דלא מתני בכדי וכמ"ש רשב"ם בב"ב דס"ג אבל גוי סמיכתו על דיניהם וסגי לו בתנאי שיור החלב לבד דל"ש להו בין דשלב"ל לב"ל

ב) מה ששאל דנפסק הרבה תיו של ביתך בפרשה של תפילין הנה אם הוא בביתך של והיה אם שמוע יכול למחוק תיבת ובשעריך ותיבת ביתך מן אות תיו והלאה ויכתוב על הגרר דהוי כסדרן אך אם הוא בביתך של פ' שמע כיון דכבר כתב פ' והא"ש אם יתקן בפ' שמע יהא שלא כסדרן מחמת הפרשיות דנגמר כתיבת והא"ש לפני גמר פ' שמע והסדר שמע והא"ש כדאיתא בא"ח ריש סל"ב וסדרן של פרשיות חמור מן סדר התיבות בפרשה אחת כדאיתא ביו"ד סימן רפ"ח ס"ג עיי"ש כה"ך ואפילו לטו"ז שם מ"מ מעכב דיעבד גם בפרשיות כדאיתא בא"ח סימן ל"ב ס"א בהג"ה ומה לי כולה ומה לי מקצתה

לז

שאלה ראובן רצה לבנות חנות והיה לו עצים מוכנים ובא שמעון ושכר ממנו ליתן לו בעד החנות כו"כ לשנה ועשו קנין ואחר שנגמר רוצה לחזור נ"ל דל"ה דשלב"ל לפמ"ש בשו"ת מהר"ם אלשיך סימן קל"ו הובא בחוו"ד סימן קע"ה דאפילו מחוסר שלשה מלאכות לענין קנין ל"ח דשלב"ל אלא דיש לגמגם בזה דמעיקרא עצים והשתא חנות או בית פנים חדשות הוא זה ומ"מ נראה כיון דבידו לגמרו ל"ה דשלב"ל ועיין תוספת נזיר דף י"ב בד"ה מ"ט דאם יש לה קמח כיון שבידה ללוש ולגלגל העיסה לא הוי דשלב"ל אף דהוי נמי פנים חדשות וכמבואר בש"ע א"ח סימן שכ"ה ס"ד דאפה עכו"ם פת בשבת דחשוב נולד שו"ר בח"ס חו"מ סימן קד״ם הובא במשפט שלום סי' ר"ט ס"ט דמוכר יי״שש יצא מבישול תבואה זה אף דהוא דומה למוכר פירות דקל מ"מ כיון דגמרו בידי אדם לא הוי דשלב"ל וכמוכר יין ענביו בשעת הבציר ועדיף משחת לראב"י בקדושין עכ"ל ולפ"ז אפילו קודם שנבנה החנות שניהם אינם יכולים לחזור דסתמא הוי מעכשיו אף דאינו יכול להשתמש בו עכשיו עיי"מ

לח

מני עיר בנו בהמד"ר והסכימו לעשות מקומות בצד דרום עשרים וכן בצפון ונמכרו המקומות קצת מדרום וצפון וגם כל המקומות מצד מזרח ואותם שקנו במזרח בקרן מזרחית דרומית וצפונית טוענים להניח מקום פנוי שיעור אמה בין מושב שלהם ומושב המקום שבדרום וצפון הסמוך להם ובעלי המקומות שבדרום וצפון טוענים שלפי מדות העשרים מקומות שהוסכם אין נשאר מקום פנוי רק חצי אמה וכל מה שקרובים למזרח יותר שוה וכל צד טוען שכן הוכרז בשעת מכירת המקומות כמו שטוען ואין עדות כשרים לשום צד ועדיין לא נעשו הספסלים

הנה נראה דהגבאי שמכר המקומות אם אינו נוגע נאמן לומר באיזה אופן נמכרו המקומות כמה מקום פנוי ינוח כי אין בעלי המקומות מוחזקין ונאמן בעל המקח כ"ז שמקחו בידו כדאיתא בחו"מ סימן רכ"ב ועליו מוטל לדייק ולהעמיד כל אחד על מקומו כמו שמכר

ואם הגבאי אינו זוכר או נוגע כגון שקנה לעצמו מקום בצד דרום או צפון או בקרן דרומית מזרחית וקרן מזרחית צפונית אזי י"ל כיון דתביעת קוני המקומות מהקהל לענין כמה יהא מקום פנוי נאמנים שאר בני העיר אפילו קרובים זולת בעלי המקומות שבדרום וצפון מפני שהם נוגעים שיהא קרובים יותר למזרח אם לא ירחיבו המקום פנוי וכמבואר בחו"מ ס"ם ל"ז סכ"ב אבל הבע"ד עצמם א"א להאמין דמה חזית כיון דכל אחד מעיד לעצמו ממש כמו שכנגדו

ואם ליכא שום עד אזי כל צד יכול לומר לשכנגדו או השבע חתה וטול כטענתך או אני אשבע כמבואר בחו"מ סימן רס"ז ס"ח בש"ך סק"ה ואם כל צד אומר איני נשבע אלא השבע אתה וטול או כל אחד רוצה לישבע אזי נראה דיחלוקו רוחב המקום שטוענים עליו כי בזמן הזה אין לדון כל דאלים גבר כמ"ש השבו"י ח"ב סימן קס"ז הובא בפ"ת ריש סימן קע"ד ואם יש עד אחד אפילו קרוב ושני הצדדים אומרים השבע אתה אזי ישבע זה שמכחישו העד כי זה שהעד מסייעו פוטרו משבועה ואפילו קרוב כמ"ש בשע"מ ס"ס ע"ה ואפילו לפי מה שהשבתי עליו בחיבורי ערך ש"י שם משום דאיכא לברורי אין קרוב מסייעו פוטרו אבל כאן דכ"ח אומר השבע אתה א"א לברורי אם כן קרוב המסייעו פוטרו ומחייב שבועה לשככגרו עיין בחו"מ סימן ע"ה סכ"ג בהג"ה אבל אם כ"א אומר אני אשבע לא מהני לו קרוב דהא סימנים וסימנים וע"א יניח כדאיתא בחו"מ סימן רס"ז סע"י א"כ אפילו עד אחד כשר לאו כלום אבל שני קרובים נאמנים דלאו רק לענין הקדש ותקנה המנהג להכשיר קרובים אלא גם לכל עניניהם כמבואר בחו"מ סימן ל"ז סכ"ב ובשו"ת ריב"ש סימן קצ"ה לענין מינוי סופר וה"נ טענת קוני המקומות נגד הקהל כל צר טוען שהסכמת הקהל היתה להעמיד ספסלי דרום וצפון באופן הנאות לו ועל אופן זה קנו המקומות וגם נוגע לקהל כי כפי הצורך והסכמתם כמה יהא רוחב כל מקום מושב אם לא יקרבו ספסלי דרום וצפון למזרח לא ישאר שיעור עשרים מקומות בצד דרום