תשורת ש"י רכט

שאם יתברר סלא הגיע כ"כ יוחזר לו אך בתומים שם העלה דהוי פלוגתא דרבוותא ואם כן אם הלוקח מוחזק אין להוציא מידו וכן אם תפס מוכר אין להוציא מידו

אך בחו"מ סימן קכ"ו ס"י מבואר לענין מעמ"ש אם הממחה ידע שהנמחה עני והטעהו להמקבל ממנו בעד חובו דחוזר והוא מהירושלמי ופסק הש"ך דאם שניהם לא ידעו א"י לחזור דיכול הממחה לומר קי"ל כיון דרבים פליגי בזה אבל אם הממחה ידע והטעהו אינו יכול לומר קי"ל כרמב"ן דיחידאה הוא עיי"ש ואם כן ה"נ אם הלוקח ידע שיחזרו העודף רק בערמה הטעהו למוכר יכול המוכר לחזור דאף דאין במכירת חוב דין אונאה מ"מ בהטעהו כנידון דידן המקח חוזר אבל אם לא ידע רק קנה על הספק שמא ירויח או שמא יפסיד הוי כשניהם אין יודעים ואם הלוקח מוחזק אין להוציא מידו לכן יש להטיל קב"ח על הלוקח אם לא ידע לפני הלקיחה ובערך ש"י על חו"מ סימן רכ"ז ס"ג הארכתי בזה ומ"מ צ"ע כאן להוציא מיד הלוקח דהרי הפראכט בריף לא שוה כלום רק לצור עפ"י צליחיתו ואם כן ה"ל למוכר להרגיש מדלוקח קונה אפשר יודע שיחזרו מעות אף דיש לומר דרוצה לקנות על הספק מ"מ לא הטעהו הלוקח בדבריו כנידון הירושלמי שאמר הממחה תן לזה מעותי ואמר הן אתן כמ"ש בעה"ת הובא בש"ך סימן ס"ו סל"ד ס"ק קי"ג

והנה בספר יהושיע בפו"כ סימן קכ"א בנידון באנקנאטין שיצא פקידה מהמלך שנתייקרו ונסעו חלפנים למקום שלא ידעו מהפקידה והחליפם בחצי שווים ועתה הם טוענים שנתאנו מחמת שלא ידעו ופסק דהוי מקח טעות והביא ראיה מכתובות דף צ"ז ע"א בהאי בצורתא דאמר דהוי זביני בטעות והובא בד"ג כלל ה' ס"ח עיי"ש

ואין הספר ת"י ואין ראייתו מוכרחת דהתם הוי זבינא בטעות דאם הוי ידעו שמביאים תביאה רק נתעכב קצת בדרך לא הוי מוכרים אפדנייהו כלל עיי"ש משא"כ במכירת הבאנקנאטין דהטעות מחמת ששוים יותר דנתייקרו וזה תחת סוג אונאה ולא תחת סוג מקח טעות ונ"מ בשיעור אונאה ולענין שטרות וכה"ג דאין בהם דין אונאה עיין חו"מ סימן רכ"ז סט"ז דבמטבעות נמי יש דין אונאה ובאנקנאטין הם כמנובעות לפימ"ש האחרונים עיין חת"ס יו"ד סימן קל"ד

שצג

שאלה תינוק הובא לימול וראו שינוי בעיניו ושאלו לרופא ואמר שהוא אנצונדוק ומ"מ מבטיח שלא יזיק לו אם ימולו אותו ונסתפק מעלתו אם זה כאב מועט דסגי להמתין עד שיתרפא או כאב גדול דצריך זיי"ן ימים אחר שיתרפא וגם אם לסמוך על הרופא

הנה בנמ"י יבמות הובא בב"י יו"ד סימן רס"ב כתב דאם י"ל כאב גדול בעיניו ממתינים אחר שנתרפא זיי"ן ימים דשוריינא דעינא בלבא תלו כדאיתא בע"ז פא"מ כ"ח ע"ב עכ"ל ובע"ז שם איתא ההיא אמתא דקדחא לה עינא פקעא עינא וריף פרק שמונה שרצים גרס פקע עינא ומתה נפק מר שמואל ודרש עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת מ"ט דשוריינא דעינא באובנתא דלבא תלו כגון מאי אר"י כגון רירא דיצא דמא דמעתא וקידחא ותחלת אוכלא ופרש"י קדחא חמימות הרי דאנצונדוק הוא סכנת כל הגוף ולריכין להמתין זיי"ן ימים אחר שנתרפא ואין לומר מדאמר וקידחא בוא"ו משא"כ באינך רירא דיצא קאי קידחא על רירא דיצא ואינך דוקא שמצטרף עמהם קידחא אבל קידחא לבד אינו סכנה וכמו ותחלת אוכלא דקאי על כולם דהא ברמב"ם פ"ב מה"ש והובא גם כן לשונו בטא"ח סימן שכ"ח כתב או שהיה בהו קדחת ונראה דהוכיח כן מעובדא דהאי אמתא דלא נזכר רק קדחא ומתה ומחמתה דרש מר שמואל דהוי סכנה

והיה אפשר לומר כיון דבזמנינו לא ראינו ולא שמענו מי שמת מחמת קדיחת עין ודאי נשתנה הטבע כמ"ש הרמב"ם כה"ג הובא במג"א סימן קע"ג ורמ"א באעה"ז סימן קנ"ו ס"ד והא דרי"ף ורמב"ם וטור כתבו דהוי סכנה אפשר לא נתברר עדיין אז שאינו סכנה ובהכי מיושב מה שהשמיטו המחבר ורמ"א בסימן שכ"ח ס"ט הא דקידחא כי נתברר להם בזמנם שאינו סכנה אך כל כה"ג לא ה"ל להב"י וד"מ לשתוק מלהשמיענו חידוש זה וקרוב בעיני שזה רק השמטת הדפוס בש"ע וגם הגאון מהר"ז זלה"ה בש"ע שלו הביא הא דקדחא

ולענין לסמוך על הרופא הנה הב"ח בא"ח סימן שכ"ח ס"ד כתב דאין לסמוך על החולה והרופא נגד המבואר בדברי חכז"ל דמטעא טעי והפרמ"ג בא"א שם סק"ב כתב היכא דאחז"ל שסכנה היא אפילו החולה והרופא אומרים דא"צ לחלל שבת שקר אומרים

ולכאורה י"ל בנ"ד כיון שלא נודע לנו סיבת השינוי בעין של תינוק זה זולת הרופא שאמר שהוא אונצונדוק אם כן הפה שאסר הוא הפה שהתיר לומר שאינו סכנה אך זה ליתא דהא דרופא אין סומכין עליו כמ"ש האחרונים בענייני נדה ע"כ משום דחיישינן דטועה בדמיונו וכמ"ש הב"ח הנ"ל דאל"כ נימא חזקה אומן לא מרעא אומנתו אפילו אינו עושה בעצמו רק מעיד וכמ"ש תה"ד סי' ע"ט לענין נאמנות קפילא בתערובות מין בא"מ הובא בש"ך יו"ד סימן ל"ח סק"ב הגם דדברי תה"ד צל"ע ממ"ש הריצב"א שבב"י יו"ד סימן קפ"ז ז"ל אין בידי להתיר עפ"י דיבור נכרי אפילו ברופא מומחה לרבים דלא מרע נפשיה דקרינן בהו אשר פיהם וכו' מ"מ ודאי גם חשש בדדמי יש בו וכמ"ש הב"ח וכנס"י שאלה ל"ד ושאר אחרונים ואם כן לא מועיל טענה דמה לי לשקר כמ"ש בחידושי רמב"ן ר"פ האשה שלום דמה לי לשקר לא מפקא מחשש בדדמי

ועוד כיון דמבואר בדחז"ל שזה סכנה לכל הגוף הוי כאנן סהדי שכן הוא ובמקום אנן סהדי אינו נאמן משום מה לי לשקר כדאיתא בב"מ דף פ"א ובש"ך חו"מ סימן נ"ח סקכ"ט דהרי החולה והרופא גם שניהם אין נאמנים נגד דחכז"ל כמ"ש לעיל וא"כ ודאי מגו לא מהני דגרע מתרי כמ"ש תוספת בפרק מרובה דף ע"ב ב' בד"ה אין לך בו דאפילו בתרי נגד תרי לא מהני מגו

שצד

שאלה רו"ש ולוי נשתתפו בשטר על שנה אחת מהקמח שמוכרים כ"א בחנותו לא ימכרו בזול זה מזה והרווחים יחולק לרו"ש ארבעים וללוי ששים ואחר השנה התנהגו עוד תשעה שנים וכלה הקמח לרו"ש וללוי היה לו קמח ולא רצה עוד בשותפות ונתייקר השער הרבה והשאלה אם מועיל חזרת לוי על מה שהרויחו כבר או על מה שירווחו מאז.