תשורת ש"י רכח

רק מדרבנן אמרינן רוב ברצון מ"מ עדיין מצטרף לרוב בעילות אחר הבעל ומנלן דאזלינן בתר רוב גרידא מ"מ י"ל שמא כשהיא ישנה ושמא כסבורה שבעלה הוא דע"י הצטרפות שפיר יש לחוש דכה"ג איתא בברכות דף נ"ג דתרי מיעוטא הוי רובא

ועוד נראה דבת"ח הקשה אמאי לא יליף מקרבן דקפיד רחמנא שלא יקריבנו אלא כהן ושמא זינתה אמו ואינו כהן דהשתא ל"ל בחבושים דאכתי יש לחוש שמא זינתה אם אביו וכיוצא עד אהרן הכהן והאחרונים הקשו מפדיון בכור דהא אין הולכין בממון אחר הרוב ועוד קושית רבות באחרונים לכן נראה דודאי מעלמא ליכא למילף כיון דזנות תלי במעשה לא שכיח כתשמיש אשה ובעלה דחשיב ממילא וזולת זה יש עוד רוב בעילות אחר הבעל והוי תרי רובא דאם כן חד רובא מנ"ל אלא ממכה אביו שפיר יליף דהא מבואר בקידושין דף מ"ה ע"ב לא חציף אינש לשויי לאביו שליח ואם כן קל וחומר בן בנו של ק"ו להכות אביו בפני עדים דלא שכיח עזות כזה בכשרים אם לא בממזרים כדאיתא בברכות ט"ז ע"ב ובשבת דף למ"ד דממזר הוא עז פנים וכן הוא בפירש רע"ב בפ"ה דאבות אהא הוי עז כנמר וכן הוא במדרש איכה בד"ה רבתי בגוים בהא דהכיר אחד באושפיזא דיליה שהוא ממזר מחמת שהיה עז פנים כמ"ש יפ"ע שם ויפ"ת שם כתב דזה הוי רק סימן בישראל כמו שאחז"ל מדחציף כולא האי ש"מ ממזר הוא

לכן אף דעל הרוב דברו מ"מ לעומת הרוב דאינו תלי במעשה שכיח יותר מהתלי במעשה יש רוב להיפך דעזות כזה להכות אביו שכיח יותר בממזר מבכשר לכן יליף שפיר דאזלינן בתר רובא דרוב בעילות דלא נשאר רק רוב אחד ואפשר לומר עוד לפי מה דאיתא בירושלמי בפרק החולץ הובא בתוס' פ"ח דסוטה דף מ"ב ע"ב דאשה מתעברת משני בני אדם כאחת וכ"כ רד"ק בשמואל א' י"ז א"כ צדקו יחדיו דאף דהעזות שבו מורה דממזר הוא מ"מ כיון דרוב בעילות אחר הבעל הולכין אחר הרוב ואביו הוא והעזות שבו מחמת דיש בו גם כן חלק מאחר ובמסכת כלה פ"ג משנה ד' עז פנים ר"א אומר ממזר רי"א בן הנדה רע"א ממזר ובן הנדה פ"א היו זקנים יושבין בשער ועברו לפניהן שני תינוקות אחד כסה אה ראשו ואחד גלה את ראשו וחקרו את אמו של זה שגילה את ראשו והודית שבנה ממזר וגם בן הנדה

שצ

שאלה עכו"ם בונים קלוסטער אם מותר לישראל להוליך האבנים ושאר דברים אלל הבונים

הנה ביו"ד סימן קמ"ג ס"ב איתא אסור לבנות עם עו"כ כיפה שמעמידין בה אלילים אבל להוליך צורכי הבנין אינו מבואר לאיסור אך בנדרים פ"ח דף ס"ב ע"ב איתא ר"א זבין יער עצים לבי נורא א"ל רבינא לר"א הא איכא לפ"ע לת"מ א"ל רוב עצים להסקה וכתבו תוספת האיכא לפ"ע שיעשו צלמים או בנין לפני ע"ז מכאן יש ללמוד שאסור להלוות מעות לצורך בנין לע"ז או לצורך תכשיטיה כ"ש למכור להם משמשין וכ"כ המאירי שם האיכא משום לפ"ע ר"ל לעשות צלמי כווניהם או כיפה והוא המקום שמעמידין בו האליל וכ"כ ביו"ד סימן קל"ט סט"ו שאסור להלוות לצורך בנין בית אלילים ובריטב"א פ"ק דע"ז דף ט"ז ע"ב בד"ה הגיע לכיפה כתב אסור לעשות שום הכן לע"ז שאף רוצה בקיומה אסור כדאיתא בפרק השוכר עכ"ל גם יש בזה משום הרחק מן הכיעור כמ"ש טו"ז יו"ד סימן קמ"ג סק"ד. וגם כשיוכלו למצא נושאי סבל נכרים אין להתיר חדא דרמ"א ביו"ד סימן קנ"א סוף ס"א מסיק דכל בעל נפש יחמיר לעצמו ועוד דבברכי יוסף וביאור הגר"א שם הוכיחו מהך דנדרים דף ס"ב ע"ב אף דיכולים למצא עצים מ"מ אסור דלא מצינו היתר רק אם יש לו כבר לא כשיכול למצא וכ"כ בשו"ת אמונת שמואל הובא בפ"ת שם סק"ב וכ"כ בשו"ת באר שבע הובא בברכ"י שם דגם לסייע עכו"ם ע"ע אסור

וגם מ"ש הש"ך בסימן קנ"א שם דיש מקילין משום דאין ב"נ מוזהרין על השיתוף עיין בשו"ת מעיל צדקה סכ"ב ובאשל אברהם להפרמ"ג בא"ח סימן קנ"ו סק"ב הביאו דהעלו דב"נ מוזהר מלעבוד ע"ז בשיתוף וכ"כ בשפתי דעת סימן ס"ה סקי"א וכ"כ בשו"ת שער אפרים סכ"ד הובא במחצית השקל סימן קנ"ו ריש סק"ב וכתב השע"א שכן קיבל מבעל החלקת מחוקק נמצא דמדינא אסור לסייע להבונים בנשיאת אבנים ושאר דברים

שצא

ראובן הוליך רפסורות הרבה על המים ובמרולתם נתפשטו ברוחב ועקרו קרקע שבין המים לרחיים של חברו ואח"כ נתגדל המים וקלקל הרחיים מחמת שלא הפסיק קרקע הרבה בין המים לרחיים ותפס בעל הרחיים כדי הנזק מבעל העץ הנה בפרץ כותל בריא לפני בהמות חברו ויצאו והזיקו יש פלוגתא בחו"מ סימן שצ"ו ס"ד וי"א שאינו חייב בד"א רק בד"ש ודעת הרמב"ם בפ"ד מהנ"מ דחייב בד"א והקשו עליו ממשנה דר"פ הכונס דפרצו לסטים והוציאוה לסטים חייבים על נזק שעשאה הבהמה אבל לא הוציאוה פטורים ותירץ הרמב"ם שאני פרץ דנתכוין להזיק משא"כ לסטים לא נתכונו רק לגנוב והובא במ"מ שם ואם כן כאן דלא נתכוין להזיק

גם להרמב"ם פטור ואם כן ה"נ עקירת הקרקע שהיה מגין בפני המים שלא יזיק לרחיים כשיתגדל המים אינו רק כפורץ גדר בריא וכיון שלא נתכוין להזיק גם לרמב"ם פטור ולא מהני תפיסה ואם חייב בד"ש צ"ע כי המאירי בר"פ הכונס כתב שבאותן גרמות דפטור מד"א יש נמי שפטור בדיני שמים אם לא נתכוין להזיק כי הוא יודע תעלומות לב אבל תלמיד הר"פ כתב שם דאפילו נתפוין לטובה חייב בד"ש דהיה לו ליזהר שלא יבא הפסד לחברו בכך ומ"מ אפילו ודאי חייב בד"ש ל"מ תפיסה כדאי' בש"ך חו"מ סכ"ח סק"ב

שצב

מעשה ראובן נשלח לו תבואה על מסילת הברזל וכשבא ראובן ליקח התבואה לקחו ממנו שכר הבאת התבואה מאה ז"כ מכל מאה מעטטיר ונכתב החשבון על הפראכט בריף כמה פרע אח"כ בא שמעון וקנה הפראכט בריף מן ראובן בקצת והעריך לאדוני מסילת הברזל שלא הגיע כל כך לשלם והוחזר לו הרבה ועתה תובעו ראובן שיחזיר לו. הנה אם מכר ראובן לשמעון הפראכט בריף בכתיבה ומסירה על דרך המבואר בחו"מ סימן ס"ו מ"מ לפ"ד הש"ע שם סי"ד והש"ך שם דשטר שאין בו קנין ואינו רק שטר ראיה לא נקנה בכומ"ס ושאני שט"ח דתקנו משום נע"ד שלא ינעלו דלת בפני לווין וא"כ זה שאינו מחמת הלואה אינו רק ראיה כמה פרע