תשורת ש"י רכז

מלבד דזה דס"ס ל"מ אם ספק אחד מהם רובו לאיסור במחלוקת שנויה כיון דס"א מחצה להיתר כשמצטרף עוד מיעוט מספק שני הוי רוב להיתר כמ"ש הפנ"י בקו"א פ"ק דכתובות אות כ"ח נ"ל דבכגון זה דנ"ד י"ל כ"ע מודו דהנה איתא בבכורת דף כ"ף דרובא דתלי במעשה לא אזלינן בתריה וכתב רמב"ן שם דמיעוט שאינו תלוי במעשה עדיף מרובא דתלי במעשה והגם דיל"ד מנ"ל דעדיף עכ"פ מוכרח דשקולין ואם כן בספק זינתה הצד דלא זינתה חשוב כרוב נגד הצד דזינתה דתלי במעשה דאף דכתבו תוספת ביבמות דף קי"ט דממילא בא שאדם נזקק לאשתו ולא חשיב תלי במעשה היינו באשתו אמרו ולא בזנות וכ"כ האחרונים ואם כן אף דספק שני אם נבעלה לכשרים רובא לאיסור מ"מ מהני כיון דספק אם זינתה רובא להיתר ובח"ר פ"ק דחולין דף י"ב כתב נמי מלתא דהויא ממלא שכיחא טפי מרובא דתלי במעשה

ומ"ש מעלתו דכאן איכא לברורי ע"י רופאים יעיין חמ"ח סימן ס"ח סק"ג דאין אנן בקיאין בשום בדיקה לדעת אם היא בעולה ועוד היכא דאיכא הפסד מסיק הש"ך ביו"ד ס"ס ק"י דא"צ לברר ואין לך הפסד גדול מזה דלאו ארח ארעא לזלזולו בבנות ישראל כדאיתא בפ"ק דכתובות דף יו"ד ע"ב ומ"מ נראה דיש לעשות כמ"ש החת"ס שם לאיים עליה ואביה ולהטיל ח"ס ואם נודע גם להחתן מן החשש יש להזהירו גם כן כמ"ש שם בחת"ס אף די"ל נידון החת"ס חמיר מנ"ד דהתם בא הקול מחמת דנכרית ראה כריסה בין שיניה ושינוייא דאביה שינוייא דחיקא מ"מ ה"נ יש להחמיר אף דכשהיתה בבית אביה לא הוכר עוברה ואם איתא דילדה בג"ח שהיתה במקום אחר כבר היה לה ששה חדשים בביתה ורוב יולדת לטי"ת וניכר עוברה לג"ח כדאיתא בפ' החולץ דף ל"ז שאני זונה דמסתרת עוברה

ואף דדברי עכו"ם אין בהן ממש לאסור על פיו וגם לא אמר בפירש שראה שזינתה ואלו ראה היה מגלה יותר דעכו"ם מפעי פעי כדאיתא בחולין דף קל"ז מ"מ הא כתב בשו"ת מהרמ"ל סימן ס"ו דאם יש רגל"ד יש לאסור עפ"י עכו"ם והובא בנה"ך יו"ד סימן מ"ח ואפשר ה"נ מה שנסעה מביתה ושהתה ג"ח הוי רגל"ד אף די"ל מחמת כיסופא מן הקול ערקה עד שישתקע הקול מ"מ אדרבה היה לה לישב בבית אביה שלא יתחזק הקול יותר ואם כן הוי תרתי לריעותא דכל ריעותא מעידה על חברתה דכה"ג חיישינן דמקולקלת ביו"ד סימן ל"ז ס"ב וכיון דע"י שנסעה מביתה יש לחוש לדברי העכו"ם ליכא צד להקל שמא מכשר נתעברה דהא אומר דיש לה שייכות עם שני גוים וגם ליכא צד לומר דרק פריצות חזא בה דהא הרגל"ד מראה על ריעותא דנתעברה כאשר מרגלא בפומא דאנשי ובתוספת ריש כתובות בד"ה שאם כתבו אף דזנות לא שכיח חשו חכז"ל שלא תשב עמו באיסור כל ימיו

ועור כיון דכתב החת"ס דאם ילדה ודאי יכיר הבעל אם כן יש לחוש גם בספיקא דאיסור דרבנן כדאיתא בקידושין דף מ"ה ע"ב בהא דחיישינן שמא יבא האב וימחה אפילו לענין תרומה דרבנן משום דאפשר יתגלה למפרע האיסור ואם כן ה"ה בס"ס בדאורייתא

שפט שאלני חכ"א הא דבפ"ק דחולין דף י"א ע"ב מייתי רב מרי ראיה דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו מאי ראיה נימא דוקא התם דזולת הרוב בעילות אחר הבעל הוי המיעוט תלי במעשה והרוב אינו תלי במעשה ומנ"ל רוב אחר כשהרוב והמיעוט שוין כגון קטן וקטנה ולק"מ חדא דהא דלא אזלינן בתר רובא דתלי במעשה חידש רבינא בבכורות שם דף כ"ף ורבא לית לו האי סברא וא"כ י"ל רב מרי נמי ס"ל כרבא ובאמת רבינא בחולין פ"ח יליף מעדים זוממין ועוד דאדרבה קשה מאי אמר משום דרוב בעילות אחר הבעל דאכתי קשה אם אביו היה מלח דמלחין עונתן לששה חדשים כדאי' בכתובות דף ס"א ואפשר פרוצים בעריות היו שכיחים גבה יותר אע"כ דמ"מ כיון דבעילת בעל באשתו חשוב ממלא וביאת זנות תלי במעשה לכן לעולם חשוב רוב בעילת הבעל וא"כ ליכא רק חד רובא

ועוד לפימ"ש בחידושי ר"ן שם דהא דבעי מנא הא מלתא דא"ר דאזלינן בתר רובא קאי אהא דאמר רב הונא נשחטה בחזקת היתר עומדת משום דרוב בהמות כשרות ומבואר במלא הרועים דר"ה לא ס"ל כרבינא דמחלק בין רובא דתלי במעשה ללא תלי במעשה אם כן לדידיה שפיר יליף ממכה אביו

ומ"מ מחוורתא כתירוץ ראשון דבכמה דוכתי בש"ס אמרו טעם לכל מר מ"ט לא אמר כאידך ומסתמא ה"נ יש טעם לכל חד דלא ניחא לו במאי דילפי אחריני ואם כן י"ל דה"ט באמת דכולהו כרב מרי לא אמרו משום דס"ל דזנות תלי במעשה וכ"ש לפימ"ש מהרש"א דילפותא דרב מרי מדלא חיישינן דנאנסה דאל"כ נימא משום דמוקמינן לה בחזקת צדקת והרי זה ודאי תלי במעשה יותר מתשמיש איש ואשתו בהיתר וע"כ דרב מרי לית ליה דרבינא ואפי' לדעת רמב"ן בחידושיו ליבמות דף קי"ט דלא ס"ל כתוספת אלא גם תשמיש בעל תלי במעשה מ"מ אונס גרע טפי אח"כ מצאתי בהגהות מלא הרועים על חולין שם הקשה כן וז"ל לפמ"ש תוספת דתשמיש דאדם ל"ח מעשה ותשמיש דזנות ודאי חשיב מעשה אם כן מנלן דאזלינן בעלמא בתר רובא שא"ה דמיעוט תלי במעשה והרוב אינו תלי במעשה וא"ל דבכל ענין חייבו הכתוב אף שאמו פרוצה ביותר דבכה"ג גם זנות לא תלי במעשה כמ"ש האחרונים אף דלפ"ז לוקי היכא דאינה פרוצה ולמה דחק בחבושים וגם זה דחי לה עכ"ל ודלי לן חספא דהא דזנות תלי במעשה משום דסתמא אינה שומעת לו רק אם יפתה או יאנסה ואינו ממלא לפי"ז י"ל דשמא נבעלה בלילה לאחר ע"י טעות דכסבורה דבעלה הוא או שהיתה ישנה וודאי כמה פריצי איכא נכרים ועבדים ורועה זונת ואע"ג דכשאנו דנין על גוף פרטי לא מחזיקינן אותו ברשע אבל בעלמא ודאי איכא כמ"ש תוספת ורא"ש בפרק כל הנשבעין דף מ"ו ע"ב ומיושב בזה קושית התוספת בחולין שם דנימא דמשום דמוקמינן לה בחזקת צדקת דאם לא ידעה עדיין צדקת היא ואף שכתב בשו"ת עבוה"ג סימן כ"ז שאינו שכיח ומצוי לבעול אשה כשהיא ישנה ולא תרגיש כלל ואם כן עדיין מאי ראיה דאזלינן בתר רוב גרידא שמא משום דאיכא תרתי דרוב בעילות אחר הבעל וחז"ה דל"ש שלא תרגיש ומה"ט לא ניחא לתוספת לומר דליכא חז"ה דשמא באונס משום דאונס לא שכיח וקלא אית ליה אף דבתוספת פ"ק דכתובות דף טי"ת כתבו דאונס