תשורת ש"י רכו

דנאמן לאוסרה עליו דהקשו נימא שמא באונס שמא ברצון ואת"ל ברצון שמא כשהוא קטנה ופיתוי קטנה אונס ותרצו דהוה ס"ס מש"א ואם כן מוכח דגם בלהוציא אשה מבעלה לא סמכו להקל על ס"ס מש"א מ"מ אפשר רק באיסור דאורייתא דשאנח"ד איסור דאורייתא כמ"ש הפוסקים והאריך בזה בתשובה הנדפס בסוף אלפסי לסדר נשים אבל באיסור מחמ"ת דכתב הרשב"א שהוא איסור דרבנן כמ"ש בב"י סימן קפ"ז מסתיין להחמיר בספק אחד ולא בס"ס מש"א דעדיף עכ"פ מספק אחד דהא הרבה צווחו על כלל זה כיון שיש שני צדדים להתיר הוי כרוב כמבואר במנ"י ואחרונים ובכנפ"י בכללי ס"ס כתב דאינו רק חומרא דרבנן וכן צידד הפרמ"ג שם

אח"כ ראיתי בשו"ת משיבת נפש חיו"ד ס"ס למ"ד האריך והעלה דגם לרמב"ן דם ראיה בלא הרגשה אינו סותר הזיין נקיים אחר שכבר הפסיקה בטהרה ואינו סותר רק מדרבנן וכן משמע לו מפסקי מהרא"י סימן מ"ד

שפו

עופות לנו בחצר רחב עשרים אורך ועשר רוחב והיו העופות קטנים מאד וגם לנו גדולים ונמצאו נדרסים מהגדולים ושער החצר פתוח מלמטה שיכולים הקטנים לצאת רק לפעמים מניחים עץ שם שלא יצאו ואח"ז נודע לבעלת העופות שצריכה לשאול למורה ואינה זוכרת עתה אם הניחה שם העץ נ"ל דמותרים דבעופות הסכימו הש"ך והב"ח ביו"ד סימן נ"ז ס"ט אף דמוקף גדר הוי מקום רחב דנשמטין אנה ואנה ומדלא כתבו משום דיכולין לפרוח על הגדר ולצאת משמע אף בקטנים וגם גדר גבוה מותרים ועוד כיון דספק אם נסתם בעץ הוה כספק על למקום שאין יכולים לצאת וכ"כ בד"ק ריש ס"ט ספק אם הוא מקום רחב אם אינו חסרון ידיעה י"ל דהוה כספק על ויש להתיר בהפס"מ עיי"ש ואין להחמיר מכח מ"ש הד"מ בשם הגש"ד הובא בטו"ז יו"ד סימן קכ"ב סק"ד דכלי של ישראל לא אמרינן סתמא אב"י דאם אינו יודע יש לקונסו חדא דהתם נמי לא קי"ל הכי כדאיתא שם ס"ז ועוד מקנסא לא ילפינן דהתם יש טעם לקנוס דמה שבשלו בידים בכלי טרפה או בשר בכלי חלב גם כן פשיעות הוא קרוב למזיד ומתחלה ה"ל ליזהר אך אם תמיד רגילה לסתום בעץ י"ל מסתמא עכשיו נמי עשתה כן כמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן ס"ט סקכ"ד אבל אם לפעמים נשאר פתוח אף אם עפ"י רוב מניחה העץ י"ל דהוה רובא דתלוי במעשה דלא חשוב רוב כדאיתא בבכורות דף כ"ף ועיין בית מאיר ביו"ד סימן ס"ט שם דעמד בזה דהוה רובא דתלוי במעשה ועכ"פ בנ"ד דאפילו בחצר מוקף מחיצות סתום מכל צד ובתוי בהמות הרבה פוסקים ס"ל דחשוב מקום רחב ומותרים באכילה ולדידן עכ"פ במכירה ואם כן הכא בעופות וגם יש לספק שלא נסתם בהעץ יש להתיר לגמרי כי זה הספק אם נעשה מעשה סתימה עדיף מהספק שכתב הד"ק אם היה מקום רחב

שפז

ששאלת כלים שנתבשל בהם בשר טרפה ולמחר הודחו עם הרבה כלים כשרים בלויג אפר עם מים רותח הנה כיון שעבר לילה יש דעת הסוברים לינת לילה לבד פוגם יעיין ביו"ד סי' ק"ג ודעת המחבר בש"ע יו"ד סימן צ"ה ס"ד ורבים עמדו דאפר פוגם אם כן הוי ס"ס וגם בלא לינת לילה התירו אחרונים בהפס"מ לסמוך דאפר פוגם ומ"מ מהיות טוב יגעיל הכלי ברזל

ב) ועל שאלתו השני אחד קיבץ מעות כדי לעלות לא"י אח"כ נשמע שאין מניחין לאיש זר לכנוס כי כן גזר המלך שם אם צריך להחזיר מעות המקובץ להנותנים הנה כל זמן שלא החליט בדעתו שלא לעלות עוד כי גזרה עבידא דבטלה יעמוד אצלו הממון כדאיתא כה"ג במרדכי פרק בנה"ע סי' תתכ"א וביו"ד סימן רנ"ט ס"ב בהג"ה ובא"ח במג"ד סי' קנ"ג סי"ד ומ"מ אין לו לעשות משא ומתן עם המעות דשמא מהרה יוכל לעלות ויצטרך מעות מזומן כדאי' ביו"ד שם ס"א בהג"ה כה"ג אבל אם יחליט שלא לעלות עוד הוא לפי ראות הדיין לפי ענין המקבץ והנותנים אם אנו סהדי דזולת שיעלה לא"י לא היו נותנים לו כלל או נתינה מרובה כזה אזי אין צריך תנאי כפול כדאיתא בתוספת דקידושין דף מ"ט ע"ב בההוא דזבין אדעתא למיסק לא"י אבל אם אפשר היו נותנים לו מחמת שהוא אדם חשוב ועני אזי כיון שלא כפלו התנאי לומר א"ל יעלה יחזיר א"צ להחזיר וכה"ג כתב במרדכי שם ולכאורה לפימ"ש בהג"א פא"נ אהא דמחילה בטעות דכשבא המעות לידו זכה מחמת יאוש בעלים ה"נ נימא הכי אלא דקשה על הג"א מפרק המדיר ע"ב דקידושין טעות חוזרין וצ"ל שא"ה דהטעהו האב והבת ולא גילו לו שיש בה מומין נמצא בא מעות הקידושין לידם באיסור ולא מהני יאוש כדאיתא במרובה דף ס"ו אך מדסתמו בש"ע אה"ע ריש סימן נון דקידושי טעות חוזרין ולא פרשו דדוקא בהטעתו מוכח דלא ס"ל הכי אלא כתוספת ורא"ש וש"פ שבפרק א"ל דלא פרשו כהג"א א"כ נגד סתימת הש"ע אא"ל קי"ל כמ"ש האחרונים בכללי קי"ל והא דלא מהני מטעם יאוש צ"ל דס"ל להנהו פוסקים דג"ז חשיב באיסורא בא לידו אף דגם המקבל לא ידע מ"מ מדינא אינו שלו ועיין מל"מ פ"ה מה"א ה"ז ובמחנה אפרים סוף פכ"ג מהלכות גזלה ובעניי הארכתי בזה בחידושי לאה"ע סימן כ"ז ובסימן נו"ן ס"ב

שפח

שאלה יהודי דר בכפר והוציא גוי ש"ר על בתו הבתולה שיש לה שייכות עם שני נכרים ולא אמר בפירש שזינתה וע"י הקול נסעה מבית אביה למקום אחר ושהתה ג"ח ועי"ז נתחזק הקול ביותר שמחמת עוברה שהתה עד שילדה אבל עדות ליכא לא על שום הכרת עובר או פריצות ונשתדכה לכהן והוא לא ידע מכל זה והנה ראה בעצמו בשו"ת חת"ס חא"ע ס"ח דמיקל בפנויה כדעת הב"ח אלא דהצריך לאיים עליה ואביה וחתנה ולהטיל ח"ס ובחת"ס שם כתב דל"ל ס"ס שמא לא זינתה ואת"ל זינתה שמא לכשר כיון דרוב אשר באותו כפר נכרים ודעת הטור א"ע סוף סימן וא"ו דסתמא הבועל הולך אצלה אם כן כל דפריש מר"פ יעיי"ש וזה אינו רק לפי מה שהסביר הפרישה סברת הטור שם ולא כב"י וב"ח וטו"ז דלדבריהם גם להטור הוא ספק השקול מי הלך אצל מי ולי נראה דיותר מסתבר שזינתה עם כשרים ולא עם נכרים כמ"ש ב"ש בסי' ד' ס"ק נ"ב ועוד כיון דתחת רשות אביה היא ויראה מאביה ובית אביה שלא ירגישו יותר יש לתלות שהלכה אצל הבועל וכל קבוע כמע"מ.