תשורת ש"י רכה

פ"ג אמר חולה אומר א"צ ורופא אומר צריך מאכילין אותו וכתב בספר תוספת יוה"כ דמוכח מזה דדוקא כשהרופא אומר צריך אבל כשמסופק אין מאכילין דלא כירושלמי דגם במסופק מאכילין ותמה על הפוסקים ר"ן ורא"ש וטוש"ע שפסקו כירושלמי ועיי"ש ועכ"פ מדר' ינאי שפיר הוכיח מהרי"ק כיון דלר' ינאי אם חולה אומר א"צ ורופא אומר דמסופק אין מאכילין אלא דוקא כשרופא אומר צריך ואם הרופא אינו נאמן רק אנו עושין דבריו לספק מחמת דאומר בדדמי או לא מהימן למה מאכילין החולה שאומר בעצמו דא"צ ולב יודע מרת נפשו אע"כ דאנו מחזיקין דברי הרופא כודאי לכן אף דחולה אומר א"צ הוי ספק וספק נפשות להקל אך גם להפוסקים כירושלמי יש להוכיח דדברי רופא גוי כודאי מחזיקינן דהא כתבו הפוסקים הובא במג"א ריש סימן תרי"ח דאם רופא ישראל אומר א"צ ורופא גוי אומר צריך מאכילין אותו דהוי ספק נפשות ואם רופא גוי לא מהימן רק מיחשב אמירתו לספק למה מהני להכחיש ישראל דאומר א"צ דהוי ספק ואינו מוציא מידי ודאי אלא דראיה זאת אינו רק שלא לחלק בין רופא ישראל לרופא גוי כמו שמחלק ריצב"א ולפימ"ש השבו"י ח"א סימן ס"ה דחיישינן דהרופא אומר בדדמי עכצ"ל להריצב"א ברופא ישראל ל"ח לבדדמי דמידק דייק שלא להכשיל ואומר דברי לו

אך הפוסקים המדברים בהיתר לישא אחרת על הנישטית מיירי כשבעלה רואה סמוך לחתונתו שהראשונה בשטותה או נתייאשו לבקש לה תרופה משא"כ הכא דמזמן עדות הרופא עד אחר השגת היתר ממ"ר ושיזדמן לו אשה אחרת אפשר לגמרי תתרפא והבעל א"י וכשישא אחרת תהא אשתו הראשונה שם חלומה וקשה להעמידה על חזקת משוגעת כיון דהרי מתרפאת ואתאי ונראה גם מדברי הרופא דיש תקוה שתתרפא והרופאים מתעסקין לרפאותה ולבטל חזקתה דבכה"ג קלישא החזקה כמ"ש משמה"ב בהלכות שחיטה ואף דאם נתרפאה היתה שבה לביתה מ"מ מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה שם שתשוב לביתה ובעלה בכאן ישא אז אחרת וזולת תקנתא דרגמ"ה יש לחוש שלא תחזור ותטרף דעתה כשתמצא צרה בביתה לכן מוטל על הבעל שסמוך לחתונתו יראה להשיג מווין ידיעה ממעמדה

ובשו"ת מקום שמואל סימן פ"ב כתב נמי דיש לסמוך אדברי רופאים אפילו בדאורייתא ולהקל אם אי אפשר להבחין אם דברים אמתיים

שפה

שאלת אשה שיש לה ווסת קבוע כארח ארעא בסימני ווסת מכ"ח לכ"ח ובין ווסת לווסת יוצא ממנה כמי שריית בשר וכמעט א"י להטהר לבעלה כמה שנים ורופא גוי הביט בכלי הבטה ואומר כי יש לה בועות על פה המקור מבחוץ ואומר כי מחמת מראות לבנות שיוצאין מהמקור מתלחלחין הבועות ונקלפין קרומות הבועות ויוצא דם מהבועות מעורב עם מראות הלבנות וגם נבדקה ע"י מילדות עבריית ואומרת שיש לה בועות וקרוב לשמוע דברי הרופא וכתבת דהרופא נאמן כי יש רגל"ד ומרתת דעל"ג ע"י אחרים והוה כמכה ידוע דמוציא דם ועוד כיון דיש לומר ספק מהצדדין ספק מהבועות שבפה המקור הוי שפיר ס"ס כמ"ש רמ"א ביו"ד סימן פ"ז ס"ה אף שכתב הש"ך שם דאין זה ס"ס דהכל משם אחד כבר תירץ הנו"ב בחיו"ד סימן נ"ז כיון דמקור מקומו טמא גם מבחוץ מתיר ספק אחד יותר מחברו והוי ס"ס את"ד

והשבתי נהי דאמת דיש לה בועות כי גם המילדות אומרת כן מ"מ קשה להאמין לרופא דע"י הלחלוחות ינתקו הקרומין דהחוש מכחיש זה דאדרבה כשמתייבש קרום שעל המכה נקרע ונקלף ולא ע"י לחלוחות ואין להביא ראיה מפרש"י בנדה דף כ"ח ע"ב דכתב אם יש בה מכה יבשה וראויה להתגלע כלומר להתלחלח ולהוציא דם תולה בה דאין כונתו דמתלחלח ונקלף הקרום אלא כונתו דכתייבש הדם שבמכה ואינו זב אלא כשנתלחלח וגם בזה מאנו כל הראשונים ופרשו שע"י חיכוך נפתח הקרום כדאיתא ביו"ד סימן ק

ומ"ש דע"י תערובות מראה לבנה היוצא מהמקור ומתערב עם דמי הבועות זב כשריית בשר לכאורה מגרע כיון שאין ראוי לצאת מהבועות לבד מראה כזה לפי דעתם ועכצ"ל דגם מן המקור יוצא נימא כולו מהמקור דאין ספק מוציא מידי ודאי דכה"ג איתא ביבמות דף ל"ח לפרש"י בספק ויבם בנכסי סבא וגם רמ"א בתשובה סימן צ"ז החמיר בכה"ג אלא שהטו"ז ס"ס ק"צ חולק והסכימו עמו נה"ך וכל אחרונים

מ"ש כיון דהבועות בפה המקור הוי ס"ס הנה מבואר בשו"ת פרשת מרדכי בחיו"ד סי' יו"ד וי"א דספק מהצדדים אינו רק ברואה אחמ"ת דע"י דחיקת האצבע בצדדים יתרמי הכי עיי"ש כמה טעמים וכ"ש בש"ע של הגאון מהר"ז זלה"ה וכ"כ בהגהות אמרי ברוך על החוו"ד בסימן קפ"ז וכ"כ בהגהות שעל האב"מ תשובה כ"ג ועוד שם בשם גדול אחד וזה הובא בלחו"ש וגם ד"ע כן

וגם תירץ הנו"ב הלא תלמידו תשובה מאהבה חלק ראשון סימן קנ"ה דחה דברי הנו"ב דדם שבמקור אינו טמא רק דם נידות לא דם שבמכה

אך מ"מ בנ"ד שכתבת דאינה מרגשת ביציאת אותו דם עד שיוצא לגמרי מבין הפרוזדור וזב על רגליה אם כן יש לסמוך על הר המור שכתב בסימן כ"א דאם לא בדקה ולא הרגישה ומצאה דם יוצא וזב ממנה מבית החיצון בזה מהני הס"ס שכתב הרמ"א בסימן קפ"ז ס"ה אפילו אינו מחמ"ת כיון דבלא הרגשה הוא רק מדרבנן וכ"כ החוו"ד בסימן קפ"ז סק"ח וכדאי הם לסמוך עליהם

ובנ"ד דיש לה ווסת קבוע י"ל לכ"ע יש לצרף ספק מהצדדים דטענת האומרים דספק מן הצדדים אינו כי רוב דמים מן המקור י"ל בנ"ד נגד הרוב יש חזקת טהרה וחזקה אין ארח בא אלא בזמנו דשתי חזקות שקולין כרוב כמ"ש ריב"ש סי' שע"ט ומה שהשיג עליו הנו"ב בחא"ע סימן מ"ג היינו בחזקת א"א וחזקת חי דהבעל דהחזקות קשורות זה בזה אינם רק כחזקה אחת וזה לא שייך הכא

אמנם כל זה בימי טהרתה אבל בספירת שבעה נקיים אין בידי להקל כי אם גם ראיה שלא בהרגשה סותר מדאורייתא כמ"ש החוו"ד בסי' קצ"ו אף דבתשובת אב"מ סימן כ"ג חולק עליו וכ"ד חת"ס מ"מ בשו"ת בית שלמה בחיו"ד ח"ב סימן י"ז וסכ"ח אחרי רואו טענת החולקים העלה כהחוו"ד והוכיח כן מהרמב"ן בחידושו דף ל"ז במסכת נדה

ובעיקר קושית הש"ך דהוה ס"ס מש"א י"ל נהי דהא דס"ס מש"א ל"מ מקורו מתוספת פ"ק דכתובות דף טי"ת אהא דאומר פ"פ מצאתי