תשורת ש"י רכד

ודאי כופין דמאי איכפת ליה וכגון זו כופין על מדת סדום הרי דלא משום שבת כופין אלא משום מדת סדום ובתוספת יבמות פרק ב"ש דף קי"א ע"ב בד"ה לאחר שלשים יום מבקשין ממנו שיחלוץ לה כתבו וא"ת מה הוא מפסיד אם חולץ לה ולמה אין כופין כדי להתירה וי"ל שהוא מתבייש בב"ד לחלוץ לה שתרוק בפניו עכ"ל

וכתב הבית מאיר אבן העזר סימן מ"ח דלולא טעם דתוספת כפינן אותו על מדת סדום עיי"ש וא"כ ה"נ יש להבן פסידא עכשיו בלא כתב שלה דאם ירצה ללות מעות או ליקח סחורה בהקפה או למכור מנכסי אביו ימנאנו מללוות לו או ליקח ממנו דיחושו לעצמם פן תבא הבת או יורשיה ויקחו בע"כ חצי נכסים בערכאות כי שכיח הוא בזה"ז ואין להוכיח היפך זה מפ"ק דב"ב דף י"ב ע"ב דההוא גברא דזבן ארעא אמיצרא דבי נשיא כי קא פלגו אל פלגו לי אמצראי ואמר רבה כופין עמ"ס ור"י ס"ל דאמרי אחי מעלינא ליה כנכסי דבי בר מריון ופרשו תוספת ורא"ש ונמ"י דלרב יוסף אין בזה משום מדת סדום שהרי דינם לחלוק בגורל וזה שרוצה שיתנו לו בלא גורל מצו אמרי ליה לך שוה יותר כך ואם נטיל גורל ובאה לחלקנו תקנה אותו ממנו בדמים יקרים לפיכך אין לנו ליתן לך את שלנו הלכך מצו מעלי ליה כנכסים החשובים של בר מריון שהיה עשיר ולא ימכור קרקעותיו אנא ביוקר והלכתא כרב יוסף א"כ ה"נ תאמר הבת אם תרצה למכור חלקך ולא ירצו לקנות ממך ע"כ תשלם לי בעד הכתב דשאני התם דכל האחים יש להם חלק בשדה הסמוכה למיצרא של זה ושמא יפול הגורל על השדה הסמוכה לשדה המיצר שיהא לשאר האחים ואין כופין לאדם ליתן שלו לאחר משום מדת סדום משא"כ הכא דאין לבת שום חלק ונחלה ואינה נותנה משלה כלום וכה"ג כתב נמ"י בב"ק בשם הרא"ה וריטב"א בפרק כיצד הרגל דף כ"ף ע"ב שו"ר בישרש יעקב על יבמות דף קי"א ע"ב ובשו"ת בית שלמה חלק יו"ד חלק שני סע"ט ובשו"ת הגאון מהר"ר ענזיל ז"ל סימן כ"ח פסקו הכי דכופין הבת ליתן כתב להבן שאין לה חלק בעזבון אביה

שפג

במג"א סימן תנ"ג סק"ז ובכנה"ג מתיר בעט"ב שחל בשבת ואסור בט"ב עצמו שחל בשבת ול"נ להחמיר בשניהם דהא יכול ללמוד דברים המותרים בט"ב עכ"ל אמנם ברדב"ז ח"ג סימן תקנ"ט נשאל בענין אבלות שבעה אי דוקא מקצת היום ככולו כדעת ר"מ או סגי במקצת הלילה כדעת רמב"ן ופסק לענין ת"ת ותשמיש המטה דאית בהו מצוה מקצת הלילה ככולה כיון דיש בהו מצוה יש לפסוק כהמקילין ועוד לדעת המקילין אתה עובר על מ"ע של תורה וכן לדעת הריב"א בתוספת דמסתפק בדבר אתה מבטל מ"ע משום ספק של דבריהם את"ד ואם כן לדברי מג"א קשה הא יכול ללמוד דברים המותרים לאבל ואיך לא שת לבו הרדב"ז לדבר פשוט כזה ועכצ"ל משום דאיתא בפ"ק דע"ז אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורת ד' חפצו ואם כן מי שחפץ ללמוד שלא בדברים הרעים אין מצוה רק ממקום שלבו חפץ ואם כן מה שהביא מג"א ראיה מרבי דלמד איכה בשבת שחל בט"ב ג"כ אינו ראיה דאפשר מקום שלבו חפץ היה אז והנה מה שמתיר רדב"ז גם תשמיש המטה משום מקצת לילה ככולו לא כן כתוב בספר חסידים סימן ר"א דכל יום שביעי אסור

ויל"ע אם המנהג לענין ת"ת לאסור בליל שביעי או בשבת עט"ב אם נאמר בזה כיון שנהגו א"א להתיר להם כמ"ש מג"א סימן תקנ"א סק"ז או דזה דוקא בדבר הרשות אבל בת"ת דלפימ"ש הוי דבר מצוה אין הקבלה כלום נגד מצוה כמבואר ביו"ד סי' רט"ו הגם בהא דרדב"ז כתב הברכ"י ביו"ד סי' שצ"ה בשיורי ברכה דפשט המנהג דלא אמרינן מקצת לילה ככולה לדידי צ"ע כיון דדבר מצוה הוא אפשר דלא ליזל בתר הקבלה ולאו כ"ע דינא דרדב"ז גמירי ומה דפשט המנהג משום דחששו להחמיר מספיקא ולדברי רדב"ז אדרבה קולא הוא וגם חזי לאצטרופי דעת י"א שבטור יו"ד סימן שפ"ד דאין איסור ת"ת לאבל רק ביום ראשון ועיין חכ"צ סימן קו"ף הובא בשע"ת סימן תקמ"ח

שפד

שאלה באשה שנשתטית עד שהוכרח בעלה לתת אותה בבית משוגעים אשר בעיר ווין וב"פ אשר היה נדמה שנתיישב דעתה לקחה לביתה שלא ברצון ראש הרופאים אשר שם ושבה לשגעונה והוכרח להחזירה ולע"ע הוקל שם שגעונה במקצת באופן שאינה מתנהגת שם בשגעון והביא בעלה כתב תעודה מראש הרופאים הממונה על בית המשוגעים שם חתום בחותם הערכי שקורין אמט זיגעל שהאשה עדיין דעתה מטורפת ומן הצורך להשאירה עוד שם ופתח בכחא דהיתרא גדול אחד דנאמן הרופא מחמת דלא מרעי נפשיה ורגל"ד דאם ל"כ היתה חוזרת לביתה ונתכבדתי להצטרף בהיתר מ"ר כמנהג בנשתטית

והשבתי דאמת נכון הדבר דנאמן גם רופא א"י כשיש הוכחה דאומר אמת כמבואר בתשובת הריצב"א שבב"י יו"ד סימן קפ"ז דנאמן לומר שנתרפאה וק"ו מהתם להכא דהתם י"ל דלהתפאר שריפאה אומר כן וכמ"ש בחת"ס יו"ד סימן קע"ה מ"מ נאמן אם יש רגל"ד בצירוף דאומן לא מרעי נפשיה מכ"ש הכא דאין לו שום התפארות בזה ונוב"ק חלק אה"ע ס"ס ל"א בד"ה וכבר הביא ראיה מזה דבאיסור דרבנן גם עכו"ם נאמן אף שאינו מסל"ת כשיש רגל"ד ודבריו צל"ע דשאני רופא דלא מרעי נפשיה אבל כנ"ד שפיר יש ראיה דהא התקנה שלא לישא אשה על אשתו בזה"ז לית בו לתא דאיסור דאורייתא כמ"ש ד"מ וב"ש סימן א' ס"ק כ"א ואם כן יש לו לסמוך על הרופא כיון שיש גם כן רגל"ד ויותר מזה דעת מהרמ"ל בתשובה קי"א ועבוה"ג שאלה כ"ב וכנס"י שאלה ל"ד ותשובת שב יעקב סוף סימן מ"ב בחיו"ד לסמוך על הרופא לענין איסור נדה אלא דסתמו דבריהם באיזה רופא מיירי אם ברופא ישראל או אפילו עכו"ם אך בשו"ת מהרי"ק שרש קנ"ט כתב דאפילו רופאים נכרים סומכין עליהם כדמצינו לענין חולה ביוה"כ ששומעין לרופא אפילו החולה אומר איני צריך ואי לאו דברי הרופא היה אסור להאכילו ומעשים בכל יום שאנו סומכים על רופאים גוים ועוד הביא שם ראיה מנדה דף כ"ב דאפילו בספק כרת סומכים על רופאים ודברי מהרי"ק הללו הובא בשו"ת הרי בשמים מהדו"ת סימן קכ"א והאחרונים כתבו דאין ראיה ממה שמחללין שבת או מאכילין ביוה"כ ע"י רופא גוי שאומר שצריך דאין מחזיקין דבריו לודאי אלא ספק וספק נפשות להקל ונראה מה דמהרי"ק לא נחית לזה דהא ר' ינאי ביומא דף