תשורת ש"י רכג

קודם שנעשה הדיבוק דנ"ז הוי כשעת מציאתו אך אפילו ודאי נדבק אות לאות קודם שתגמר ונמצא אחר שכתב לאחריו גם כן רשאי לגרר כדמוכח מהמחבר דבסימן ל"ב סח"י כתב אם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול הרי דפוסל אפילו אחר שנגמרה ובסכ"ה כתב להפריד האותיות הדבוקות לאחר שכתב לפניהם שפיר דמי ועוד דאמר הטעם דכיון שהאות צורתה עליה אפילו קודם הפירוד כשמפרידה מחברתה לא הוי ככותב ואם כן ל"ש נגמר האות קודם הדיבוק או אח"כ וגם לדברי הדב"ש דהוי ספק אם גרידה בכלל שלכ"ס והיינו ממה שכתוב בהגמ"יי הובא בב"י בד"ה כתב בהגהות מיימן פ"א מ"מ שפיר נהגו הסופרים לגרר משום דהוי ס"ס וכמ"ש גם מ"ש שם הדב"ש חי"ת שנפרד למעלה בפירוד דק והתינוק קוראה כהלכתה נראה דהוא מחלוקת הפוסקים מדכתבו המחבר בסכ"ה בשם יש מי שאומר גם כן אינו ראיה כי כך דרך המחבר מה שלא נמצא בשאר פוסקים כתב ימ"ש אף דלא נמצא מחלוקת וכ"כ אחרונים בסעיף כ"ה

ועיין בשו"ת יד אליהו סימן מ"ז אהא דאם רגל הה"א נוגעת רק מעט דכתב רמ"א ביו"ד סי' קע"ו דיש לספק בדבר וכ"כ בשו"ת מהרלב"ח סימן צ"ח והובא במג"א סימן ל"ב ס"ק כ"ז הספק הוא משום דתינוק קוראו ה"א דלפי קריאתו הוא כשר ובאמת נוגע קצת והוא פסול לכן הוי ספק עיי"ש דלפי דבריו לא הוי הטעם משום דמחזי כמוחק השם והא דבמנחות דף כ"ט ע"ב דאיפסק כרעא דוא"ו בנוקבא ואמר אייתי ינוקא ופירש"י דאירע במקום נקב הרי בתחלת כתיבה היתה פסוקה ומ"מ סמכו אינוקא ול"ל כטעמו של הישיע"ק משום חזקה ואם היה ספק קשה איך נכשר ע"י ינוקא צ"ל משום דאנן לא ידעינן אם הוא וא"ו או יו"ד לכן מתברר ע"י ינוקא דהוי ודאי וא"ו אבל אם רגל הה"א נוגעת בגגה רק מעט דלדידן נראה כחי"ת כיון דנוגעת ולתינוק נראה כה"א הוי ספק

ועיין בספר האשכול הלכות תפילין סכ"ח ובנחל אשכול שם דשאלתות וה"ג לא הזכירו דשלא כסדרן פסול וספר האשכול כתב ואיכא מילי אחרנייתא מהלכות תפילין בשמישא רבא דגאונים וליתנייהו בגמרא ולא חזי לן ומאותן מילי הוא ד' פרשיות צריך לכתבן כסדר כתיבתן בתורה כתב שלא כסדרן יגנזו עיי"ש הרי דספר האשכול משיג ואף דמ"מ הביאן ע"כ כונתו דיש לחוש אבל אינו דבר ברור

שפא

אשה אחת היה לה עופות קטנות ואמן ונתנה לאחרת לגדלם ואח"כ יחלוקו והלכו העופת יום יום לשדה כדרך אותו מקום ולעת ערב לא באו והאשה הלכה לשדה לחפש חיפוש אחר חיפוש ולא מצאה ואחר ימים נמצא ביער נאכלים מדורס

לפי הדין מחויבת לשלם לבעלת העופות חלקה כי המקבלת ש"ש ושמא אלו נאבדו או נגנבו והנאכלין הן אחרות או שמא היה רק דורס אחד ואלו היתה שם היתה יכולה להציל והוי משואיל"מ כדאיתא בחו"מ סימן ש"ג ס"י

אך חקרתי ודרשתי מנהג אותו מקום והסביבות ואמרו דהמנהג בכה"ג שנאבדו או נגנבו וכיוצא דאין המקבלת משלמת וחולקים רק במה שנשאר קיים ולכן נראה דמנהג מבטל הלכה וראיה לזה ממ"ש הרי"ף ר"פ אלמנה לכ"ג אף דהלכה דבעל חייב באחריות נכסי צ"ב אם פחתו כיון דלא נהגו עלמא הכי כל מאן דמקבל לנכסי צ"ב אדעתא דמנהגא הוא מקבל הלכך לא מיחייב אלא לפום מנהגא וכ"כ הפוסקים וכדאיתא באה"ע סימן פ״ח

ונראה דאם רוב אותו מקום נהגו כן חשוב מנהג וכן משמע בפרש"י פ"ק דכתובות דף ג' ע"ב בד"ה התם נהגו וכ"כ מהרי"ק בשרש ק"ע ועי' חו"מ סימן של"א ס"א בהג"ה וצ"ע בחידושי רמב"ן בב"ב פמ"ש דף קמ"ד ע"ב בד"ה הא דאמרינן ובכמה דוכתי לא משמע הכי מסתימת הפוסקים וז"ל הרמב"ן ואיכא דאמרי כי אמרינן מנהגא מלתא היא כגון שהתנו עליו אנשי העיר או שבעה טובי העיר במעמדם אבל שאר מנהגי לא מבטלינן בהו הלכה אלא בהלכה רופפת והלכתא כהאי לישנא וכ"כ באס"ז בשם הר"ן וז"ל ואחרים פרשו דכי אמרינן מנהג מבטל הלכה ה"מ כגון שהתנו עליו אנשי העיר או ז"ט העיר במעמדן אבל מנהגות שנהגו אנשי העיר מעצמן לא מבטל הלכה אלא בהלכה רופפת וכ"כ נמ"י שם בשם הריטב"א אך בשו"ת הרא"ש סוף כלל נ"ה לא משמע הכי ובחכ"צ סימן ס"א נראה שיש מחלוקת בזה עיי"ש ואפשר לענין שומר כיון דמתנה ש"ש להפטר אפילו נמשך המנהג בטעות ורק המון עם בעצמם נהגו כן מ"מ השומר אדעתא דהכי קיבל וגם הנותן נתן אדעתא דהכי דכיון דכן נהגו הוי כהתנו כדאיתא ביו"ד סימן קע"ד ס"א בהג"ה וסי' קס"ט סח"י בהג"ה וסימן קע"ב ס"ג בהג"ה אף דאפשר לא ידעו הנותן והמקבל מהמנהג כיון דאין זה מעשים בכל יום מ"מ קשה להוציא ממון וכ"ש אם בעלת הוולדות תפסה אין להוציא ממנה וכמ"ש הרמב"ם בפט"ז מהלכות אישות הלכה טי"ת ועש"ך חו"מ ס"ס מ"ב וסימן ס"א סק"ט

שפב

שאלה בן ובת שמת מורישם ומד"ת אין לבת חלק ותובע הבן מאחותו שתתן לו כתב שאין לה חלק בהנחלה דירא הבן שמא תהא חייבת מס או שאר חוב ויטרפו בערכאות מחלקה גם אם ירשנה בעלה ואפשר לא יציית ד"ת כאשר שכיח ואחותו אינה רוצה רק שישלם לה הבן בעד הכתב וכבר נבוכו בזה כמה ב"ד והנה כבר כתבתי והוא נדפסה בערך ש"י חו"מ סימן סמך ס"ט דכייפינן לה ליתן בחנם ועתה באתי דהנה בקידושין דף ס"ה באומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך מבקשין הימנו ליתן לה גט אבל אין כופין די"ל לא ניחא לי למתסר בקרובתיה הרי דלולא ה"ט כופין שיתן לה גט אך י"ל דמשום טובתה אה"נ דיכול לומר לא אתן גט בחנם אלא תשלם לי אלא דמשום דלא תהו בראה לשבת יצרה כופין אותו ואף דתוספת פרק השולח דף מ"א ע"ב בסד"ה לא תהו כתבו הא דבחציה שפחה וחציה ב"ח לא כופין לשחררה אלא היכא דנהגי בה מנהג הפקר אף דשבת שייך בה היינו משום דלא מפקדא אפרו ורבו שמא גם לאחר שתשתחרר לא תתקיים עכ"ל מ"מ י"ל כיון דרבה יש לו הפסד דחציה שפחה לכן אין כופין משום ספק שבת אבל באומרת קדשתני דאין לו חסרון כופין משום ספק שבת אמנם הרי הר"ן בקידושין כתב שם דאי לאו משום דיתסר ע"י הגט בקרובותיה=