תשורת ש"י רכב

לדור כ"א בפ"ע רק חצר הוא בשותפות לשני הבתים והשיב דא"י להושיב אחר במקומו בשנים ששכרו בית בשותפות עיי"ש ועכצ"ל דחצר המשותף לדירת הבתים הוי כמי שרוצה להושיב אחר במקומו כששכרו בית. בשותפות לדור ביחד דאל"כ איך השיב דין בית על שאלת חצר וא"כ המשכיר ודאי יכול לעכב אך השוכר אם יכול לעכב על השוכר השני מלהושיב אחר במקומו יש לחלק דאם כבר היו מושכרים הבתים וזה שכר אחר שידע מי ומי המה השוכרים י"ל אלו היו מקובלים עלי ולא אחר אבל כששכר עדיין היו בתים באותו חצר עומדים להשכיר הרי אז לא ידע מי שישכור וסבור וקיבל לישב עם מי שירצה המשכיר להשכיר והרי עתה מתרצה המשכיר

שפ

שאלה מ"ם פתוחה שבתפילין נמצא נפרד הכף מן הוא"ו אך בתחלת העיון אפילו היודע אינו רואה הפירוד עד שיסתכל הרבה

הנה הביא ממחבר שבימינו שכתב להכשיר אם נכתב כתיקונו רק נפרד אח"כ וכיון שכתבו מומחה ודאי תחלה נכתב כתיקונו ולא נ"ל כיון שצריך הסתכלות גם למאן דידע כ"ש למי שלא היה לו ידיעה בתחלה וכה"ג כתב בהסידור מליסא לענין נקב דק ואם כן אדרבה י"ל כשעת מציאתן כן היה מעיקרא כמ"ש בשו"ת מ"ע סימן צ"ז לענין שבר רגל והא דהמג"א בסימן ל"ו סק"ג בשם מ"ע סימן ל"ח דאם ידענו שכתבן מומחה תלינן שנפרד אחר שנכתב צ"ל בניכר הפירוד להדיא

אמנם נ"ל דבלא"ה כשר לתקנו דהנה בירושלמי פ"ק דמגילה איתא דבתומ"ז אין תולין והביא סה"ת מקודם דוקא לתלות אין תולין אמנם אם דילג איזה אות או שתים והניח ריוח למעלה בסדר השורה יכול לכתבן שם אמנם י"מ דטעמא דאין תולין בתו"מ לפי שנכתב שלכ"ס ותניא במכילתא גבי תפילין כתבן שלכ"ס יגנזו א"כ אסור לכתוב בריוח שהניח לכתוב האות שדילג עכ"ל כפי מה שהביאו בלשכת הסופר חקירה חי"ת ובשו"ת הר"ן סל"ט פירש דברי סה"ת שהתליה הנכתבת באמצע שיטה שלא במקומו הוא נכתב לפי שהתליה כדרכה הוא לקרות אחר שיטה ראשונה התלייה שבין שיטה לשיטה ואח"כ שיטה שניה ונמצא שנכתב שלכ"ס לפי שמה שכתוב בראש שיטה שניה הוא מוקדם לתלייה שהוא ההשמטה שבאמצע השיטה ולפיכך בתפילין שהוזכר פסול שלכ"ס אין תולין א"ד וצ"ל דמפרש מ"ש סה"ת אסור לכתוב בריוח שהניח לכתוב האות שדילג היינו בין שיטה לשיטה באמצע השיטה אבל אם בשיטה גופה הרחיק תיבה מן תיבה ושכח לכתוב אות אחד יכול לכתוב אותו האות גם אח"כ דזה ל"ה שלכ"ס לשתי הסברות ואח"כ כתב הר"ן דתלייה נמי כסדרן מקרי והירושלמי דאמר אין תולין לא מפני החומר שבתו"מ יותר מס"ת אלא לפי דרך כתיבת ס"ת גסה ויש ריוח הרבה בין שיטה לשיטה תילין אבל תו"מ מתוך שכתיבתם דקה אין תולין לכן אסיק בירושלמי ספרים שכתבן כתו"מ אין תולין בהן ותו"מ שכתבן כספרים תולין בהן ולפיכך לא נשנה בפ"ק דמגילה דזה נמי בין תו"מ לספרים ובשו"ת משיבת נפש ס"ח האריך גם כן דשלכ"ס היינו רק אם כתב המאוחר במוקדם דנמצא גם בקריאה הוא שלכ"ס ופירש דברי הירושלמי ממש כפירש הר"ן נמצא מ"ש הטור א"ח בסל"ב ועוד פוסקים דאם דילג אות ואחר שכתב להלן השלים האות כתיקנו במקום הראוי דפסול משום שלכ"ס אינו ודאי פסול דהא להר"ן זה כשר ולסה"ת לדיעה ראשונה ודאי כשר ולהי"מ נמי לפי מה שפרשו הר"ן כשר וגם הטור ופוסקים הפוסלים י"ל משום דאין ידוע לנו כונת המכילתא מה כונתו בשלכ"ס

ובשו"ת הרא"ם ח"ב סח"י הביא מ"ש האגור והגמ"יי שאם לא נגעו מה שראויות ליגע פסולין ואם נכתב מתחלה כן ותינוק דלא חכים ול"ט קוראו יפה מותר לתקנו גם אחר שנכתב להלן ותמה הרא"ם אם קודם התיקון פסול דלא נחשב אות יפסל גם אחר שתיקנו משום שלכ"ס ולפימ"ש לק"מ דהא דזה נחשב שלכ"ס הוי רק ספק ואם אין נוגע מה שראוי ליגע גם כן דעת רמב"ם וסמ"ג וכ"פ דכשר כמ"ש הרא"ם שם ואפילו למהר"ם וסייעתיה דפסול מ"מ אם תינוק דל"ח ול"ט קוראו יפה אפשר דכשר גם בלא תיקון אלא דזה אינו ודאי דאפשר ימצאו תינוק אחר דלא יקראו יפה או אפשר דזה לא מהני כיון שאנו רואין דאינו נוגע וכמ"ש בישועות יעקב סימן ל"ב סס"ק י"ד דדוקא אם נכתב בכשרות ונפסק אח"כ יש לסמוך על תינוק כיון דיש לו חזקת כשרות לכן כשתיקנו יש ס"ס להכשיר וכ"ז שלא תקנו פסול דשמא לא מהני מה שתינוק קוראו יפה וכיון דאפשר לתקנו הוי כלכתחלה דאין לסמוך גם אס"ס כמ"ש בית מאיר על יו"ד סימן קכ"ב

וא"כ בנ"ד כשתיקנו יש להכשיר כיון דדעת התניא בסימן ל"ב וכן מסקנת הגאון רב"פ שם ממשמעות המג"א להכשיר היכא דלא ניכר להדיא ההפסק וכ"כ הפתחי תשובה בסדר הגט ס"ק פ"ד וכ"ד שו"ת משיבת נפש שם ואף דבאשל אברהם מהגאון מביטשאטש בריש סימן ל"ב לחלק בין חי"ת שנפרד לשתי זיינין דהכשיר מהרי"ל ובין מ"ם פתוחה שנפרד הכ"ף מהוא"ו דעדיף בחי"ת משום דעל ידי החרטום ניכר דליכא רק זיי"ן אחת ולא שתי זיינין משא"כ במ"ם נראה שתי אותיות כ"ף וא"ו המעיין בשו"ת מהרי"ל סימן קל"ז יראה דמשמע מלשונו דע"י הפירוד הוי כשתי זיינין ומ"מ הכשיר לתקנו וכיון דשלכ"ס כה"ג אינו רק ספק יש להכשיר לפע"ד וכ"כ בשו"ת דבר שמואל סימן רס"ה הא דנהגו הסופרים להתיר בגרידה בדיבוק אות לחברתה משום דבסתמא איכא בהו תרי ספיקי ספק אם נדבק קודם שנכתב האות בהכשר דפסול לרוב הפוסקים או אח"כ ואת"ל שנדבק קודם ספק מחלוקת אם תיקון הגרידה בלא תיקון הוי כתבן שלכ"ס והרי דע"י ס"ס מכשירין אך מ"ש שם דבספק אחד אין להכשיר דמדאורייתא פסול אם נכתב שלא כסדרן או מדכתיב והיו או כמ"ש בקרית ספר דגמירי הלל"מ עיי"ש נראה דאישתמיטתיה דברי ספר התרומה והר"ן בתשובה הנ"ל דלפ"ד נהי דשלכ"ס דאורייתא פסול אבל י"ל דוקא בנכתב ונקרא המאוחר במוקדם גם מה שכתב משום ספק אם נכתב ונגמר בכשרות ואח"כ נפסק גם כן אינו לפימ"ש לעיל משו"ת מ"ע סימן צ"ז די"ל כשעת מציאתן ולא נחשב ספק אם לא בסופר מומחה דאז ודאי נעשה הדיבוק אח"כ ומה שנהגו הסופרים י"ל מטעם שכתבתי דהוי ס"ס אם גרידה חשוב שלכ"ס ואת"ל דחשוב שלכ"ס אפשר דלא פסלה רחמנא שלא כסדרן רק בנקרא המאוחר במוקדם ואפשר בדיבוק לא שייך סברת המ"ע דכמו דנימא דהדיבוק נעשה קודם שנגמר האות משום כשעת מציאתו כן י"ל דנגמר האות