תשורת ש"י רכא

צפורתא ונהי דלרמב"ם גם בלא עביד צפורתא אינו בטל מ"מ פחות ממלא הסיט ליכא למ"ד ומ"ש המל"מ שם דדבר חשוב מה"ת ל"ב זה נגד דעת כה"פ ועוד מאי פריך בסוף תמורה דליבטל ברובא לימא הא דל"ב היינו מדרבנן משום דנושא כל הבגד בב"א ועוד הא הרמב"ן כללא כייל שאין דבר מד"ס אוסר בכ"ש חוץ מע"ז ולא אמר נמי חוץ ממשא בבת אחת אלא ודאי לרמב"ן צמר בכור אסור מה"ת ודבר שבמנין דל"ב רק באיסורי תורה ולתוספת צמר בכור רק מדרבנן אסור ודבר שבמנין גם באיסור דרבנן ל"ב ובהגש"ד סימן ל"ט בד"ה אמר ר' אברהם דדבר חשוב ואין איסורו מדאורייתא חד בתרי בטל והובא בארעא דרבנן סימן רל"ג ואם כן ע"כ ס"ל דגיזת בכור אסור מדאורייתא מדתנן אם נתערב כמלא סיט בבגד ידלק כל הבגד ואף דר' אברהם הנ"ל כתב שצריך להסיר אחד מ"מ גם בבגד יסיר מלא סיט אחד ולמה ידלק כולו ובהכי נדחה נמי דלא נחלק כהמל"מ דבמשא כיון שנושא כולו בב"א גרע מאכילה דאינו אוכל בב"א דמ"מ למה ידלק כולו יסיר מלא סיט ואינו נושא בבת אחת

והב"י ביו"ד סימן ק"א הביא מהרמב"ם פט"ז ממ"א ה"ו דחתיכה מבב"ח או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורין מדבריהם בהנייה אוסרין בכ"ש והביאו בהגהות רמ"א שם לומר דגם איסור דדבריהם ל"ב להר"ל ועיי"ש ואין זה הכרח דהא מבואר ברמב"ם פ"ב מהלכות שחיטה ה"ג ובכ"מ שם דאסור מדאורייתא אלא שהוא רק מדברי קבלה שנאמרו בסיני וכבר פלפל בזה הרבה בפלתי שם וגם הפר"ח

ולי נראה דבלא"ה אין ראיה דלא אמר הרמב"ם רק דבהנאה איסורו מדבריהם וכהאי לישנא כתב בפ"ב מגנבה ה"ח ואפשר ס"ל כפרש"י בפסחים דף כ"ב דמ"ד חולין שנשחטו בעזרה ל"ד אסור בהנאה וכיון דבאכילה מה"ת אסור לא בטל גם איסור הנאה דלא לזלזל בדרבנן

שעט

ששאלת שיש נוהגין במקומו לוקחים מינקת מחביות יי"נ ונופחין בה ושואבין בו יין כשר אף דנשאר טופח יי"נ דלדעתו אסור כמ"ש בטו"ז יו"ד סימן קל"ז וס"ס קל"ח

הנה דעת רשב"א ופסקו בש"ע סימן צ"ט וקכ"ב כלי שבלע איסור מועט ודרכו להשתמש בשפע מותר לבשל בו והטור חולק וכ"ד הב"ח וטו"ז וש"ך לאסור משום גזרה אך הפר"ח בסימן קכ"ב מסיק להקל ולכאורה גם הרשב"א וש"ע אין מתירין רק בבלוע בכלי דהא ראיית הרשב"א גם כן אין מוכרח רק בבלוע וכן משמע להדיא מלשון הראב"ד שבר"ן ע"ז פא"מ דף ל"ג ויותר מבואר בחידושי רמב"ן פכ"ש אהא דקדרות ישברו בפסח דפריך הש"ס לישהינהו לאחה"פ ולעבד בהו שלב"מ ומשני גזרה אטו מינו דרב ס"ל מב"מ במשהו

וכתב רמב"ן דהפרכא שידיחן וישטפן בחמין דגם בכ"ח לא ישאר רק משהו בלוע ולא יבא לעולם לידי נ"ט ואף דאין מבטלין איסור לכתחלה כיון דליתא לאיסור בעין מבטלין ומשני הש"ס גזרה אטו מינו וא"ת נטל"פ הוא מ"מ לכתחלה אסור את"ד הרי דגם בנטל"פ דרק מדרבנן אסור לכתחלה מ"מ אם היה בעין אסור לבטלו לכתחלה אך ממשנה וא"ו זיי"ן פי"א דתרומות הובא בפר"ח מוכח דגם משהו בעין מבטלין וכ"כ תוי"ט שם מהנהו שני בבי משמע דדבר שאינו נחשב בעיני המבטל ושאין כונתו לבטל מותר עכ"ל ומה דתלי הטעם שאינו נחשב יש להטעים עפ"י מ"ש הר"ן בפא"מ שם דאפילו למ"ד אסור לבטל איסור לכתחלה הוא מדאורייתא הוא דוקא במתכוין ליהנות ומרדכי הארוך הובא במגינים סימן תרכ"ו כתב דאין מבטלין הוא רק מדרבנן לכן דוקא כשנהנה מן הביטול ולדעת הערוך שבתוספת שבת דף ע"ה דפ"ר ולא מתכוין מותר כשלא ניחא לו ואינו נהנה ה"נ אף דהוי פ"ר מ"מ כיון דלא נחשב ול"ח הנאה מותר פ"ר עכ"פ מוכח מהנהו משניות דגם משהו בעין מותר לבטל כשא"מ ליהנות ולבטל וכן נוטה דעת הר"ש שם לענין סתם יינם בזה"ז ואם כן קשה על הרמב"ן אלא דבחידושי רמב"ן בב"ב דף פ"ח הביא הא דתרומות וכתב דאין למדין מתרומות לשאר איסורין אפילו איסורי דרבנן ונראה טעמו כמ"ש בשו"ת רשב"א סימן תס"ג שלפי שהחמירו בתרומה ואסרו עד מאה הקילו בה במקומות שלא להחמיר עליה כל כך עיי"ש וג"ז צריך תבלין ואפשר דרבנן גזרו שלא לבטל איסור לכתחלה דשמא יטעה בחסר ויתר אבל בתרומה דהחמירו בשיעור ביטול מרובה תו אין לחוש כיון דמדינא ברוב סגי

ובשו"ת רשב"א סימן רכ"ב הקשה לו חכ"א על הראב"ד דאוסר לבטל לכתחלה איסור משהו בעין מהך דתרומות ותירץ דמיירי בתרומה בזה"ז דאינו רק מדרבנן ולהרמב"ם גם בתרומה דאורייתא מותר ונראה מה דלא תירץ כמ"ש בסימן תס"ג משום דראב"ד ס"ל דמדאורייתא אין מבטלין איסור לכתחלה כמ"ש הר"ן פג"ה משמו

ובתוס' רי"ד בע"ז פא"מ דף ל"ג כתב דהנהו מתניתין דתרומות מיירי רק לענין משמרת תרומה אבל מ"מ אסור לזר בלא שכשך הכלי הרי דלראב"ד ורמב"ן ותוספת רי"ד אסור ולרמב"ם ורשב"א ופר"ח מותר אם כן ודאי מנהג בורית הוא אבל למחות ביד חזקה אין לנו כיון דיש להם על מה לסמוך

ומ"ש דהיכא דמותר משום הפסד אסור לאחרים לקנות מבואר בספרי ערך ש"י על יו"ד סי' ל"א ורמ"ב בראיות דמותר לקנות כדי שלא יפסיד המוכר ומה שהביא ראיה מרמ"א יו"ד סימן ק"ח אינו דרק בישראל התורה חסה על ממונו

מה שהקשה על הטו"ז סימן ק"ח סק"ד מן סק"ח לק"מ דמה שכתב בסק"ח להשתמש במרדה לכתחלה היינו כשאין לו מרדה אחרת כמ"ש רמ"א משום דא"א לו בע"א והיכא דא"א גם אם משתמש לכתחלה חשוב דיעבד דכל שעת הדחק חשוב דיעבד כמ"ש החק יעקב בסימן תנ"א ס"ק ס"ג וכ"כ בטא"ח סימן תנ"ה בשם הרא"ש לענין מים שלא לנו אי ליכא אחריני גם לכתחלה כדיעבד דמי וכ"כ טו"ז יו"ד סימן צ"ו סק"ח ובח"י סימן תמ"ז ס"ק כ"ו

ב) מה ששאל המשכיר בית לחברו ודר המשכיר גם כן באותו חצר גם השכיר עוד בית לאחר באותו חצר ובתו"ז השכירות השכיר השוכר ביתו לאחר וטוען המשכיר ושוכר האחר שזה שנשכר לו עכשיו אינו מקובל עליהם כ' הוא בעל מריבה עם שכניו

הנה בחו"מ סימן שט"ז ס"ב דשנים ששכרו בית בשותפות לדור ביחד אין אחד מהשותפין יכול להושיב אחר במקומו ומקור ד"ז משו"ת הרא"ש ב"א ס"ב שנשאל על עובדא ששכרו כל אחד בית