תשורת ש"י כא

שובר של הקנין וה"נ מדאמר ואם לאו תנא בלא כתובה זה היא שובר של החוב לעלות וכן משמע בפנ"י שם ובשירי קרבן על ירושלמי דהכפיה רק בהפסד כתובתה ועוד הא בני אנוסה ומורדת הם בני תשע מדות ואסור ונקרא פושע כמ"ש טור א"ח סימן ר"ם ואם היה הדין לכופה לדור למה פושע קרינן לו והא עביד דינא לנפשו והיא הנותנת כיון דבני מורדת פגומים איך נכוף לדור ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

ב) ומה ששאל אם מותר לילך לחתונה של קרובו והוא שלישי בראשון עם מי שמת תוך שבעה וביו"ד סימן שד"ע איתא הקרובים שפסולין לעדות להמת הוהגין קצת אבלות בשבת ראשון ובחו"מ סימן ל"ג פליגי הפוסקים אם שלישי בראשון פסול לעדות והלכה בדברי המיקל באבל. נ"ל כיון דהרמ"א כתב בחו"מ דראוי להורות דפסול לעדות ואנן בני אשכנז נמשכין אחריו ממילא ה"כ יש להחמיר ועוד כיון דעיקר הפלוגתא לענין פסול עדות רק ממילא נ"מ גם לענין אבלות יש לילך בתר עיקר הפלוגתא דפסקינן דפסול לעדות וראיה לזה מהתוספות ורא"ש בפרק הזהב דף נ"א ע"ב דפליגי רב ושמואל בהתנה ע"מ שאין לך עלי אונאה דהביאו בשם ר"ח דהלכה כרב דקי"ל הלכתא כרב באיסורי וכתבו תוס' ותימא הא ל"פ אם מותר לעשות כן אלא פליגי אם חייב להחזיר האונאה והלכה כשמואל בדיני והרא"ש כתב דל"ד הך פלוגתא דפליגי רו"ש בענין גזל בכמה דוכתי וקי"ל כשמואל בדיני דהכא פליגי בלכתחלה אם מותר להתנות כן ולהפטר מהאונאה עיי"ש הרי לר"ח והרא"ש לא ימלט הנ"מ נמי לענין החזרת ממון האונאה דהוי דיני מ"מ כיון דעיקר הפלוגתא לענין לכתחלה אם מותר דהוי באיסורי הלכה כרב וממילא כריך גם כן להחזיר האונאה והתוספת נמי לא הקשו על ר"ח אלא דס"ל דרו"ש פליגי לענין ממון אם צריך להחזיר וכ"כ באס"ז שם הרב אב"ד והרשב"א ואם כן היכא דפליגי הפוסקים לענין אחר ונפסק לחומרא אף דנמשך מזה כ"מ לענין אבלות נמי לחומרא אזלינן ועוד כ"פ ס"ל דאין הלכה כהמיקל באבל בפלוגתת הפוסקים ויש לעיין משו"ת בשמים ראש שאלה שפ"ה דנשאל על מי שמתה בתו ר"ל ולא נודע לו אם כבר עבר ל"י והשיב כיון דפליגי ר"מ ור"י בפ' בכל מערבין בספק עירוב ולענין מקוה שלא נמדד דאיכא תרי חזקה לחומרא ואף ע"פ כן אמר ר' מאיר כיון דטומאה דרבנן היא ספיקו טהור ובאבלות הקל פסקינן כר"מ דהלכה כדברי המיקל בו ואע"ג דלא פליגי באבל גופה עיי"ש ולכאורה סותר עצמו למ"ש בפרק הזהב הנ"ל אך הכלל דכל מקום דהרא"ש סותר עצמו מפסקיו לתשובותיו הפסקים עיקר ועוד בהך דבש"ר כתב עוד עעמים להקל וכן דרך בעלי תשובות להרבות בטעמים אף שאינם להלכה מ"מ סניף יהא

לה

שאלה ראובן קנה בחנות סחורה בעד שבעה ז"כ ונתן באנקינאט מעשרה ז״כ ומנה לו בעל החנות השלשה ז"כ על השלחן בפני ראובן והלך בעל החנות ליתן סחורה לאחר ואח"כ בא ראובן לבעל החנות שנחסר מהשלשה ז"כ אחר שראובן לא לקחם מיד והעלים עיניו והיו שם ערלים

הנה בח"ס חו"מ סימן קפ"ז נשאל בכיוצא בזה והשיב דמטבע לא בקנה בחליפין אפי' שוה בשוה וכן שטרות אם כן כיון שלא מסר לידו רק הניח על השלחן לא נקנה לראובן וגם לא נעשה שומר עליו דלא אמר הנח לפני ועוד הסכמת הש"ך דשומרים בעי משיכה ובלא"ה לא מחייבו ע"כ מה שטען בעל החנות דהיה לך לנטלו ולך נאבד ועכ"פ אילו היית שואל אותו מאתי מיד בעוד הערלים כאן הייתי חופש אותם ולא היה נאבד אין טענתו טענה את"ד והובא בפ"ת לחו"מ סימן צ"ה וסימן ר"ג

ואני תמה איך מדמה שמירה לפרעון חוב הלא מבואר בנ"י פרק המקבל וברמ"א חו"מ סי' קכ"ו סנ"ו דאם הראה לו מעות ליטלן בחובו ולא נטלן ונאבדו דפטור ואף דמבואר בנ"י שם דהראה לו מעות וא"ל טול משם וקבל עליו ופשע עד שנאבדו דפטור מ"מ ה"נ באמר הנח לפני הרי קיבל עליו ובסמ"ע בסימן קכ"ו שם ס"ק כ"ד מבואר דהיכא דהנחת המעות סמוך וקרוב למלוה אפילו סתמא ולא גילה המלוה דעתו דקפיד שיתנו לידו אף דלא גילה דעתו בפירוש להיפך נמי הוי פרעון וצ"ל דס"ל לסמ"ע מ"ש הנ"י דקבל עליו היינו דשתק ולא מיחה וכן מוכח מהגהת רמ"א מדהשמיט מ"ש הנ"י וקבל עליו אם כונתו של הנ"י שקבל עליו בפירוש איך ישמיט רמ"א זה אע"כ כמ"ש וכיון דכל הסעיף מיירי דשתק לוי ולא מיחה דאל"כ אין דין מעמ"ש כלל לא הוצרך רמ"א לכותבו ונ"י כתבו רק לטעם ועיין נתיבות סי' רצ"א ס"ב סק"ה בשם מהרי"ק דכשיש זכות להשוהק שתיקה הוי כהודאה ועיי"ש במהרי"ק אפילו דיש בו נמי צד חיבה מ"מ כיון דיש נמי צד זכות הוי כהודאה וקבלה בפירוש וה"נ יש בו צד זכות דנקנה לו המעות תיכף ואין המלוה רשאי לחזור וליטלם ויצטרך לתבוע עוד ממנו וכדאיתא בחו״מ סימן קכ"ה דבמלוה הולך כזכי דמי דהוי זכית למלוה כל שיצא מיד הלוה אפי' אינש מהימנא הוא וכן במעמ"ש שאמר ראובן הלוה לשמעון מנה שיש לי בידך תנוהו ללוי מלוה שלי סגי בשתיקת לוי וכמבואר בתשובת הרא"ש ובטור הובא בסמ"ע וש"ך ועיין נתיבות סימן שד"מ דלא צריך קנין לפרעון דמיד דנתרצה המלוה במה שייחד הלוה לפרעון הוי של מלוה והוכיח בן מהש"ס וכ"ש בהנח לפני ואפי' א"ל הנח סתם הוי בעיא בש"ס ב"מ פ"א ב' א"כ נהי דשומר פטור דהמע"ה כאן בעל החנות מוחזק ובספיקא דדינא גם בספק פרעון פטור הלוה

גם י"ל קצת כיון שדרך בעלי חניות למנות המעות על השלחן לפני הקונה ובעל החנות הולך ליתן ולישא עם קונה אחר סתמא ע"ד המנהג נתן לו הקונה העשרה ז"כ שיחזיר לו המגיע על השלחן לפניו דלעולם סתמא ע"ד המנהג כונתו כדאיתא ביו"ד סי' קע"ד ס"א ובחו"מ סימן ס"א ס"ה ובח"ס לא מיירי בחנות ועיין נתיבות סימן ק"ן דכתב דאם המלוה נתרצה ואמר הנה במקום פלוני ולא נטלם ונגנבו אח"כ פטור הלוה במבואר בסימן קכ"ו ס"ט הרי דל"צ לומר הנח לפני ולע"ד אפילו מניחם לוה לפניו שיטלם המלוה ושתק המלוה הוי כקיבל עליו ובמ"ש

לו

מה ששאל בגוי שהיה חייב לישראל ומסר לו פרה בעד החוב ועשו ת"כ גם התנה הגוי שהחל מהפרה יקח לו עד חצי סיון ובתוך כך ילדה בכור ונסתפק שמא רמו מעות ות"כ הוי סטימתא בעדינה זאת ה"ב חוב ות"כ לרמב"ם דמלוה קונה במבר לענ"ד