תשורת ש"י ריט

ולכאורה הא קי"ל אין לך נתפס על חברו ויחויב לשלם לו כמבואר בחו"מ סי' קכ"ח אמנם נראה לפימ"ש הטו"ז בס"ס קכ"ח והסכים עמו נה"מ בנידון המלמד שם דכל שהעכו"ם היה יכול לתבוע לשמעון בדיניהם לא שייך הדין דנתפס על חברו וחייב לשלם עיי"ש ונראה ראיה לדבריהם מהה"מ פ"ח מחובל ומזיק ה"ו אהא דנתפס מפני מס של חברו דחייב לשלם לו דהטעם מפני שמחוקי המלך למשכן מפני מס איש על חברו ואם כן אינו בדין שיפסיד זה וכ"כ הפני משה על הירושלמי פי"ג ה"ב במסכת כתובות

ובל"ז צל"ע כיון דאחריות ט"ס במכירה אם כן כיון שנטרף הלוקח מחמת חובו של מוכר נימא דמחויב מכח אחריות אלא די"ל דאחריות סתמו אינו אלא על ריעותא שהיה בשעת המכר כגון שהיה גזולה או משועבד לבע"ח אבל נ"ד לא היה שום ריעותא בשעת מכר אלא דאח"כ נולד שלוה המוכר אח"כ ולא פרע ומצאתי בקצו"ח סימן ס"ו ס"ק כ"א שכתב דאין אחריות במוכר שט"ח ומחלו דריעותא זו לא היה בשעת מכר עיי"ש וראיה משו"ת הרא"ש כלל ס"ט סוף ס"א ז"ל יראה שאף אם קבל המוכר שט"ח עליו אחריות אם מחלו אח"כ אעפ"י שחייב לשלם מדד"ג לא נשתעבדו נכסיו ליפרע מהם דכל אחריות שמקבלין בשטר מכירות היינו אם נמצא מה שמכר שלא היה שלו או שטרפו ב"ח מוקדם אבל אינו מקבל עליו אם יעשה לו שום היזק באותו דבר שמכר לו דאם מכר לו בית וקבל עליו אחריות ושרפו המוכר אח"כ אינו גובה ממשטעבדו אלא מעמיד בדין וגובה ממנו כאלו היה גובה מאדם אחר ששרפו שב"ד מגבין מן הנמצא בידו ומוחל שט"ח שמכר הוי כאלו שרפו באותה שעה דאין המחילה מבטלת השטר מעיקרא דתימא חספא בעלמא זבין ליה אלא שטרא מעליא הוי והיה הקונה יכול לגבות בו והשתא דמחלו הוא דאורעיה לשטרא ועל אותה שעה הוא מתחייב עכ"ל והובא בנוחו"מ סימן ס"ו סל"ו ונראה ראיה לזה מפרק השולח דף מ"א בעשה עבדו אפותקי מפורש ואח"כ שחררו דלמאן דלא דאין דד"ג פטור לגמרי הרי דאינו בכלל אחריות דנפשו ובנ"ד ליכא לחייבו משום גרמי דבשעה שלוה המוכר לא היה ברי היזקא דאפשר יפרע מכיסו או לעשות טיבלאציא ללוקח ואח"כ כשלא פרע בא ההיזק ממילא

ואין לומר דיתחייב המוכר משום דמשתרשי לו שנפטר מחובו כהך דפרק הזרוע דף קל"א דאנסו המלך גרנו אם בחובו חייב לעשר משום דמשתרשי ליה ועיין שו"ת הרא"ש כלל פ״ט ס"ט דמבואר אצלי בספרי ערך ש"י על חו"מ סימן קט"ו ס"ג דדוקא בתפס מבית לוה עצמו משא"כ הכא דלוקח כבר מוחזק ויושב בבית הלקוח וטרפוהו מידו ועוד לפימ"ש תוספת בפרק הזרוע שם בד"ה שא"ה דמשתרשי ליה דבמקום זה הניח לו המלך שאר ממון עיי"ש אם כן בנ"ד שלא מצא הב"ח עכו"ם לגבות החוב מהמוכר כי הבריח והעלים הכל והפקעת הלואה מותר אפשר דלא חשוב משתרשי לו ועוד לפ"ד הרמב"ם והמחבר בחו"מ סימן שס"ט ס"ו דמבריח ממס המלך עובר על לא תגזול בין שהיה מלך ישראל בין מלך עכו"ם ול"ד לחייב לעכו"ם אחר אם כן אין ראיה מאנס המלך גרנו דמשתרשי ליה דאסור להבריח ובספרי ערך ש"י סימן שס"ט ביארתי החילוק בין חייב למלך או לעכו"ם אחר

ואין לומר דעדיין לא קנה לוקח את הבית כיון שעדיין לא נתן לו המוכר שטר מכירה לוא טאבלירין חדא דפסק רמ"א בחו"מ ס"ס קצ"ב דחזקה קונה בלא שטר אפילו באתרא דכתבי שטרי ואף דיש ה"פ דגם חזקה אינו קונה והוי ספ"ד וכמ"ש נמי בשו"ת ד"ח ח"ב סכ"ב מ"מ הרי המוכר מוחזק במעות המכירה ואין הלוקח יכול לחזור בו מהמכירה ולתבוע מעותיו ועוד כבר ביארתי בתשובה אחרת דהיכא דנתן המוכר שטר ללוקח וכתוב בו לכשישלים לו מה שנ"ח מדמי המכירה מחויב ליתן לו שטר לוא טאבלירין קונה בהכסף דהשטר אינו צריך לגוף הקנין רק שיסמך דעתו וכיון שיש לו שטר ראיה דמחויב המוכר ליתן לו שטר צוא טאבלירין כבר סמכא דעתו ועוד אם כבוא בכח חזרה וביטול המקח יתחייב הלוקח בשכירות כמה שנים שישב בהבית ויעלה יותר מדמי המכירה דאין לומר שישב בחנם באגר נטר מעותיו דהוי רבית כיון שלא נעשה משכנתא בנכייתא כדאיתא ביו"ד סימן קע"ד

ואין לומר נמי כיון דמחויב המוכר ליתן לו שטר לוא טאבלירין ועתה שנטרף הבית תו אי אפשר בטל המכירה ואף דנחשוב המוכר לאנוס מ"מ מפני אונסו של מוכר לא יתחייב הלוקח כמבואר בירושלמי והוא בש"ך חו"מ סימן כ"א חדא כיון דכבר החזיק הלוקח בבית וקנהו ואין בשטר לשון תנאי ודיני תנאי רק לשון חיוב והרי עכשיו אי אפשר ואפילו יתרצה זה שקנהו עכשיו להחזיר ולמכור לזה המוכר ראובן לא נתחייב בזה מעולם ולא עלתה על דעתם שיצטרך לקנותו ואפילו היה מתחייב בפירש לקנות הבית לא חל החיוב כלל כמ"ש בנתיבות סי' סמ"ך סק"י ואאת"ל דהוי כתנאי שאם לא יתן לו שטר צוא טאבלירין יתבטל המקח הרי בזה יפסיד הלוקח דיתחייב שכירות העולה יותר מדמי המקח וודאי ניחא לו יותר בקיום המקח וביטול התנאי והיכא דלא קפיד בקיום התנאי נשאר המעשה קיים כמ"ש ב"ש באה"ע סימן ל"ח סל"ה סקנ"ז בשם הר"ן

כללו של דבר דראובן מחויב משום דבדיניהם יכול הב"ח לטרוף מן הלוקח בעד חובו של מוכר אף דנעשה החוב אחר המכירה ולא מתורת אחריות אם כן אפילו נתן ראובן הבית לשמעון במתנה דאחריות לאו ט"ס ואפילו התנה בפירש בשעת המכירה שמוכר בלא אחריות מ"מ חייב ראובן להחזיר לשמעון דמי החוב שנפרע בביתו של לוקח או מקבל מתנה הן חסר או יתיר מדמי המכירה שנתן שמעון לראובן רק כפי מה שנפרע עכשיו הב"ח עכו"ם מבית זה בעד מה שהגיע להעכו"ם מראובן אך לפי שומת שלשה ישראלים כמה שוה הבית בעת שנטרף דאין לנו לילך בזה אחר מה ששמוהו הערכאות או נמכר על ידם

שעז

שאלה ראובן הוציא טראט מן איזה סך ממון וחתום בו שמעון הלוה ולוי שיראנט דהיינו ערב וטען לוי שאין זה חתימתו כלל וטען ראובן שמא צוה לאחר להחתימו

הנה לכאורה אפילו חתם לוי בעצמו כיון שלא אמר לראובן תן לשמעון ואני ערב לא מהני להוציא ממון מן לוי דהוה רק כתב בכת"י כל מי שיתנדב ללות לפלוני כך ממון אני נכנס עבורו ע"ק שצידד רשד"ם בסל"ח שאין זה ערבות כיון שלא אמר לשון ציווי תן לו ודמי למי שאמר כל הזן אינו מפסיד והובא בש"ך סימן קכ"ט סק"ו ואף דתומים ונתיבות